זה הקסם, כל הקסם- סיפור שלכם, פרק 14 ♥

״אימ-!״ באתי לצרוח, אבל מייבל סתמה את פי. ״ערב טוב, גברת היילט,״ חייכה מייבל. ״תוכלי לקחת אותנו לקומה 24, בבקשה?״
״ודאי,״ אמרה אימא שלי וחייכה. זה היה כל כך מוזר. איך היא לא מזהה אותי? ״היכנסו בבקשה,״ אמרה.
באנו להיכנס למעלית. ״רגע אחד,״ היא עצרה אותנו. ״מהי מטרת ביקורכם?״
למייבל לקח 2 שניות לחשוב. ״שירות חדרים,״ היא חייכה חיוך רחב ביותר. ״אנחנו מביאים מילקשייק לחדר 6. הזמינו הרגע. ממש לא יכולים לחכות!״
״אז קחו מהשולחן,״ חייכה אימא. ״כמה שאתם צריכים!״
מייבל הובילה את החבורה ההמומה-למחצה שלנו אל שולחן האוכל הגדול. ״מה הולך כאן, מייבל?״ לחשתי.
״את עוד תראי, ליל,״ היא אמרה. ״ועכשיו- מילקשייק!״
מייבל לקחה 2 קנקנים גדולים של מילקשייק מהשולחן, יחד עם כוסות חד-פעמיות עם מטריות קטנות וחמודות בפנים.
״ועכשיו, אם תואילי בטובך לפתוח לנו את המעלית,״ אמרה מייבל בקול רשמי.
אימא לחצה על הכפתור והמעלית השקופה נפתחה. נכנסו אני, שובל, אביה ומייבל- עם המילקשייק בידיה. למרבה הצער והמבוכה, אימא שלי נכנסה איתנו למעלית. היא עמדה בצד ונראית כאילו היא נמנעת מלגעת בי. זה העציב אותי.
פתאום הבנתי את התוכנית של מייבל, והתאפקתי לא לחייך.
הנסיעה לקומה 24 עברה בלי טרוניות, חוץ מאביה, שנראתה מבולבלת, ושובל, שנראתה נרגשת.
״קומה 24,״ אמרה אימא. ״שירות מהנה.״
היא נשארה במעלית מתי שאנחנו יצאנו, וירדה למטה. כשחשבתי שהיא לא יכולה לשמוע, התחלתי לצחקק.
״מה מצחיק אותך כל כך?״ שאלה אביה.
״ששש!״ השתיקה אותי שובל.
״אתן לא מבינות כלום, הא?״ צחקה מייבל. גם אני צחקתי. כי זה כל כך גאוני.
״כשמייבל הטילה את הכישוף,״ התחלתי להסביר, ״היא השפיעה על כל מי שנמצא בחדר. זאת אומרת גם על אימא שלי.״
״ואימא של ליליאן עבדה שם כי..״ מייבל צחקה. ״טוב, אתן יודעות שבשיטפון כל מקומות העבודה התרסקו לגמרי. לכן, בית המלון נתן חסות לאנשים עובדים להיות מועסקים במלון בתחומים קלים יחסית.״
״כמו מעליות,״ חייכתי.
״אבל עדיין לא הבנתי מה מצחיק אתכן,״ אמרה שובל וצמצמה את עיניה.
״בגלל מה שמייבל אמרה. ׳אנחנו מביאים מילקשייק לחדר 6. הזמינו הרגע. ממש לא יכולים לחכות!״
״וזה כמובן שקר,״ אמרה אביה וחייכה.
״אני עדיין לא מבינה.״ אמרה שובל ומשכה בכתפיה.
״אוף, נו!״ גילגלתי את עיניי. ״מייבל ניצלה את העובדה הזו כדי לגנוב מילקשייק. וזה הסתדר מצוין עם התוכנית שלנו.״
״אה!״ קראה שובל, וארבעתנו פרצנו בצחוק מתגלגל.
״ששש..״ אמרה שובל. ״אנחנו עוד צריכות להגיע לקריסטל. אימא שלה לא יודעת איך אני ומייבל נראות, נכון?״
הנהנו.
״מפני שאני גם ככה נמוכה, עדיף שמייבל תעשה את זה.״ אמרה שובל. ״אם היא תבטיח לא לשתות את המילקשייק.״
שובל, אביה ומייבל צחקו שוב. ״אתן בכלל לא שומרות על סודיות!״ אמרתי. ״צריך לעבוד!״
אני, אביה ושובל התחבאנו מאחורי אחד העציצים הענקיים, הגבוהים והארוכים שניצבו ליד חדרים 1-3.
מייבל לקחה את המגש בידה וצעדה לחדר 6. דפיקה בדלת נשמעה, וראיתי את פניה הנעימות של אימא של קריסטל מציצות.
״שירות חדרים!״ אמרה מייבל. ״מילקשייק קר וטעים, מתנת המלון.״
״תודה רבה,״ אמרה אימא של קריסטל ולקחה את המגש. מאחוריה ראיתי את קריסטל מציצה בעניין. אביה צייצה ״אלוהים!״ מימיני, והשתקתי אותה בטפיחה קלה על זרועה. אף שגם אני שמחתי לראות את קריסטל אחרי כמעט שבועיים.
״האם אחד הילדים יכול להתלוות אליי לקבלה?״ שאלה מייבל.
״מדוע?״ שאלה אמא של קריסטל בחשדנות.
״אנחנו רוצים לבנות כאן מגרש משחקים לילדים, ורצינו לשמוע את חוות הדעת שלהם,״ אמרה מייבל. ״תוכלי לתת לי אחד מילדיך, בבקשה? אלווה אותם למטה ואחזיר אותם תוך דקות.״
חייכתי. מייבל לא יודעת שלקריסטל יש אחים. אני בטוחה שהיא יכולה להתמודד עם המצב.
״אני לא חושבת,״ אמרה אימא של קריסטל. ״תוכלי לחזור מאוחר יותר, אולי לשאול אם מותר לכתוב את חוות הדעת על פתק?״
והיא טרקה את הדלת בפניה של מייבל.