אש הריק – 2/3
שתקתי, פי סגור ומחשבות נעות על הממוצע, כן או לא, האש לעומת הקרח, שתיקה או בחירה?
אבל אין לי בחירה.
שרירי מתחממים מהאופל התמידי ששתקתי בו וזזים, אני מזיז שתי הרים, לא, כוכבים, לא, פלנטות, רעיונות הצורבים בשתי קיצוניהם מתנגשים בעזרת ידיי, ומול עיניי הפגיעה, ההתנגשות של שתי עולמות שקשורים אליי, ללא רצוני, וכאשר ידיי נפגשו הם נגעו אחד בשני ושילבו ידיים, הרעיונות גדלו, ולקחו גופי.
העולם נעלם, אני חופשי, ידיי זהות, לבי דופק ואני לוחש לתוך זיכרונותיי "תתפוגגו"
אני מתעורר על כיסא נוח, בחדר ריק אך מלא צבעים, צבעים המתנגשים, המתערבבים, הנידחים ומתחברים, אך בשחור בגדול כתוב, בלי כתיבה, בשפה שניתן להבין בכול מקום.
"פוטנציאל ישות"
כאשר קראתי את המילה, זזתי לחדר לבן בו שולחן לבן שכמעט לא יכולת לשים לב שהוא נמצא בו, וקול ביקש ממני לשים ידיי על השולחן, שמתי בלי חשש אך בלי הבנה, בדיוק מולי נפתחו זוג עיניים, צבע העיניים היה מלא צבעים ויכולת לשים לב שכתוב בעיניים "פוטנציאל ישות".
העיניים עלו למעלה, וקול אחר ביקש ממני להתרחק מהשולחן, כאשר עשיתי את דרישתו החדר נהיה חשוך, וראיתי שאין זה רק עיניים, אלא גוף שלם.
תגובות (0)