סיפורי פיות- פרק 1

היה זה היום הראשון ללימודים. הלכתי במסדרונות בית הספר, שקוע במחשבות.
אני בטוחה שראיתי מין נערה קטנה כזאת! תגידי, עופרי, מה קורה לך? תפסיקי לדמיין דברים.
הבטתי בקירות וראיתי תמונות צבעוניות וילדותיות. בית ספר חדש, אצתרך להתרגל…
פתאום התנגשתי במישהו. הסתקלתי קדימה וראיתי נער דק גיזרה וגבוה.
"זהירות" אמר ברוך וחייך אלי, "אני מניח שאת מכיתה ז'? אני רוי, כיתה ח' 5." הוא הושיט את ידו קדימה ואני לחצתי אותה בביישנות, אני רק מקווה שלא הסמקתי יותר מדי.
צעדתי לכיתתי בשעה שנשמע הצלצול וחיוך דבילי על פני. איזה יום מוזר!
לפטע משהו זז מאחורי הבירזיה. לא היה כל ספק שזו הייתה פיה. "אז את החצופה שמעכה אותי תחת התיק שלה באוטובוס?!" נחרה הפיה בבוז לעברי.
"אני רק-" אמרתי ביובש וצבתתי אותי ביד. הפיה התעופפה לעברי ודפקה קלות על הראש שלי, "מישהו שם? שלווום!"
"איך לעזזל את קיימת?" שאלתי ונעצתי מבתים בכנפייה השקופות ופניה החצופות. שערה החום הקצר נח על פניה.
"איך לעזזל את מאחרת ביום הראשון כשאת שתי מטרים מהכיתה?" ירתה הפיה והוציאה לשון, אחר עופפה לה למקום אחר.
"מאחרת ביום הראשון…?" תהיתי ואז אמרתי (בדילי מוחלט), "אני מאחרת!"
רצתי בכל כוחי לכיתה ועם המזל שלי, שם עמדה המורה שהספיקה כבר לעשות עם חצי מהכיתה סבב שמות.
"שלום עופרי" אמרה המורה בנימה חביבה לכאורה, "טוב שהקדמת, הייתי בטוחה שתגיאי בארבע בצהריים!" מעט צחקוקים נשמעו.
חיפשתי מקום לשבט, אך לא היה כיסא בכיתה. בזמן שכל התלמידים הביטו במורה שהבהירה את טקנון ביה"ס, ראיתי נצנוץ קטן בסוף הכיתה וכיסא הופיע. לקחתי אותו והופתעתי לגלות שאף אחד לא ראה את מה שקרה לפני דקה.

בהפסקה התיישבתי בפינה נידחת במסדרון, הבטתי למעלה ולחשתי, "אוקי, איפה את?"
בתור תשובה, נפל עלי בלוט בתוספת חומר נוצץ שדעך עם הזמן. הפיה ירדה ובחנה את שערי השטאני העבה והארוך. ואז את אוזניי המעוגלות (ולא שפיציות כמו שלה), ואחר את רגליי (שלה היו גדולות יחסית לרגלה הקטנה).
"אז, למה את עוקבת אחריי? אין לך איזה ארץ פיות או משהו?" שאלתי.
"זה העניין, מפגרת!" עמרה הפיה ופניה השדוניות התקבצו, "לא קראת חדשות על מה שקרה?!"
"סליחה באמת," עניתי, "נגמר לי המנוי לעיתוני יצורי פנטזיה! אז מה באמת קרה?"
"חוץ מזה שגורשתי מעמי, כלום!" התפרצה הפיה.
"בסדר, בסדר! תרגאי…" אמרתי, "רגע, אמרת עמך?"