ילדת הגורל. הקדמה+פרק 1
היא עמדה בחושך מוחלט. לא רואה שום דבר לא במרחק ולא קרוב. אף אחד לא היה לידה. הכול היה רק חשוך. היא לא זכרה שום דבר. היא רק הביטה אל החושך. שואלת את עצמה שאלות. "איפה אני?" היא שאלה והביטה סביב. אך לא ראתה כלום. "אני לא רואה כלום" היא אמרה. כשעיניה החשוכות מנסות לחפש סביבה. בחושך המוחלט. "אתה..היכן אתה?" היא שאלה. אבל דממה. "היכן אתה" היא התחילה ללכת ואז לרוץ. רצה ורצה. אל החושך הלא נראה. אבל לא מצאה שום דבר. "הוא לא כאן" קול מסתורי ענה לה. "היכן הוא? מי שאני מחפשת אחריו?" הילדה שאלה. "לכי. תחפשי אותו. מי שיראה לך אור. מי שיציל אותך. חפשי את האור. הרי את לא יכולה להישאר בחושך לתמיד נכון?" הקול המסתורי ענה. "האור?" הילדה שאלה אבל במהירות הבזק העולם שלה נשבר. והחושך התפרק. והיא פקחה את עיניה. אור השמש חדר אל עיניה הזהובות. והרוח העיפה את שיערה החום. ועולמה השתנה.
היא סגרה במהירות את עיניה. מנסה לחזור אל החושך. אבל אור השמש עדיין נכנס לעיניה. וקול נשמע. "הי את! את בסדר?" אמר הקול. הילדה ניסתה לפתוח את עיניה לאט. וראתה מולה נער בלונדיני עם עיניים כחולות. "מה קרה?" הוא שאל והשיט אל הילדה יד. אבל היא רק הביטה בו. השמש מאחוריו. היא הביטה בידו. מבולבלת. הוא תפס בידה ומשך אותה למעלה. היא נבהלה והלכה כמה הצעדים אחורה וסחרחורת תוקפת אותה. "אני רק רוצה לעזור" אמר הנער אבל לפני שהצליחה להגיד משהו התעלפה. והחושך חזר.
היא פקחה את עיניה ומצאה את עצמה בחדר. היא הביטה סביב. קמה מהמיטה ששכבה עליה. 'זה לא העולם שאני מכירה' היא חשבה.והדלת של החדר נפתחה. "התעוררת" חייך הנער הבלונדיני. היא הלכה אחורה מפוחדת. "אל תדאגי אני לא אפגע בך!" הוא אמר. מנסה לא להפחיד אותה. הוא חייך והתיישב על המיטה. "שמי אלי אבל תקראי לי אל. שמך?" הוא הביט בה. והיא רק נעצה בו מבטים. בשקט. חוקרת אותו. "אממ…" הוא אמר. נבוך. 'למה את לא מדברת אליו?' שאל הקול בליבה של הילדה. 'אני לא מבינה את מה שהוא אומר' ענתה הילדה בליבה. 'אני אעזור לך.' ענה הקול. "לוס" היא אמרה. "הא?" הנער הביט בה מבולבל. "שמי לוס" היא אמרה והביטה בו. הוא הביט בה קצת מופתע ואחריי כמה שניות חייך. "נעים להכיר אותך לוס" היא הביטה בו ממשיכה לנעוץ בו מבטים ולחקור אותו. 'מעולם לא ראיתי בן אדם…' חשבה. ופתאום הדלת נפתחה. "אל אני הולך לשוק. צריך להתחיל להתכונן למסע" אמר נער בעל שיער אדמוני. "אוקי תהנה בשוק קירה" צחק אל. "עוד יום משעמם בשוק המשעמם" צחק קירה ביחד איתו. ויצא מהחדר. "כדאי שבאמת אתחיל להתכונן." קם אל מהמיטה. "לאן אתה הולך?" שאלה לוס בשקט. "אני וחבר שלי במסע כרגע. עוד כמה ימים אנחנו עוזבים. את יכולה לחזור עכשיו הביתה. הנה אני אראה לך את היציאה?" אל הלך אל הדלת. אבל לוס לא זזה. "הביתה?" היא הביטה בו מבולבלת. "כן. את גרה בכפר כאן לא? מצאתי אותך כשהתעלפת ליד הכניסה של הכפר" הוא הביט בה. "מה זה בית?" היא שאלה אותו. "בית..זה מקום שאת גרה בו..יושנת אוכלת..יש שם גם את בני המשפחה שלך. זה אמור להיות מקום חם…" הוא הביט בה מבולבל. "בית…לי אין מקום כזה" היא הביטה בו סקרנית. "מה זה בני משפחה?" היא שאלה. והוא רק הביט בה מבולבל. "אנשים…שיש להם את אותו הדם כמוך..ושניים מהם הם אנשים שיצרו אותך" הוא אמר. מנסה להבין את מה שהיא אומרת ללא הצלחה. "משפחה…אין לי כאילו אנשים" היא אמרה והביטה בו במבט חשוך ועמוק. "א-אני מצטער" הוא אמר. 'המשפחה שלה כנראה נפטרה והיא נשארה לבד. ואולי היא מטיילת כשאין לה בית לחזור אליו?' הוא חשב. "על מה אתה מצטער?" היא שאלה אותו. "לא ידעתי..שהמשפחה שלך..והבית שלך…." הוא אמר "אמרתי לך. מעולם לא היו לי כאלו דברים" היא הביטה בו מבולבלת. 'כנראה היא סובלת מבפנים. מסכנה' הוא חשב. "אז אם אין לך מקום אחר ללכת אליו את רוצה לבוא לצאת למסע איתי ועם חבר שלי?" הוא חייך. "מסע? מה זה מסע?" היא שאלה. 'אולי היא מדברת בשפה אחרת והיא לא מבינה חלק מהמילים שלי?' הוא חשב. "מסע זה..אממ כאילו כשאתה מחליט שאתה רוצה לעבור ממקום למקום..להישאר לכפר מסויים לכמה ימים לאסוף אוכל ומים ולנוח. ואז אחריי כמה ימים לעבור לכפר הבא וככה הלאה והלאה. ואולי גם מוצאים דברים מעניינים! כמו תרבויות שונות ואנשים שונים. ואולי הרפתקה!" הוא צחק. היא הביטה בו מסוקרנת. "אני אבוא!" היא אמרה.
'הילדה הזאת..היא ממש מוזרה. היא בכלל מהעולם הזה?' אל חשב. וגיחך יחד עם לוסי.
תגובות (2)
קודם כל מזל טוב לבת מצווה ושתיים תמשיכיייי
תודה ^_^ ואני אמשיך מחר ~