הקרב על טלריסיום – פרק 7
הרבה זמן עבר מאז הפרק הקודם.
הנה לינק להיזכר בסיפור מהתחלה למי שיש כוח.
תלחצו כאן כדי לעבור לפרק 1
___________________________________
"מי?!" צעק הגנרל בקשר ושכח את נהלי הדיבור הצבאי מימים עתיקים.
נאנחתי בקול ונענעתי את ראשי מצד לצד. אין לי זמן להתעסק עם הוכחת הפיקוד כנגד המפקדים השונים. רציתי לחסוך זמן ופניתי ל מייג'ור ראלי,המפקד 'לשעבר' שלי. עכשיו אני זו שנותנת את הטון והוא חייב להקשיב לי. הרגשתי צביטה קטנה בלב. למרות שהייתי מעט זמן, התחברתי ואפילו אהבתי את המפקד שלי. הוא השכיל מספיק לא לעצור אותי למרות שקראתי תיגר על פיקודו כמה וכמה פעמים. הוא כנראה ידע שיש בי את היכולת להועיל ליחידה עצמה. זו היכולת לגמד את האגו העצמי לטובת המחלקה כולה. נדיר למצוא מפקד כזה שמשכיל מספיק לדחוף את אנשיו קדימה בהתאם ליכולותיהם.
"היא אמרה גנרל מייסון פאלקון, הגנרל. עבור" שמעתי בקשר את קולו של קולונל קירבי כשלא עניתי להם.
לא יכולתי להתאפק וחייכתי חיוך קטן לראלי והוא הגיב לי בחיוך קטן משלו. כמה מוזר שעד עכשיו לא ראיתי אותו מחייך.
"אני אעמוד מולם בקשר. תן לי דגשים מה אתה צריך באופן ראשוני כדי לשמר את סיכויי המשימה".
המשכתי להתעלם מהקשר במכוון ונתתי להם זמן לעכל את הפקודה שלי.
הוא התקרב אלי וענה "אני חייב פארטרופרים נוספים כדי לאבטח את המקום יותר באדיקות. אחר כך אפשר לתגבר עם כלים כבדים יותר. " חיוכו נפרס מאוזן לאוזן.
הקשר קשקש שוב "הפקודות נרשמו ברשם הפקודות. יש להם משנה תוקף המפקד. עבור," אמר קולונל קירבי. סוף סוף הם הסתכלו על רשם הפקודות וראו שהפקודה מאושר וכבילה. זה נתן אישור רשמי לחוקיות הפקודה שלי. עכשיו אין סיכוי שהם יסרבו פקודה מאושרת רשמית. זה יעלה להם ביוקר.
פניתי חזרה למפקד שלי לשעבר.
"אני ממליצה להוסיף כלים כבדים כנגד יכולות האוויר שלהם כי אנחנו נבלוט בשטח ברגע שיצנחו תגבורות."
"כן, אבל הם לא יסכימו…" התחיל להגיד.
מבט אחד ממני הספיק לו להבין שלא יהיה להם ברירה.
"אני לא אתן לאף אחד לחלק לי פקודות על הצי שלי!" צעק גנרל בקשר.
סבלנותי פקעה.
"גנרל ריבר, כאן גנרל פאלקון. תתחיל לשלוח פארטרופרים יחד עם כלים כבדים עם יכולות קרקע-אוויר. עבור," פקדתי בקשר.
היה שקט בקשר. מה קורה שם למעלה?!
"אנחנו צריכים את התגבורות עכשיו" הדגיש ראלי את מה שהיה מובן לי.
קול הירי נשמע קרוב יותר. החיילים נסוגים אחורה.
"גנרל ריבר, אתה מסולק מפיקוד הצי לאלתר. קולונל קירבי, אתה המפקד בפועל. אם לא תענה לי בקשר תוך חמש שניות, אתה תושלך לכלא," לא היה לי סבלנות יותר.
"את לא יכולה לעשות את זה!" צעק בקשר ריבר.
"גנרל ריבר, הייתי שוקלת טוב טוב את מילותיך לפני שאתה עולה לקשר הצבאי בלי מידע נחוץ. סוף,"
עיניו הפעורות של המפקד שלי לשעבר, סימנו לי עד כמה היה מופתע.
"קולונל קירבי לגנרל פאלקון. אנחנו שולחים את מה שביקשת. חמש דקות למטרה. עבור,"
"קיבלתי, סוף" סיימתי עם הקשר והתמתחתי.
