חיה של פיה פרק 1

האם חשבתם , שפיות הן סתם יצור דמיוני? לא!
אני , במקרה פיה!
שמי הוא קירנו , ואני פיית קרח , השמלה שלי קצרה מאוד ואני יחפה!
אני רק בת 239 שבשנות אדם זה 11 והמספר שמאפיין אותי הוא 9!
השיער והעיינים והשמלה והפפיון שלי בצבע כחול ונעליים לא נוחות לי.
אני "נסיכה".
יש לי כיסא מלכות שעשוי מקרח וארמון מקרח , ויש לי כל מה שאני רוצה!
~בתחילת היום~
התקשתי לזוז מהמיטה , ולא טרחתי לפתוח עיינים.
"קירנו! צאי מהחדר!" זאת הייתה המשרתת שלי פוארט'ימו
"לא עכשיו תתני לישון" אמרתי לה בטון חוצפני והמשכתי להתכרבל בשמיכה הקרח החמה.
"קירנו אני יבוא ואשפוך עליך מים רותחים אז אל תעצבני אותי! יש לי פה בקבוקים מוכנים למקרה חירום!"
אמרה המשרתת פוארט'ימו והתחילה להתקרב.
"לא אכפת לי , אני אסתתר מתחת לשמיכה" אמרתי.
"אני באה!!" אמרה המשרתת פוארט'ימו ונכנסה לחדר עם 2 תרמוסים ענקיים.
"אני שופכת עליך! שלא תגידי שלא הזהרתי אותך!" אמרה פוארט'ימו.
"בסדר" אמרתי והתחלתי ללבוש חולצה , מכנסי בלון קצרים , השמלה , הפפיון (על הראש!!) ויצאתי.
לא רציתי לדבר עם אבא כי הוא אומר כל הזמן ש"יש לך כוח מיוחד".
"בוקר טוב קירנוש" אמרה אבא.
"לא רוצה לדבר איתך" אמרתי ועברתי משם.
"אל תדאגי , האלים כבר יטפלו בך!" אמר אבי ופנה ללכת.
"אלים שמאלים במילא אבא שלי לא מבין כלום" אמרתי וזרקתי את כפית הכסף על הקיר.
"קירנו! את בת 239 ועדין לא למדת נימוסים!" אמר הטבח מרציאנו.
"אז מה , לא בא לי ללמוד נימוסים" אמרתי והפעם זרקתי את הלחם מהצלחת.
"קירנו!" צווח הטבח , שכול כך השקיע וטרח.
"מרגרינה! האם זאת לא עוגת קצפת מלא בשוקולד?" אמרתי בחוצפה.
"איפה?" שאל הטבח והסתכל סביב.
"כאן!" הצבעתי והוא רץ לשם כמו מטורף בזמן שאני גנבתי דונאטס מצופה בשוקולד וברחתי.
ראיתי את השומרים , בעטתי בהם ואחר כך בעטתי בדלת.
רצתי על רצפה הקרח (בחוץ) ונפלתי ונתקעתי במשהו.
"מה לעזא…?"