אל האינסוף וצעד אחד מעבר לו פרק 14

"לעזאזל איתו!" קיללתי.
למה אני צריך להציל אותו כל הזמן? זה מאוד מביך בשבילי אני הורג לא מחייה.
זה מה שחשבתי לעצמי בזמן שאני קופץ לתוך המים בקפיצת ראש מדהימה.
אני לא יודע אם המים היו קרים או חמים התחושות הללו עזבו אותי מאז שהפכתי להיות בן אלמוות אבל מה שכן המים נתנו לי הרגשה של… אני לא יודע, מוכרות? בית? משהו בסגנון.
חיפשתי במבטי את סאם האדיוט הבנאדם לא רק שלא ניסה לשחות למעל פני המים אלא ניסה לצלול עמוק יותר עמוק בתוך המים.
לפעמים אני ממש לא מבין את הבחור. נאנחתי, מים נכנסו לפי לא שזה היה משנה לי בכל זאת גם אם כל הריאות שלי היו מלאות מים זה לא היה הורג אותי במיוחד העבודה שאין לי ריאות ואני לא בדיוק נמצא בגדר 'חי ונושם'.
צללתי מטה מקלל בליבי הבחור נהיה מהיר לא שזה הרבה משנה, אני הרבה יותר מהיר ממנו או מכל יצור אחר שקיים. חוץ מאלוהים אם כי הוא לא יצור הוא יישות. ויש כמובן גם את השטן, יש בנינו תחרות עתיקת יומין על מי יותר חזק (אני), מהיר (אני), מגניב ( גם אני), נאה (כל כך אני), עושה יותר חיים (טוב פה אני חייב להודות שזה לא קטגוריה שממש מתארת אותי). באופן רשמי זה לא הוכרע וכנראה שזה ישאר כך לנצח.
תפסתי את סאם וסובבתי אותו לכיווני מבטו היה כועס, כאילו הוא כועס עלי על כך שאני עצרתי אותו מלשחות לעבר מותו. נתתי לו סטירה, בדרך כלל זה עובד ומחזיר אותו לקדמותו. הבעתו השתנתה ועייניו שהסתכלו לעייני בזעם טיפסו ונתלו על מצחי מבטו היה מלא פליאה ובלבול.
'מה יש לו מהמצח שלי?' חשבתי לעצמי מבולבל אף עצמי. פתאום נפל לי האסימון. הסימן. המים המקוללים הזיזו את השיער שלי וחשפו את המצח. לפני שהספקתי להחזיר בחזרה את שערי למקומו סאם שלח את ידו ונגע בו. עיניו נפערו לרווחה הדופק שלו עלה במהירות ומבטו היה מבוהל ואז פתאום עיניו נעצמו וגופו התרפה. הבחור איבד את הכרתו.
"שיט" קיללתי שוב, "למה סאם? למה אתה חייב תמיד לעשות לי את זה?" בדקתי שוב את שערי כך שיכסה שוב את המצח חשבתי וחיזקתי את אחיזתי בסאם, הדופק שלו החל לרדת במהירות לא נשאר לו עוד הרבה זמן, לא לפחות בתוך המים האלו. אני חייב להוציא אותו מכאן ומהר.
"אני מקווה מאוד שאתה לא תזכור מכך שום דבר ידידי הוותיק, כי אחרת אני אאלץ לזרוק אותך לכאן ביחד עם כל השאר." אמרתי לו והתחלתי לשחות לכיוון מעלה, מביט בפעם האחרונה על תוך המים הזוהרים בחשיכה נצחית, פרצוף החזיר לי מבט מוכיח מתוך המים.
"אוי שתוק, זה היה לפני עידנים" אמרתי לו.
הוא החזיר לי מבט שואל.
"כן, אני יעשה את זה שוב, אפילו לו, מי כמוך יודע." אמרתי לו הוא הנהן ונעלם בחשיכה.
משכתי בכתפי ועליתי לפני המים בזמן שמליוני פרצופים מוכרים מלווים אותי במבטם.

כשעלינו למעלה הבנתי שכנראה שהיינו במים קצת יותר זמן ממה שחשבתי. אפילו הגמד שלא ממש אכפת לו מימנו נראה היה מודאג, בדרכו שלו לפחות, הוא ישב על הקרקע הרטובה וכתב עליה נוסחאות מורכבות שחלקן זיהיתי מהבחנה ראשונה כמדידת זמן מרבי שאפשר לשהות מתחת לפני המים.
"אילו רק הייתי יודע מה התפוקה המירבית של הריאות שלו….." הוא מלמל לעצמו בשקט מניד את ראשו מצד לצד.
ברגע שהוא הבחין בנו הוא עצר, קם על רגליו ומיהר לקראתנו.
"מדוע לקח לך זמן רב כול כך?" הוא שאל מבט מודאג מזויף עטה את פניו.
"אתה יודע," עניתי לו משכיב את סאם בבטחה על הקרקע "ראינו כל כך הרבה דברים מעניינים שלא רצינו לעזוב, לפחות לא כל כך מהר"
"מה ראיתם שם?" הוא שאל בסקרנות, "מה היה שם?"
"חבר, זה היה בציניות" אמרתי לו לא מאמין שהוא לא קלט את זה בעצמו.
"אני הבנתי את זה" הוא גלגל את עיניו ראו עליו שהוא מנסה להיות רגוע וסבלני "אני שואל ברצינות, מה היה בתוך המים? יש לי תחושה שאלו לא מים רגילים" הוא היה מאוד להוט לדעת עוד דברים חדשים, ככה זה עם גמדי יערות, זה כל מה שמעניין אותם.