מיג'ור ראלי היה על הרגליים ומוכן עם נשקו והתחיל לרוץ לכיון חייליו.
"ששום דבר לא יעבור" צעקתי לו.
"כן, המפקדת." אמר תוך הסטת מבט אלי. כמה מוזר היה לשמוע את זה ממנו, אבל לא היה לי זמן לחשוב.
הסתכלתי על ידי הרועדות והבחנתי שהן פחתו.
אחזתי מחדש בנשק וראיתי שעדיין אני לא יכולה לייצב אותו מספיק כדי לכוון.
חשקתי את שיניי בתסכול ונעמדתי על רגלי.
"הם נסוגים" שמעתי את הקשר הפנימי.
מה?! חשבתי לעצמי. למה שהם ייסוגו?! מפתיע כאשר אנחנו פרוסים בכוחות נחותים מהם.
קול זמזום מוכר ומטריד נשמע מכל עבר.
נחילים של יתושי ענק מכל סדק מסביב להר והחלו לנסוק כלפי מעלה.
אי שם במרחבי השמיים הבהירים, ראיתי את הנצנוץ הבוהק של מתכת כנגד השמש. התגבורות חצו את האטמוספרה ונכנסו לטלריסיום.
הם חשופים למתקפת הנגד ועכשיו זה הזמן לראות אם כל המסע המפרך משלב התכנונים במטה ועד עכשיו, בלחימה עצמה, כשכל כך הרבה חיים אבדו, האם הכל היה לחינם?
קני התותחים האוטומטיים הופנו כלפי מעלה. שמעתי את המערכות יונקות אוויר ודוחסות אותו פנימה ומתכוננות.
הירי של החיילים נפסק מסביב וראיתי את חלקם מגיע ומסתכל לשמיים שהתחילו להחשיך מכמות יתושי הענק שעפו באוויר והסתירו את השמש.
"אש בקנה" צעק ראלי את שם הקוד שמורה לחיילים להתכונן לירי מאסיבי של כוחותינו.
שמעתי את התופים של מערכת 'אש הגיהינום' מתחילים להסתובב והמערכת התחילה לירות מעלה אל היתושים
כשמהירותה הולכת וגוברת. האוזן האנושית שמעה רק רעש בתדירות מאוד גבוהה. הסגסוגת המתכתית החלה להתחמם אך הייתה עמידה לכך. אש הגיהינום הייתה עכשיו רותחת, אבל לא רותחת כמוני.
המערכת יצרה קרעים בנחיל יתושי הענק. גופות יתושים נפלו מהשמיים ונמעכו על הקרקע.
גשם ירוק ומחליא החל מטפטף עלינו בעוד כולנו מנסים להסתתר מחלקי גופות יתושים.
תפילות נשמעו מפי חלק מהחיילים, כאילו באמת זה יעזור להם בכוכב לכת השכוח אל הזה.
"המפקד, אתה צריך לראות את זה". צעק אחד החיילים בקשר.
המפקד קם ורץ לכיוון שלו, מתחמק מחלקי גופות יתושים שהמשיכו ליפול מהשמיים.
המשכתי להסתכל על השמיים, אפשר היה לראות את הפרטרופרים הראשונים חותכים דרך הנחיל הפגוע מאש התותחים.
בעוד דקה הם יהיו פה.
מעבר להם ראיתי את הכלים הכבדים יותר בדרכם מטה. עטופים באש בעת החדירה לאטמוספירה.
"גנרל פאלקון" צעק אלי מייג'ור ראלי.
הפניתי אליו את הראש וראיתי אותו מסמן לי משהו מעבר לצוק.
רצתי לכיוונו וראיתי אותו שומט את הכתפיים.
מעבר למצוק ראיתי את הכוחות המאסיבים שלנו עדיין נלחמים אך כל נחיל האויבים שינה כיוון והחל מפלס דרך בדיוק לכיוון שלנו.
שלושה יצורים חדשים הצטרפו לנחיל בדרך אלינו. הם נראו כמו חיפושיות זבל ענקיות בגודל של מפעל. הם עטפו את עצמם בסלעים ועפר וכך התחסנו מפגיעות ישירות.
"זה יהיה קשה, אפילו בשבילי" אמרתי בקול בלי לחשוב.
