הניחוח באוויר
הניחוח באוויר אשר מבשר על בואו של הקיץ, השמש החמימה, הלילות החמים, פיג'מות קצרות, כל הדברים האלה מזכירים לי ילדות ושלווה.
הים. הדבר המרגיע ביותר, הניחוח של הים והחול עם הבריזה הנעימה, יוצרים תחושה של רוגע ושלווה, של תקווה.
בים לא רואים את האופק, אתה יודע שיש מקום כל שהוא רחוק יותר אבל אתה לא רואה אותו.
עם כל המלחמות בעולם המצב הוא דומה, כל הטרור שיש בארץ או בחו"ל בסוף הכל ייגמר, כך אני מאמינה, למרות שאנו לא רואים את הפתרון הקרב, המלחמות הם כמו הים ממשיכות וממשיכות עד שבסוף הם מגיעות לקיצן אף על פי שזה לא נראה לנו כך כרגע.
אני שואפת לכך שילדיי יחיו בעולם ללא דאגות, ללא פחדים מיותרים כמו שיש לי, לדעת להנות מהרגע, לא לפחד אלא להפך, להעז, לנסות דברים חדשים ואף פעם לא לפחד לטעות.
אני לא הספקתי לעשות את כל הדברים הללו, תמיד פחדתי ולא העזתי, הלכתי לפי הכללים.
שאולי הגיע הזמן לשבור אותם?
תגובות (3)
לא התחברתי למבנה הסיפור.
בהתחלה יש ניתוח של ההווה ואחר כך ניתוח פילוסופי של המציאות.
בשאלה בסוף את שואלת אם לשבור את הכללים… על איזה כללים את מדברת? לא תיארת אותם.
לא הבנתי את המבנה אך מאוד אהבתי את הסיפור.
הוא זורע בך איזה זרע של תקווה, של אמונה, של ילדות תמימה.
החלק שקצת הרס הוא הסוף ולמרות זאת את סיימת יפה, בתקווה, בסימן שאלה, את מראה שהכל פתוח.
אהבתי ולא אהבתי, יש מה לשפר.
תודה רבה על התגובות והערות שלכם לשיפור. אקח את זה לצומת ליבי. זה עוזר לי מאוד לקבל ביקורת בונה.
תודה :)