כנפיים צחורות- פרק 8- ג'נה

ג'נה שכבה במיטתה החדשה, זו הייתה מיטה רחבה- בדים שנתלים מהתקרה מעטרים אותה,הם הזכירו לג'נה את הגשם.
היא נרדמה לצידו של אד בכל לילה מאז עברה לשם. החתונה להם התעכבה במעט אך זה לא שבר אותה.
"נסיכתי?" אד נקש על הדלת ונכנס. ג'נה אהבה את הכינוי, נסיכה, זה גרם לה להרגיש מיוחדת.
"היכנס," אמרה, אך אד כבר נכנס, סוגר מאחוריו את דלת העץ הכבדה.
הוא התיישב לצידה ותלה בה מבט, "האם המקום לא מוצא חן בעיניך, ג'נה?"
ג'נה הנידה בראשה, היא חיבקה את אד.
"מה קרה?" הוא לפת את ידה וליטף את שערה באחרת, "את לא חייבת להתבייש, ספרי לי."
המבט שבעיניו, זה היה מבט חולני ומלא שנאה. ג'נה לא יכלה להגיד לו דבר.
"אני- לא קרה לי כלום, אד!"
הוא הטה את ראשו וג'נה נזפה בעצמה. היא צעקה עליו, על בעלה לעתיד.
"שלא תעזי! ג'נה…" אד נשכב גם הוא, מחבק אותה,
"אני מצטער. לא התכוונתי."
ג'נה הנהנה, היא הפילה את מבטה וקמה, "אני צריכה לשאוף מעט אוויר."
"חכי!" קרא, ג'נה יצאה מהחדר.
היא נכנסה אל תוך מסדרון הומה אדם, חיילים רבים עמדו שם; כשראו אותה הם הצדיעו לה וברכו אותה.
"הכול בסדר, העלמה ג'נה?" שאל אחד מהם, היה לו שיער אדמוני וקצוץ ועיניים חתוליות בצבע צהוב.
"כן- כן." ג'נה מיהרה לעקוף אותו, היא פתחה את דלתות המרפסת ונשענה על המעקה, לבדה.
צעדים נשמעו מאחוריה.
"ידעתי שלא תוכלי לעמוד בכך בסופו של דבר."
ג'נה הסתובבה, היא עמדה למול פניו של רפאל, הוא זעף.
"למה אתה מתערב?" היא זקפה גבה ונשענה על מעקה המרפסת, מביטה בו.
"המפקד יוציא אותי מהתפקיד. בחייך ג'נה, אף פעם לא אכלתי כל כך הרבה."
ג'נה נעצה בו מבט קודר.
"אני מתכוון- לא התאמנתי כל כך הרבה, התפקיד הזה נהדר."
היא לא התרצתה מתשובתו, ג'נה נאנחה. "מה כדאי לי לעשות?"
"הייתי מציע לך לברוח," אמר רפאל בקלילות, "שמעתי את האסירים שנמלטו, הם דיברו על בריחה. את תעקבי אחריהם ואת תשמשי כפיתיון לאד."
"פיתיון? הם רצו לחטוף אותי?"
"הם רוצים את חברי המחתרת," אמר. הוא חייך חיוך עצוב והשקיף על המצוק,
"אני חושב שכדאי לנו לתפוס אותם, אד, יתגאה בך."
"ומה לי יצא מהעסקה? הם יחטפו אותי!" רטנה ג'נה, היא מרפקה קלות את רפאל.
הוא כחכך בגרונו. "תהיה לך ההגנה הכי טובה. אני."
"אתה?!" גיחכה ג'נה, "איך אתה מצפה להביס את המלאכים האלה? גבריאל נמצא איתם, הוא חזק. מאוד."
"הוא המפקד שלהם, אולי אנחנו נלכוד אותו? זה יהיה טוב, הם לא יוכלו להחזיר את לוחמי המחתרת בלי עזרה מגבריאל." הציע רפאל.
"מצוין! לא חשבתי שתוכל לעלות על תוכנית שכזו," צחקקה ג'נה.
היא נכנסה בחזרה אל הכלא.
"הכינו את המרכבה!"

לג'נה היה נדמה כי עיניו של רפאל נפערות כשראה אותה יוצאת מגדר המפקדה.
היא לבשה שמלה בצבע טורקיז, משובצת אבנים טובות בכחול בהיר, הגלימה שלה נגררה אחריה, מסתירה את כנפיה, השיער הכהה שלה התבדר קלות ברוח הקרירה של שעת הדמדומים.
"אני לא בטוח שזה בגד מתאים למסע אל סמית'פוול, זו ארץ מאוד רטובה."
"רטובה?" שאלה ג'נה, עולה על המרכבה.
רפאל לבש בגדי צייד שכללו מכנסי בד ארוכים וחולצת עור דקה ובהירה. סרט בד שחור מנע משיערו לחדור לעיניו הירוקות.
"כן- היא מאופיינת במפלים והמעיינות שלה. הם דיברו על העיר, הם הולכים לברוח לשם ולחכות שתגיעי כדי לתפוס אותך, לצבא אין אישור לעבור מארץ לארץ." אמר רפאל.
"אני משרתת בצבא!" רטנה ג'נה.
רפאל גיחך, "כבר לא, העלמה ג'נה. את מרגלת."
"החל בנסיעה בבקשה." היא התעלמה מדבריו של רפאל וזירזה אותו לדרבן את הסוסים.
"איך המפקד הרשה לך לצאת?"
"הוא לא הרשה," אמרה ג'נה, "זה יהיה הסוד שלנו. כשנחזור והוא יראה את אנשי המחתרת מחוסלים אני…!"
"את מה?" שאל רפאל.
"אני אתחתן עם ,אד, בתוך ימים ספורים." חייכה ג'נה.
"ומה זה משנה?" רפאל עיקם את שפתו התחתונה, "את אמורה להינשא לו בכל מקרה."
ג'נה שתקה, היא לא ידעה מה לומר.
"אני זקוקה לעזרה, ואתה מי שאני מחפשת," לחשה לבסוף, "נצטרך לברוח לסמית'פוול ולמצוא אותם, להביס אותם ולדאוג שהם יובאו חיים למפקד- הוא יבחר מה לעשות בהם."