"אתה יודע, דברים" עניתי בפשטות בכוונה על מנת להרגיז אותו, השאיפה שלו לדעת עוד ועוד היא נעלה במיוחד אבל באותו מידה גם מעצבנת.
ידי הגמד נקבצו לאגרופים קטנים הוא מבין שאני מנסה לעצבן הוא לא אדיוט.
"למה אתה כל כך רוצה לדעת מה יש שם?"
שאלתי אותו בודק את הדופק של סאם הוא התייצב אבל עדיין היה חלש.
"אני מסוקרן לדעת, ממתי סקרנות הינה דבר פסול?"
"אף פעם לא אמרתי את זה" הסתובבתי עליו "ואם אתה רוצה כל כך לדעת מה יש שם למה שלא תכנס לצלילה נחמדה בעצמך?" הצעתי לו בחביבות אבל אני לא חושב שהוא באמת יקח את ההצעה שלי בטוב.
"יש לי הרגשה" הוא אמר משלב את ידיו בקוצר רוח "שאם זה מה שקרה לו" הוא הורה בידו לעבר סאם אשר עדיין היה מעולף ורטוב עד שד עצמותיו "אז אולי לא יהיה מעשה חכם לקפוץ לתוך המים כיצור אוויל חסר מוח בקודקוד אלא לדעת קודם מה יש בתוך המים"
"מניין לך לדעת שזה לא בגלל שהוא בלע הרבה מים?" שאלתי מתחכם, ברור לי שהמצב של סאם נובע רק חלקית מכך שהוא שהה זמן ממושך מתחת למים, יש איזו עוד סיבה, היא בטח קשורה לסימן…. חשבתי לעצמי נוגע בהיסח דעת בשערי המכסה את מצחי.
"אתה רוצה הוכחות? אני אתן לך שלוש הוכחות למה" הוא אמר מאושר.
זה לא הולך להיות טוב, חשבתי לעצמי אך הנהנתי לו שיתחיל. אין לי כוח להתווכח, להכחיש לשקר וכל זה פשוט שהוא יגיד מה שהוא יגיד וזהו.
"ובכן," הוא פתח מכחכך בגרונו "מים בריאות אין לא הרבה, עובדה שלא ניסה להוציא אותם או לבצע החייאה"
1-0 חשבתי לעצמי, אבל אם הגמדון חושב שאני אעשה החייאה למישהו אפילו לסאם אז הוא טועה, גם לי יש סטנדרטים.
"וכמובן הנפילה שלו לתוך המים, היא בהחלט לא הייתה מעידה או מעין החלקה לתוך המים בטעות. לא, זה היה מכוון לפחות במובן מסוים,"
2-0 הוא צודק בעניין הזה.
"וגם ראיתי את המבט על הפנים שלך כשיצאתם מהמים" הוא אמר כממתיק סוד. "היית נסער משהו קרה לכם שם."
לעזעזל הקטן היה חכם אני לא אוהב פילוסופים.
"טוב, טוב" נכנעתי "כן קרו דברים מתחת לפני המים" הגמד הביט בי בניצחון.
"אבל," פניו נפלו "אין לי שום דין וחשבון לשתף אותם עם גמדון שכמוך"
כן, כן אני יודע, זה לא חכם להעליב גמד, ובמיוחד גמד יערות, כבוד ונימוסים זה הדבר הכי נעלה אצלם חוץ מכמובן צבירת ידע.
"אני, הגמד מוריפפוסטוק משבט היערנים הנודעים, מדען, פילוסוף, חוקר עולמות ומומחה ליקומים מקבילים, בחיים לא אוכל לספוג עלבון כגון זה, חזור בך מיד!" עיניו של הגמד האדימו מכעס.
"ואף יצור אין את הזכות לקרוא לי מוריפפוסטוק הנודע גמדון, אפילו לא לך, מוות." הוא ירק את המילה האחרונה כאילו הייתה קללה, טוב, האמת שזה די קללה, אבל למי אכפת? הגמד יצא מכליו! מחזה מרהיב ביופיו, כמה שאני אוהב לעשות דברים כאלו, אולי אני אוסיף עוד קצת עצים למדורה.
"מה עם האל?" שאלתי בתמימות.
"מה איתו?" הוא לא הבין את הקשר.
"האם לאלוהים מותר לקרוא לך גמדון? אתה יודע שכולם נראים כמו גמדים בפניו, אז בטח ובטח שגמד כמוך שנראה לי כמו גמדון יראה לו קטן במיוחד אולי אפילו כמו גמדונציק או…"
עצרתי שנייה נהנה מכל רגע שחולף "כמו נמלה."
"מספיק!" הוא צעק מצחו הקטן המלא הקמטים זעם לפניו האדימו בכעס.
"אני לא אסבול עוד שום העלבות! זה עבר את כל הגבול!"
"גבול?" נשמע לפתע כל קטן וחלקלק מאחורינו, הסתובבנו בבהלה משירים מבט ליצור מלוכלך ומגעיל שתי עיניו השחורות נצצו כלפינו בסקרנות,כאילו הוא בודק האם נוכל להיות ארוחתו הבאה, הוא חייך חושף את שניו המעטות והשחורות.
"אוה כן, היצורים הקטנים עברו את כל הגבול. הם באו להפריע למתים…."