הקסם שבי -פרק 3 חלק ב'-
'פלורנסססיה…' לחש קול מסתורי.
'מי זה?' תקפתי לדעת.
'מי אני זהו לא משנה, מה שמשנה הוא שאני צריך אותך כדי לצאת…' השיב.
הקול נשמע מוכר, הסביבה נראית מוכרת, אבל אינני מרגישה כי זוהי המציאות כלל וכלל…מרגיש לי כמעין פלאשבק או פנטזיה.
לפתע הופיע מולי נחש, עיניו כחולות כקריסטל וצבעו, צבעו שחור עם פסים דקיקים לבנים, מבטו תככני.
'פלורנסססיה…' המשיך ללחוש הנחש.
'מי אתה?' נבהלתי.
'אל תדאגי, אני לא מכיששש…' אמר.
'מה אתה רוצה?'
'תחלצי אותי מפה…' אמר ועיניו זהרו.
'מאיפה?'
'מההיכל האסססור…' אמר.
'אסור להתקרב לשם, הזהירו אותי'
'למה את חושבת שהוא אסססור?'
'לא יודעת'
'בגללי…' אמר והזדקף.
היה נראה כי הוא רעב, איך אני עפה מהמקום הזה?!?
"פלור!!" צעק לוקאס.
פקחתי את עיני, הייתי בחדרי שכבתי על מיטתי ולוקאס ניער אותי.
"קמתי, קמתי" אמרתי.
"כבר חצי שעה שאני מנסה להעיר אותך!!" צווח עליי.
"חצי שעה?"
"כן" אמר ונרגע.
זה היה חלום? ובכלל, זה היה אמיתי?
"פלור, הכל בסדר?" תהה לוקאס.
"כן…סוג של…" אמרתי וקמתי ממיטתי.
נכנסתי למקלחת ושטפתי פנים. יצאתי בחזרה אל החדר ולקחתי את הבגדים שהונחו על גב הכיסא הניצב ליד שידת חדרי, חזרתי למקלחת והתלבשתי.
"מוכנה?" שאל לוקאס בחוסר סבלנות.
"כן עצבני" השבתי.
אני ולוקאס יצאנו מהחדר ונעלתי את חדרי.
"את בטוחה שהכל בסדר? את נראית חיוורת" תהה לוקאס.
"אממ…כן, נראה לי" עניתי.
"אולי תספרי לי" אמר בטון דואג "את יודעת שאני פה בשבילך לעזור לך".
"אוקיי, אבל אל תגיד לי זה שטויות וזה סתם, וגם אל תגיד לי שאני מוזרה" ביקשתי.
"אוקיי…".
"אתמול בסיור עברנו ליד דלת, אבל הכניסה אליו אסורה…"
"יש כמה מקומות אסורים בפנימיה הזאת" קטע אותי לוקאס.
"אחמ…אחמ.."
"אה, כן סליחה" הסמיק לוקאס.
"בכל מקרה, שמעתי קול שקורא לי משם אבל לא עניתי, פשוט המשכתי ללכת. ואז, בלילה, חלמתי שאני במקום כל שהוא והכל חשוך, אין נקודת אור אבל אני כן ראיתי את עצמי ושמעתי קול שלוחש לי שאני אשחרר אותו ואז ראיתי שזה נחש, נחש די יפיפה אבל אני מנחשת שהוא מסוכן ומבקש שאני אשחרר אותו מההיכל האסור…מפה לשם הוא הזדקף ואז הערת אותי".
לוקאס שתק. היה נראה כי הוא יודע במה מדובר. הוא תפס בידי והחל לרוץ ואני אחריו.
"לוקאס! תאט!" צרחתי. כמעט ואין לי אויר לנשום…
"מר דאנקן!" קרא לוקאס בקול.
מר דאנקן נראה בסוף המסדרון. הוא דיבר עם מורה ושני תלמידים.
"מר דאנקן!" צעק לוקאס.
מר דאנקן הביט לכיווננו והחל לצעוד אלינו.
"כן נערי, במה אוכל לעזור לך?" שאל שתמימות.
