מחנה קייץ – פרק: 9 מקווה שחלומות לא מיתגשמים
בלילה, אחרי שגמרנו את המסיבה שעשינו חלמתי חלום, ליתר דיוק, שניים. אחד שהוא ממש לא חשוב, אבל השני היה מוזר, אבל מוזר שיכול להתרחש. החלום היה על משהו שבהחלט יכול לקרות, על דרקון, ואחרי שגיליתי שדרקונים קיימים, אז למה שהחלום לא ייתרחש?
בחלום היינו (קליסוס, קורי, קלברס, טרייסי ואני) במערה חשוכה ומצחינה. מולנו עמד דרקון.
"איך פיתאום אתן כל כך אמיצות?" הוא שאל.
"ואתה אמיץ?" שאלה קלברס, לא הבנתי מה הקשר.
"יותר מימכן" אמר והושיט יד כדי לחבוט בקלברס, אבל היא הייתה זריזה מימנו וברחה. היא הושיטה את היד שלה הצידה ותוך שנייה הופיעה החרב שלה. כך עשו כולם וגם אני, וחרבות הופיעו בייד כל אחת מאיתנו. אבל לפני שהספקנו לעשות משהו משהו מהתיקרה התחיל לחבוט בנו, היתחמקנו ממנו אבל הוא המשיך לחבוט בנו, לא יכולנו להמשיך בזה הרבה זמן. כולן כבר היו מותשות, אבל הרגשתי שאני יכולה להמשיך. כעבור חמש דקות הבנות היתמותטו, ורק אני הצלחתי להמשיך להיתחמק מהחבטות שלו, הדרקון היתקרב אלי וצחק "איזה בידור, ואיזה פרס!"
הרמתי את החרב שלי. היא נצצה באור הקלוש שהצליח לחדור למערה המצחינה. "חרב הרוח!" קראתי ורצתי אל הדרקון כדי ליתקוף. היתחמקתי מהחבטות עד שתקעתי את החרב בביטנו. (אכן מגעיל).
אבל זה ביכלל לא הפריע לו.פיתאום שמעתי קול של קפיצה, ואז של חרב חותכת, קיוותי שלא אותי.
הסתכלתי על הדרקון, זה היה הוא שנחתך. "מה.." מישהו עמד מאחוריי. ואז נעלם.
אולי ניצחנו אותו, אבל זה היה ממש מפחיד.
עכשיו בידיוק אני מספרת להן את החלום שלי, בשולחן שלנו בחדר האוכל, בשעה שאנחנו אוכלות ארוחת בוקר.
תגובות (0)