"לא יקח הרבה זמן ליצורים הענקיים האלה להגיע" אמר המפקד בקול את מחשבותיי.
"אנחנו צריכים את החיפוי האווירי עכשיו" הוסיף אך נענעתי את ראשי בשלילה.
"ריגס, אליי" פקדתי בקשר בעוד רעיון החל להירקם במוחי.
"כן… גנרלית" השלים ריגס את הפנייה כשהגיע בעודו מסתכל על דרגותיי בהפתעה.
"הטילים חודרי השיריון שסיפרת לי עליהם אתמול, יחדרו את הסלעים על היצורים הענקיים האלו?" שאלתי והכוונתי אותו להסתכל על שלושת החיפושיות שפשוט דילגו בקלות מעל כל מכשול בדרך אלינו.
"כן… אבל הטווח מהמשגרים גדול, לכן הטילים לטווחים גדולים יותר מתבייתי חום. לא נראה לי שהיצורים האלו חמים יותר מהסביבה.
"אני מבינה." אמרתי לעצמי יותר מלאחרים.
לקחתי אבן קטנה וחלקה מהרצפה וסגרתי אותה בידי. נשפתי פנימה ונתתי לבעירה הפנימית ליצור ניצוץ בתוך האבן. הבזקי אש עם ניצוצות ברחו מבין אצבעותיי.
כשפתחתי חזרה את ידי, האבן שינתה את צבעה לגוון כתום-אדום מתערבל. הגוונים התחלפו כאילו בוערת אש פנימית. זה הלהיט את החיה, היא התערבלה בתוכי, מפלסת לעצמה דרך.
מייג'ור ראלי וריגס הביטו בי ולא ידעו מה להגיד.
ניצלתי את קיפאונם ותפסתי את ריגס בחולצתו ומשכתי אלי. שפתינו נפגשו והוא הפשיר מקיפאונו. שפתיו נעו בתאום מושלם עם שפתיי.
החיה יוצאת, החיה יוצאת!
לקחתי את ידו ושמתי בתוכה את האבן.
הוא התרחק ממני והסתכל על האבן בשאלה.
"כשאתה תחזור לכדור הארץ ותנוח מכל המלחמות, קח איתך את האבן הזו. כשתהיה מוכן, זרוק אותה לאש ותיזכר בי".
"אני לא מבין" אמר בשקט.
"מייג'ור ראלי, אני מסמיכה אותך לנהל את כל הכוחות על הכוכב." אמרתי בקשר כדי שזה יירשם ברשם פקודות.
"רגע, לאן את הולכת?" שאל המייג'ור בתקיפות.
לא עניתי לו, הרגשתי את החיה מנסה להתפרץ ונלחמתי שלא תצא מוקדם יותר אך קשה לי לבלום אותה. עצמתי את עיניי ממאמץ.
"תשגר את הטילים על היצורים הענקיים האלו." אמרתי בעודי חורקת שיניים.
אגרופיי נקפצו, האנדרנלין פעם בתוכי. החיה… החיה…
"זה לא יעבוד, אין להם חתימת חום" אמר ריגס.
פקחתי את עיניי. להבות אש יצאו מעיני. ראלי וריגס קפצו אחורה בבהלה.
"יהיה להם! אותי!" הצלחתי לצעוק.
אני החיה!
זינקתי מהצוק והרגשתי את זרמי האוויר עוטפים אותי.
פרשתי את כנפי האש שלי כמפרש ודאיתי באוויר.
שאגתי את שאגת הקרב שלי בעודי מפיצה סביבי חום ועוד חום. מלהיטה את האדמה וממיסה את סלעי המצוק.
בגדי נשרפו עד בלי זכר כפי שדמותי האנושית לא הייתה קיימת יותר.
נשארתי רק הפניקס.
תגובות (8)
כמו תמיד, תענוג אמיתי לקרוא את הסיפורים שלך. חיכיתי זמן רב להמשך הזה ורק עכשיו ראיתי שהוא פורסם…
את הכי טובה שאני מכיר שכותבת בז'אנר הזה בעברית. זה ז'אנר שאינו פשוט לכתיבה ואת כל פעם מצליחה להפתיע מחדש. הסיפור גם מתקדם תמיד עוד קצת ועוד קצת ומשאיר אצל הקורא סקרנות.
סיום הפרק הנוכחי יכול להוות סיום לכל הסדרה (והסוף הזה מעולה בפני עצמו…). האם לכך התכוונת, או שצפוי המשך?