"אנחנו חייבים ללכת למנהלת" אמר והתנשף בכבדות.
"רגע…מה? למנהלת? מה עשיתי?"
לוקאס עדיין לא עזב את ידי, כנראה הוא ידע שברגע שיעזוב אני ארוץ לכיוון השני, המשכנו ללכת, המסדרון בוא היינו היה קרוב למשרד המנהלת ויקטוריה. חיכינו במזכירות שדרכו אפשר להיכנס למשרד המנהלת, חדר המזכירות נראה כל כך מסודר אך המזכירה כל כך מבולגנת…קלסרים מסודרים כמו שצריך, נראה מרוהט אך כמעט ואין בו רהיטים…לפתע, דלת חדר ההנהלה נפתח, יצאו משם המנהלת ויקטוריה ושני מורים אשר מלמדים בפנימייה. המנהלת הסתכלה לכיווננו והבינה כי מדובר בנושא רציני. הם הנהנו זה לזו והמורים הלכו לדרכם.
"במה אוכל לעזור לכם?" שאלה המנהלת בחיוך רחב.
"זהו לא נושא כזה, זה דורש פרטיות…" השיב לוקאס.
המנהלת ויקטוריה הסתקרנה והנהנה. היא פתחה את דלתה לרווחה וסימנה לנו להיכנס. נכנסנו לחדר, החדר נראה מדהים, ממש כמו חדר מלוכה. היה לו שנדליר מהתקרה והתקרה בכלל בגובה שלוש קומות מהרצפה, דיוקנים של המנהלת ופנימיית וואמפוס תלויים על הקירות. ארון גביעים מיוחד שהבית ספר ערך והזוכים שמרו את גביעיהם בארון הזכוכית. ושולחן המנהלת…ארוך מעט, כיסא אחד בצד ישיבתה של המנהלת ומספר כיסאות מהצד השני אם יש ישיבות או שצריך לדבר עם תלמיד ומשפחתו…מאחורי כיסא המנהלת הוצב חלון ענקי שנופו הוא כניסתו לפנימייה שם התלמידים נוהגים לבלות הכי הרבה בשעות ואחרי שעות הלימודים. המנהלת ויקטוריה התיישבה בכיסאה ואילו אותי השיבו באמצע…
"מה הנושא הנ"ל?" שאלה המנהלת.
"חלום" השיב לוקאס.
"רגע…כל זה בגלל חלום?" שאל מר דאנקן והחל להתעצבן.
"לא סתם חלום…לפי דעתי זה התגלות" אמר לוקאס.
"מה החלום?" שאלה המנהלת.
"אז ככה…" החל לענות לוקאס.
"רגע נערי היקר, אם העלמה פלורנסיה חלמה את החלום מן הראוי שהיא תספר אותו, לא כך?" שאלה המנהלת ויקטוריה.
?"אה כן…" אמר לוקאס במבוכה.
"ובכן…מה החלום?" שאלה בהתעניינות המנהלת.
"אתמול, בסיור שעשו לי, עברנו ליד דלת ועליה מגולפים כל מיני ציורים, אבל הכניסה אליו אסורה…ואז שמעתי קול שלוחש לי מכיוון הדלת אבל לא עניתי, פשוט המשכתי ללכת. ואז, בלילה, חלמתי שאני במקום כל שהוא והכל חשוך, אין נקודת אור אבל אני כן ראיתי את עצמי ושמעתי קול שלוחש לי שאני אשחרר אותו ואז ראיתי שזה נחש, נחש די יפיפה, עיניו כחולות וצבעו שחור עם פסים דקיקים מאוד בצבע לבן, אבל אז ניחשתי שהוא מסוכן והוא כל הזמן ביקש שאני אשחרר אותו מההיכל האסור…מפה לשם הוא הזדקף והייתי בטוחה שהוא בא להכיש אותי…ואז, אז התעוררתי".
הייתה שתיקה בחדר, נראה כי הם מבינים במה מדובר…הם הביטו זה בזה, אולי הסיפור נשמע להם מוכר..או שהוא אמיתי?
