ניצחון

dani9196 18/09/2015 2765 צפיות 27 תגובות

הוא הביט במראה, מולו נעמד אדם צנום, כפוף קומה, קירח וחיוור כסיד. הוא השתעל שיעול גדוש בליחה ורוקק הישר אל הרצפה. כבר לא עניין אותו עוד עניין ניקיון הבית, הוא ידע שעוד מעט ולא תהיה לעניין עוד שום חשיבות. הוא הביט בבטנו הכחושה, באיבר מינו הצמוק ובצלעותיו הבולטות בעגמומיות, לאחר מכן חזר ולבש את חלוקו הבלוי והמוכתם ונפנה מן המראה. כבר זמן רב שהיה הוא אדם זקן – כי כשזקנים, זה נמשך זמן מה מן הסתם – וכבר מזמן שהתרגל לגופו הבלה, אך כעת, משהחל להרגיש את המוות הקרב ובא כתחושה ממשית, החל להצטער על אבדן נעוריו, ובכלל, להרהר בחייו ובמצבו.
הוא נזכר בבטן שהייתה פעם שרירית, בגוף המחוטב שהיה לו אי אז, באביב ימיו, ימים מבורכים ורחוקים, מלאי התענגות על החיים. הוא נזכר בחבריו, בנשים המרובות, בשתיה ובבילוי הזמן בנעימים, אך כול זה לא היה עתה אלא זיכרון רחוק, היה כלא היה. חבריו מתו ברובם, וגם אם כמה מהם נותרו עוד בין החיים, הוא לא ידע מכך, שהרי לא דיבר עם אף אחד מהם מזה כמה עשרות שנים; הנשים עזבו אותו כבר מזמן; חושיו קהו ואין הוא מסוגל יותר ליהנות ממזון כבעבר, מה גם שאין ביכולתו ללעוס כראוי ובטח שלא לשתות משקאות חריפים. האוכל היחיד שהוא יכול להכניס לפיו עתה הוא אוכל רך, או כזה שנטחן בעבורו מראש; כבר מזמן תש כוחו וגופו רפה – אין הוא יכול עוד לעסוק במה שנהג לעסוק בו להנאתו בעבר. שום דבר מכול שהיה לא נשאר לו, כל אלו הפכו כעת לגעגוע ולהרהורים מייסרים.
הוא נרעד מרוב צער. לפתע נשמע בחלל החדר קול צרוד וחלוש, "השירים, המשחקים, איפה הם עכשיו?" הוא זימר לעצמו בלחש, מתייפח. השלד המהלך צנח אל הרצפה, עד כמה שאדם במצבו יכול לצנוח מבלי לשבור את עצמותיו (הוא עשה זאת בזהירות רבה). לאחר מכן נשכב בתוך הרפש שהצטבר על רצפת ביתו בשבועות האחרונים וכך שכב ובכה במשך דקות מספר. הוא קילל את עברו המזהיר. אילו לא היה העבר כה מהולל, אולי לא היה נראה מצבו הנוכחי גרוע כל כך בהשוואה, חשב. אך האמת הייתה שמצבו היה גרוע בכל מקרה. הוא היה בודד כל כך, כבר שנים שלא היה לו חבר אמת או מישהו לדבר איתו ולחלוק איתו את חוויותיו, הדלות בכל מקרה. גופו בגד בו ובקושי תפקד. גם מוחו לא היה כשהיה…
הוא החליט שנמאס לו. נמאס לו לשכב כך על הרצפה בחוסר מעש, נמאס לו לסבול. הוא החליט לקחת את העניינים לידיים. וכך, נעמד על רגליו, במאמץ מה שארך כדקה, והחל הופך את דירתו – שהייתה כבר שרויה במצב של כאוס בכל מקרה – בחיפוש אחר דבר מה. בסופו של דבר מצא את זה, זה היה כבל מאריך. הוא הביט בו במשך מספר שניות, מהרהר בהחלטתו, ואז, גמר בדעתו סופית לעשות זאת. הוא יהיה אדון לגורלו, וכעבור כמה שבועות עוד ימצאו אותו, עטור ניצחון.


