סבא חורף
סבא סיפר לי שפעם עוד היו פיות בחורף.
הן היו לבושות כרגיל, בשמלות הקצרות שלהן והסתובבו עם אבקה בכיסים.
אבל משהו בהן היה אחר בחורף.
החורף היה אכזרי כלפיהן.
סבא אומר שזה בגלל סכסוך שקרה לפני אלפי דורות בין הגשם והפטריות.
שבעקבותיו, עד היום, כל יצורי הקסם נכנסים לדיכאון בחורף.
בהתחלה הפיות עוד היו מסתובבות בלילות, סבא ממשיך לספר.
הן היו עפות חלון חלון, לכל האנשים שזקוקים להן.
אבל החורף היה מקפיא הכל וגורם לחלונות להסגר.
וכך, נשארו הפיות לילה לילה חסרות עבודה ומשמעות.
עם הזמן הן למדו להעלם לתקופת החורף והיו חוזרות רק עם בוא האביב.
אני יושב לי עכשיו במיטה וקר לי. הלב שלי קפא.
סבא, הגעגועים אליך שוברים אותי.
אני לא חזק כמו שחשבת.
אני פותח את החלון, נותן לפייה אפשרות.
אפשרות קטנה להלחם בהיסטוריה ולעזור לי לצאת מזה.
אפשרות קטנה לתת לי ולכל הפיות תקווה.
תקווה שאפשר לנצח את הרוח, את הקור.
שאפשר לנצח את הקודר, את האפור.
בבוקר אתעורר מקורר עם נזלת.
סבא שלי צדק.
פיות כבר לא מקשיבות ללבבות שבורים בחורף.
תגובות (12)
זה כל כך מקסים וכל כך עצוב ????
יפיפה פשוט, ממש ממש ממש (ממש ממש)
יש משהו בסבא הזה. הוא גם יצור פנטסטי כלשהו?
לא, סתם מת
הרגשתי שזה היה פיקנטי משהו(לא מצאתי דרך אחרת לתאר..)
ממש יפה
*פיות [ה]תקוה – הפיות של התקוה, לא התקוה של הפיות. בדיוק כמו בית [ה]ספר, עורך [ה]דין, סיר [ה]בישול, וכיוצ"ב.
לפיות יש מנהג מגונה להאמין בטוב. ברגע שניגמל ממלהאמין בפיות, נתחיל לחשוב שלילית. החשיבה השלילית היא זו שמקדמת את העולם.
בעזרת החשיבה השלילית, נבין שהפיות כבר לא תבואנה, ולכן נסגור את החלון. דבר זה ישפר במשהו את הבריאות, ובעיקר בחורף.
אם ההר לא בא אל מוחמד, כמאמר הפתגם, יבוא מוחמד אל ההר. אם אין תקווה – נייצר אותה.
באביב, אבקת הפיות גורמת בעיקר לאלרגיה. או האבקנים. אותו דבר.
הדשא של השכן ירוק יותר – כי הוא רדיואקטיבי.
המשפט הוא לתת לפיות תקווה. ולכן ה' השייכות בכלל לא שייכת לשם.
ריגשתה .. תחיים .. יפה ..
את כותבת כאילו את חיה בעולם קסום.
קשה שלא ליפול בקסמייך.
את באמת מוכשרת כל כל ואני הקמת כל פעם מחדש כשאני קוראת קטעים שכתבת. באמת מדהימה!
תודה רבה לך :)
ואוו, זה פשוט כתוב בצורה נפלאה. אני חושבת שהחלק הראשון הוא כמו חלק מספר ילדים מאויר (וזו מחמאה). ממש נשאבתי לזה תוך כדי קריאה. קסום, עצוב ויפה.