"אמממ…אמרתי משהו לא בסדר?" היססתי לרגע.
"איך הוא הגיע אליה?" שאל מר דאנקן.
"עזוב איך…ידענו שזה יקרה מתי שהוא, אבל השאלה למה עכשיו?" שאלה המנהלת.
"יכול להיות שהוא מתכוון לצאת עכשיו וכך…" אמר לוקאס.
"אל תגיד את זה" ציווה מר דאנקן.
"לא ייתכן, אבל למה דוקא אליה?" שאלה המנהלת.
"אולי הוא גילה עליה?" היסס מר דאנקן.
"אין מצב שהוא גילה עליה כי הוא כלוא שם כבר למעלה ממאתיים שנה" אמרה.
"אבל את מכירה אותו, יש לו יכולות" אמר לוקאס.
הם מדברים ביניהם, בקודים. רק אני לא מבינה במה מדובר. הם גילו את זה דרכי אבל לא חושבים לשתף אותי בכך? חמודים, הם טועים ובגדול…
"מה נעשה עכשיו?" שאל מר דאנקן והמשיך "אי אפשר להחביא אותה שוב, במיוחד לא עכשיו".
"הלו? חושבים אולי לשתף אותי, בכל מקרה אני חלק מהסיפור הזה" אמרתי.
"כדאי לספר לה?" שאל לוקאס.
"לא, זה מוקדם מדי" אמר מר דאנקן.
"לספר לי מה?" הסתקרנתי.
"עדיף לספר לה, אם הוא כבר הגיע אליה עדיף שהיא תדע את האמת ונתחיל במסע" אמרה המנהלת.
"תקשיבו לי עכשיו, אם אתם לא מספרים לי במה מדובר אני אפתח כל מקום אסור בפנימייה הזאת עד שאגלה מה זה" איימתי.
"זה לא היה חלום, זה היה חיזיון. הנחש החליט להתגלות אלייך" אמרה המנהלת.
"ולנחש הזה יש שם?" שאלתי.
"פאקטור" ענה מר דאנקן.
"אוקיי…."
עוד משהו שהופך את המציאות להזוי עוד יותר, הבעיה שכאן, זה המציאות.
"מה הוא רוצה ממני?" שאלתי.
"כנראה הוא גילה שאת המושיעה, הוא רוצה לצאת ולהרוס את הגלאקסיה" ענתה המנהלת.
"אז אני מבינה שהוא מהרעים" אמרתי.
"כן" אמר מר דאנקן "אך תזהרי ממנו, הוא מסוכן מאוד, ברגע שהוא ישתחרר זה יהיה הסוף של כולנו, ועכשיו עלינו לשים עלייך עשר עיניים".
"למה?" היססתי.
"כי אולי הוא ינסה להפנט אותך או לשכנע אותך לחלץ אותו" ענה לוקאס.
"זאת אומרת שהוא אכן תככן כמו שנראה בחל…בחיזיון".
"לא רק שהוא תככן, הוא מסוכן" אמר לוקאס.
"אבל למה?" שאלתי "חוץ מזה שהוא רוצה להשמיד את הכל ואת כולךם מה עוד מסוכן בו כל כך?".
הם שוב הביטו זה בזה.
"לספר לה?" היססה המנהלת.
"חייבים" ענה מר דאנקן.
"מה? מה חייבים לספר לי?"
"לפי האגדה, וכל אגדה כאן נכונה, ביום שפאקטור יגלה מי הוא המושיע, או במקרה שלנו המושיעה, הוא ינסה להכיש אותו ובכך להתערבב איתו לגוף אחד. ביום שהם יהפכו לגוף אחד הוא יהפוך לבן אלמוות והיחיד שיוכל להרוג אותו יהיה הוא עצמו, וזה לא יקרה בחיים, הוא יחריב עולמות עד שיישאר לבד בעולם ויצור כאוס מוחלט ולא יישאר זכר למין האנושי ולעולמנו" סיפר מר דאנקן.
"מה..?" הייתי בהלם.
תגובות (0)