תגובות (27)

כל הקטע הזה הייתה לי תחושה ממש ממש חדה של להקיא. אני לא חושבת שאי פעם התקשתי לקרוא כל כך משהו. ברכותיי

18/09/2015 18:03

    אני שמח שהקטע בר השפעה. זה טוב, נכון?

    18/09/2015 18:04

הכתיבה שלך מעולה, תיארת את זה באופן יוצא מן הכלל לאורך כל הקטע.
לפעמים עולות בי המחשבות של מה יקרה כשאני אהיה מבוגרת ואני מקווה שאף אחד מאיתנו לא יגיע למצב כזה…
לאורך כל הקטע הרגשתי עצב מסוים שנובע בעיקר מההשוואה שעשית בהתחלה – בין מי שהיה בצעירותו לבין מי שהוא עכשיו. זה מבאס.
אפשר לומר שגרמת לי באיזושהי דרך לבוא ולרצות לעזור לו. גם אם זה רק בלנקות את הבית שלו (שמתואר ככאוס אחר גדול).
יפה

18/09/2015 18:17

    תודה לך

    18/09/2015 18:22

אוף למה לכולם כל כך אכפת ממך. קיצר כן זה טןב אבל זה מזעזע אותי לחשוב מה עובר לך בראש חח

18/09/2015 20:25

זה נוראי ומזעזע. בדיוק כמו בחיים.
הפיסוק לא היה לגמרי מדויק אבל הכתיבה טובה.
כל הכבוד.

20/09/2015 14:02

בדיוק כתבתי לאוליב היום שכל הסיפורים בעולם נכתבו, וכל כותב מביא אותם בדרכו שלו. וכל הקריאה, הרגשתי ממש חיבור למשהו שאני כתבתי פעם. הרעיון דומה, אבל הביצוע והדרך כל כך שונים. וכמה שזה יפה לראות את זה.

נהניתי לקרוא מאוד, הכתיבה שלך מצוינת ונדירה

רועי

21/09/2015 23:25

תודה

21/09/2015 23:48

קטע מעולה,
גרם לי לחלחלה,
והעלה אצלי הרבה נקודות למחשבה, מעולה.

23/09/2015 22:01

יפה מאוד, איש.
למרות שלא אהבתי את הסוף…

24/09/2015 22:06

    מה רע בסוף?

    24/09/2015 22:17

בסוף ימיו גוף האדם מתנוון, אבל נפשו, רוחו, נשמתו… מתרוננת, לקראת פגישתה עם השכינה והשתחררותה מהגוף. ולכן האדם לא סובל מאוד מהתנוונות הגוף. ומבחינה לא דתית, אלא יותר רוחנית, צורם לי מאוד שאדם הורג את עצמו. את פתיל חייו אמור לקחת אלוהים אליו, או היקום, או התודעה הקוסמית, או מה שלא יהיה… וגם מוזר לי שאין איש שעוזר לו בסוף ימיו, להקל עליו כדי למות בכבוד. וגם כן, מבחינה רוחנית, לא דתית, אל לאיש לנטול את חייו בידו, כי אחרי מותו נפשו תתייסר……

24/09/2015 22:43

זה גרם לי ממש אבל ממש טיפה לחשוש מזקנה.
אבל מה שכן, זה גם טיפה הדגיש במחשבה שלי שלא כל דבר הוא לאורך זמן, למרות שאני יודעת את זה, אבל הקטע טיפה גרם לי לחשוב לרגע על זה יותר.
סתם שאלה רוב הסיפורים שלך הם בסגנון כזה? או שיש סיפורים טיפה יותר אופטימים?
לדעתי הכתיבה עצמה מאוד טובה, לא "ביאליק" או קשה לפיצוח או הבנה, אבל היא לא רדודה או בינונית, בקיצור כמו שצריך להיות.
אני חושבת שזה יהיה סוג של מטרה כזו שארצה להגשים לעצמי, לכתוב ברמה כזו, למרות שלא כתבתי הרבה זמן ואני לא בדיוק יודעת איך הכתיבה שלי כרגע, אבל אם אצליח לכתוב ברמה כזו, זה מאוד יספק אותי.
אממ וזה הכל ^_^

26/09/2015 18:55

    יש לי סיפורים מכל מיני סוגים. הרבה מעפנים בזמן האחרון. אה, ותודה על המחמאות, הן ממש החמיאו לי, המחמאות.