תודה עמי,
אתה היחיד שעוקב…
נשאר עוד פרק אחד, פרק הסיום.
הוא עוד לא כתוב… אבל הוא די סגור בראש.
הולי ש*טטטטטטטטט
גאד, כמה זמן עבר. לא שמתי לב בכלל שהתפרסם עוד פרק :O
אוקי, נעבור לתגובה נורמלית, כן?
אז… היא הפיניקס. הייתי צריכה להבין את זה מההתחלה, לא מתאים לי :/ (אני בכלל לא מתנשאת. בכלל בכלל לא)
טוב. אני אהבתי, אבל… הכל מתקדם לי הרבה יותר מדי מהר. זאת אומרת, אני מבינה שהם שם רק ימים ספורים, אבל זה כבר מהיר מדי. אולי זה בגלל הזמן שעובר בין פרק לפרק (יכול להיות שבפרקים הראשונים היו יותר אזכורים לגבי זמן ופשוט לא שמתי לב), אבל התפתחות היחסים בינה לבין המפקד ובינה לבין החייל ההוא עם העיניים הכחולות (ריגס? זה היה הוא, כן?) מאודדדד מהירה.
לא הבנתי מה קרה והיא פתאום נישקה אותו? כאילו, הרעיון של הגנרל, את זה פיתחת לגמרי טוב, אבל את הקטע של ההתאהבות? בין שניהם זה נראה לי כמעט מאולץ.
אבל נראה שהסיפור מלכתחילה הועד להיות סיפור קצר, הרי אמרת שהפרק הבא הוא הסוף, אז אני מניחה שזה הגיוני בסך הכל.
אחזור על מה שכבר ציינתי בקטע הטכני: את מפספסת פיסוק בתוך משפטים שדמויות אומרות, שזה חבל כי זה מוריד מאיכות הכתיבה שלך (והיא לא רעה בכלל).
חוץ מזה, קרה לך פעם אחת בפרק הזה שהיה אנטר לא במקום. אני מניחה שזו היתה טעות, אז שימי לב לזה להבא.
+לפעמים החיבור של המשפטים שלך בכללי קצת מסורבל.
סך הכל, כל אלה דברים שאפשר לשים לב אליהם אם רק עוברים על הפרק לפני :)
בכל מקרה, אני אוהבת את הסיפור הזה, מקווה שהפרק הבא יגיע מהר ^^
היי,
תודה על התגובה הנהדרת.
אני מרשה לעצמי לחטוא קצת בכתיבה.
ה'אנטר' שאינו במקום הוא בגלל שאני עושה Copy Paste ממקום אחר שאליו אני כותבת (Google docs…. ממליצה!).
היום אני אפרסם את הפרק האחרון.. כבר הספקתי לכתוב מעל חצי.
לא הייתי אומרת 'התאהבות'… רשמתי את זה באחד מהפרקים הראשונים.. סוג של משהו ישן שנשכח.
מעבר לכך, ממליצה לקרוא את הפרק האחרון שיהיה שונה משאר הפרקים שפרסמתי עד עכשיו בסדרה.
זה חבל שאת מרשה לעצמך לחטוא, אם זה אומר שאת יכולה יותר טוב.
גוגל דוקס משמש לי כגיבוי, אכן כלי נהדר ^^ תמיד אפשר לעבור רגע על הפרק, בעיות כאלה מוצאים בשניה :)
תתפלאי אבל הרבה סופרים מקצועיים מבצעים טעויות הרי אפשר לערוך ולערוך עד אין קץ.
אם אי פעם תגיעי לפרסם ספר, יש להם עורכים שעוזרים לך לעלות על טעויות כאלו.
כמובן, אבל אני חושבת שכמה שפחות טעויות בהתחלה (כי אם אפשר יותר טוב אז למה לא?) יותר טוב ^^
אל תטעי, אני לא נוטה לעבור על פרקים שלי לפני פרסום (בעיקר כי אני עצלנית), אבל אני משקיעה כמה שאני יכולה בכתיבה עצמה כדי שזה יהיה הכי קרוב למספק בשבילי :)
אני נוטה לעבור אבל לבדוק מבנה של הסיפור ופחות דקדוק.
חשוב לי הזרימה של המידע ופחות טעויות קטנות של דקדוק שניתן לתקן בקלות