    26/09/2015 19:54
N1

מצמרר ! . . .
אם כל הקושי בלקרוא את זה – ויש קושי , זה כלכך נכון על כל כך הרבה קשישים .

30/09/2015 17:59

הופתעתי לפגוש אדם בן גילי כאן באתר, בייחוד לאור העובדה שכשעזבתי פני מספר חודשים, ציפיתי להדרדרות ממושכת של הכתיבה באתר. אך נראה שניצני הזמן מסוגלים להפיק גם פרחים מקסימים, שכמותך, כמובן.
כתיבתך הפתיעה אותי תחילה, שכן לא ציפיתי למשהו שנדמה כה ברוטלי אך עטור שבריריות שכזו. הפחת חיים בגופה מהלכת, וזו אינה יכולת קלה. מילים הן יצור חמקמק, כמו עכבר – אך נדמה שאת העכבר שלך אתה מאלף ביתר הצלחה אט אט.
אהבתי במיוחד את ההתחלה, את התיאור של הגוף הכמעט מתפורר של האיש הזקן. עם זאת, פחות נהניתי מהסוף – שלא תחשוב, אני כן מסכימה שעל האיש להתאבד. אבל אני לא בטוחה שהדרך שבה הוא בחר תוביל אותו לניצחון. אמנם הניצחון יהיה על החיים ועל בחירת גורלו שלו, אך אני בספק ששאר העולם יספק תהילה. והרי מהו ניצחון ללא תהילה?
בכל מקרה, אמשיך לקרוא מפרי עטך. חזק ואמץ.

19/10/2015 22:44

    ויקרא שמה בישראל נרקיס…
    והמבין יבין

    04/11/2015 14:26

    מישהו אמור להבין את זה?
    נ.ב. תודה ונוטורוס.

    05/11/2015 08:44

חבל מאוד שלא השקיע כראוי את כוחו. כולם יודעים שהזמן מנצח בסופו של דבר- כשצעירים אנחנו אותו ולקראת עת שיבת העבים אחר הגשם הוא אותנו.

אם במקום לחפש הנאות רגעיות, היה מחפש השקעות ארוכות טווח- כמו כתיבת ספר, או פילוסופיה, או מחקר, או כל מה שלא נופל להתעללות הזמן, ייתכן והיה מאושר יותר.

27/11/2015 02:16

סיפור מלחיץ!!

06/12/2015 19:04

    זו מחמאה?

    06/12/2015 23:08

יפה, דומה במעט למשהו שכתבתי פעם

15/12/2015 01:29

מעורר מחשבה. אני עכשיו צעיר ו"בשיא אוני" כמו שאומרים אז אני צריך ללמוד להנות מזה כי זה מה שמצפה גם לי בעתיד. רק לא ההתאבדות אני נגד כל הקטע הזה כי גם כשרע החיים מתוקים יותר מהמוות. אנחנו נפגוש במה שזה לא יהיה אחרי המוות אם יש דבר כזה כשיגיע זמננו ולא צריך לקדם את זה.

בקיצור היה מאוד יפה

06/01/2016 20:56

    תודה לך.

    06/01/2016 21:38

אני אוהבת לקרוא את הסיפור מדי פעם..
וזה גורם לי לתהות בקשר לגורלה של סבתי.
בסיפור, לזקן יש נכדים? או אישה מפעם? כי לפי הסיפור הוא היה איש מהולל. וזה גרם לי להבין שכנראה הוא לא התמסד.
כל פעם מחדש הסיפור מעביר מסרים שונים וחדשים.
אני ממש ממש אוהבת את הקטע הזה (הוא אפילו בסימניות שלי)
אשמח מאוד מאוד אם תעלה עוד קטעים כאלה בסגנון.

13/01/2016 08:51

    לאיש אין אישה או ילדים ותודה.

    13/01/2016 20:40
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך