יציבות פרק א׳

21 לאוקטובר 2022 ,באר שבע,ישראל

השעה עכשיו היא עשר בבוקר או בלשון התלמידים:ההפסקה הגדולה של הבוקר.רון,אוראל,רותם ואורפז היו בספרית בית הספר,מסיירים בין מדפי האנציקלופדיות הרבים.

"אוף,מתי כבר נמצא משהו?"התלוננה אורפז בעודה מעיינת בכרך ב' של היסטורית העולם העתיק "בקצב הזה נצטרך ללכת בזמננו הפנוי לספריה הציבורית."

"איזה מחנך משוגע יש לנו."אמר אוראל."אף פעם לא נתקלתי במחנך שבמקום שיעורי חינוך מעביר שיעורי אג'יפטולוגיה."

"אוף,אין פה כלום."אמרה אורפז והחזירה את הספר למקום.

"אני בטוח שבאינטרנט יש."אמר רון.

"הוא אמר לא להשתמש באינטרנט."אמר אוראל."המקורות שם לא אמינים מספיק."

"האמת היא שאני כבר ניסיתי."אמרה רותם,"ומצאתי שם הכל חוץ ממה שאנחנו צריכים:מצאתי שירים,תמונות,וגם כמה קליפים שמרוב שעמום הספקתי לסכם."

היא שלפה מתיקה צרור ניירות."מילה במילה."הוסיפה.

לפתע נשמע בצלצול."איזה באסה,כנראה שבכל זאת נצטרך להשתמש בניירות שלך."אמר רון והצטרף לאחרים,שכבר יצאו מהספרייה.

›

"בוקר טוב לכולם!"אמר המחנך,שנכנס לכיתה וסגר את הדלת."לשמחתכם או לצערכם אני דוחה את מועד הגשת הסיכומים לשבוע הבא."

גלעד עמיתי,מחנך הכיתה של רון,היה אג'יפטולוג במקצועו,באמצע לימודי דוקטורט.אך הוא הרגיש שמשהו מוזר ממשמש ובא ולכן עבד במקום שבו הוא חושב שהדבר המוזר יקרה (בבית הספר) בשעות הבוקר.הוא לא סיפר לאף אחד את הסיבה האמיתית שבגללה בא ללמד,ותמיד הסתיר אותה תחת תירוצים כמו:"הרגשתי שאני רוצה לעשות עוד משהו בחיים." או "רציתי להתנסות במשהו שלא קשור לניתוח דנ"א." וכו' .אך במקביל הוא המשיך את מחקרו.

בכל אופן,כל הכיתה שמחה מאוד,עד כדי כך שרון ועוד כמה תלמידים ניסו לקלוע את הסיכומים הלא מוצלחים שלהם לפח.

"אז היום נתחיל את השיעור בכמה הודעות."אמר המחנך."קודם כל,אני יודע שיש בכיתה כמה תלמידים שתוהים למה אני אומר לכם להגיש סיכום על השושלת ה-18.אני רציתי להכין אתכם לקראת החודשים הבאים.".הוא קטע במהירות את שטף הדיבור ונעץ מבטים בשני תלמידים שהיו באמצע שיחה מרתקת על מאיפה יעתיקו את שיעורי הבית במתמטיקה."סליחה,אתם יכולים לצרף אותנו לשיחה השוקקת שלכם אם זה מעניין כל כך?"

הזוג הפסיק לדבר והקשיב.

"יופי."המשיך המורה בדבריו."השנה העולם מציין מאה שנה לאחת תגליות החשובות ביותר בהיסטוריה.לכן,יש פרויקט ארצי שבית ספר שלנו לוקח בו חלק.כל בית ספר צריך לבחור משהו שהתרחש לפני מאה שנה וללמד את המבוא לתגלית הזאת במשך כמה שיעורים.אחר כך אתם צריכים להגיש עבודה בקבוצות,כל עבודה על כמה נושאים שנלמדו.לאחר מכן,נבחר שלוש עבודות מהשכבה ונשלח אותן למרכז הפרויקט."

"ומה יצא לנו מזה?"

"אתם שואלים אותי מה יצא לכם מזה? האמת היא ששום דבר חומרי.אבל אתם תרחיבו את הידע שלכם ותדעו יותראג'יפטולוגיה.ודרך אגב,לסיכום אי אפשר להשתמש באינטרנט."

›

1327 לפנה"ס,תבאי,מצרים

"ובכן רבותי,אני מכריז בזאת על פתיחת ישיבת השרים."קרא שר המשפטים בקול רם והתיישב במקומו.כל השרים היו ישובים סביב שולחן מלבני גדול,ובראש השולחן ישבו המלך והמלכה:נער בן 16 ואחותו הגדולה ממנו בחצי שנה.

תות ענח' אמון היה יכול להיות כמו כל נער רגיל,אך הייתה לו בעיה: בכל פעם שניסה לעשות זאת,הגוף שלו הכשיל אותו.

הוריו שיחקו פעמים רבות עם הגנים המשפחתיים,ובסופו של דבר,כצפוי,התוצאה הייתה הרת אסון: את אימו הוא לא זכה לראות,כיוון שזו נפטרה במהלך לידתו,ואלמלא הרופא העקשן,שסירב להכריז על מותו בקלות כזו,גם הוא היה מוצא את עצמו בארון מתים עוד לפני שהספיק לסיים את חיו כראוי.אביו נפטר כשהיה בן 9,ומאז נטל הכס עבר אליו.והוא-הוא היה הדוגמא החיה,'למען יראו אנשים ויראו.'.

ובכל זאת,הוא תפקד כמו כל השליטים שהיו לפניו,ואפשר לומר שאפילו יותר מהם,שכן עליו נחתה האחריות לשלוט בזמן מלחמה,משימה מאתגרת יותר.

"ובכן,ראשית כל הייתי רוצה לדעת מה מצבנו."הוא פתח את הדיון.

"מבחינה כלכלית אנחנו במצב מצוין."ענה ראשון שר האוצר,"מאז שהוד מלכותו כבש את נוביה,כסף לא חסר."

"מבחינת היבול,השנה היא שנת שפע."אמר שר החקלאות,"אנשינו לא ראו רעב מזה זמן רב."

"כפי הנראה,רוב העם מרוצה ממצב השלטון."אמר שר הפנים,"יש שמועות שהכוהנים לשעבר מחפשים נקמה."

"שיחפשו עד אחרית הימים,את ה'נקמה' שלהם."אמר תות,"אם הם ימצאו אותה,תודיעו לי."

"בכל מקרה,עם נקמה או בלעדיה המלחמה נמשכת."העיר שר המלחמה,"החיתים מתחילים להתאושש מההתקפה הקודמת שלנו וזה יכול להוביל לתוצאה הרת אסון."

'תוצאה הרת אסון.' חשב תות,'כמוני.מכל בחינה אפשרית.'

הוא הרגיש שמסתכלים עליו.השרים מצפים ממנו לפתרון.

"אז נצטרך להרחיק אותם,כמובן."הוא אמר במפתיע ופנה אל הורמב,"הורמב,יש לך תוכנית?"

"כן הוד מלכותך."ענה לו הורמב תוך כדי שהוא פורס מפה גדולה על השולחן ומצביע על מקום מסויים."לפי העדכון האחרון,צבא האוייב התמקם כאן.הם הקימו מחסן תחמושת גדול בצד המחנה."

"הבנתי."

"ובכן,אני מציע שנקים מחנה כאן,ונשלח מרגלים למחנה שלהם,לבדוק איפה בדיוק נמצא המחסן הזה ואחרי שנדע נשלח יחידה חדשה למחנה בתור מלכודת,ואז נתקוף."

"רעיון טוב,הורמב."אמר המלך,"רק הייתי רוצה לשנות משהו בתוכנית שלך.אני חושב שכדאי לא רק לאתר את המחסן,אלא באותה ההזדמנות גם לשרוף אותו.ככה נשאיר אותם ללא קשתים ונוכל לתקוף ללא חשש."

"מחשבה טובה,הוד מלכותך."

"ולגבי היחידה החדשה,לדעתי כדאי להחליף אותה ביחידה מנוסה שתוכל להגן על עצמה טוב יותר."הוסיף המלך,"כך החיתים יהיו מותשים וכל מה שנצטרך לעשות זה לקצור אותם במגל לליטוש אחרון."

"סלח לי,הוד מלכותך אבל מחנה האוייב מכיל מאות ואלפי חיילים,ואני חושש לאבד יחידה מנוסה על מלכודת."העיר הורמב,"אני מעדיף לשלוח חיילים חדשים.ככה המלכודת תמשוך אותם יותר והם יפלו בפח."

"אם נשלח מראש יחידה שלמה לאבדון,אנחנו מספקים להם בדיוק את מה שהם רוצים:הרג וביזה.אנחנו צריכים להגן על עצמנו ועל חיילינו."ענה לו המלך,"ואני מעוניין לראות כמה שפחות חללים ."

"הוא צודק."העיר שר המלחמה.כל השרים האחרים הנהנו ונעצו מבטים בהורמב.

"אם הוד רוממותו חושב כך,אפשר לשנות את התוכנית."אמר הורמב לאחר כמה רגעים של מחשבה.

"מצוין הורמב.אני סומך עליך שנפיק מכך את המיטב."אמר תות ושינה את הנושא."דרך אגב,מישהו יודע מה המצב של המקדשים?"

"בנית המקדש החדש הסתיימה."ענה שר הטקס,"הכוהנים,במילים שלך,ברקיע החמישי כרגע,אך עדיין אינם לגמרי מרוצים."

"מדוע? הרי בניתי להם מקדש נוסף תחת זה שאבא שלי ניתץ.מה הבעיה עכשיו?"

איי נעמד כדי לקבל את רשות הדיבור.

"דבר"

"בתור נציג של המגזר,אני מדווח שרצונם של הממונים עלי הוא,שתבוא לחנוכת המקדש."

"אבוא גם אבוא.אעשה זאת בשביל העם."

"והם מבקשים מהוד מלכותך לבוא בלבוש יצוגי."

תות לא הספיק להוציא הגה מפיו,ושר הטקס נעמד."אני מבקש את רשות הדיבור."

"דבר"

"מכיוון שאני מתפקד כבר שנים רבות בתפקידי הנוכחי,רצוני להביע את דעתי על כך.הם מנסים לסדר אותך,הוד מלכותך,גם לאבא שלך עשו את הטריק הזה.אחרי המעשים נמשכים הלבבות."

"ספר לי עוד על כך."

"ברצון רב,הוד מלכותך."הצהיר שר הטקס בגאווה ובהתלהבות,והסתכל שניה הצידה כדי לראות את תגובתו של איי:היה אפשר לראות בבירור שבתוך תוכו הוא רתח מזעם."קצת אחרי שהוד מעלתו אחנתון התחיל את המהפכה הדתית הזאת,בשנה הרביעית למלכותו,הכוהן הגדול אז ניסה לשכנע אותו לבוא כך לפסטיבל האופט[1] ,וניסיתי להסביר לו את מה שאני מנסה להסביר לך עכשיו,אבל הוא לא הקשיב לי.ומאז אנשים חשבו,ועדיין חושבים,שהוא לא ידע איך להגדיר את עצמו.אכן,מקרה מצער."הוא הפסיק כדי לקחת נשימה,"ולכן,אני מייעץ לך שלא תנהג כמותו,וברוב חוכמתך תקשיב לעצה שלי:אל תקשיב לכוהנים הללו,שרק מנסים לקחת ממך את זהותך.הרי נוכחת בעצמך לדעת,שכשהסכמת להם,הדבר הביא עלינו רק סיבוכים וטרור."

תות הרהר לרגע."אני חושב שהצדק עמך.באשר לבקשתך איי,לחנוכה אכן אבוא,אך לא בתור כוהן דת:אבוא בתור מלך המכבד את עמו ואת מנהגיהם.באשר לזהותי,רק האל יכול לשלול אותה ממני,ולא הכוהנים הללו,שמנסים לדבר אל ליבי בכל הזדמנות." והוא פנה אל השרים,"רבותי,יש עוד נושאים שצריך לדון עליהם?"

"כן מלכי."ענה איי,בשלווה מאופקת.

"ובכן מה העניין?"

"יואיל נא הוד מעלתך לעין במפה הזאת.".ענה איי ופרש מפה נוספת על השולחן,הפעם קטנה יותר.תות התבונן בה בחשדנות.

"אני רואה שאתה כבר דואג לי,הלא כן,איי?"אמר,"מאוד נחמד מצידך.אני מודה לך."

"זה המעט שיכולתי לעשות,מלכי."אמר איי בתמימות,"רק רציתי לשאול אותך איפה אתה מעדיף למקם את האגף הזה."

"אני חושב שפה זה בסדר."ענה תות והצביע בעזרת מקל על נקודה מסוימת במפה."אבל אי אפשר להניח לעניינים האלה קצת?אני מניח שיש לי עוד קצת זמן לפני שאני אצטרך את הקבר הזה."

"אף פעם אי אפשר באמת לדעת."אמר איי בערמומיות.

לפתע שליח התפרץ בבהלה אל האולם."רבותי,חזרתי מהגבול הקרוב אלינו במהירות האפשרית ויש מסר חשוב ב…."

"מה קרה?"שידל אותו תות.

"התקפה!"קרא השליח בחרדה,"יש התקפה!"

תות מיהר לקום מהכס (לא לפני ששתל נשיקה על לחיה של אשתו.) ורץ אל מחוץ לאולם יחד עם הורמב,כדי להעביר הודעה ליחידת התגבורת שתהיה מוכנה לעוד 48 שעות.

"טוב,אז נראה לי שאני אמשיך את הישיבה ברשותכם.ואחליף את בעלי."הפרה ענח'סנפאתן את הדממה,"מכיוון שאין עוד עניינים לדבר עליהם,אני מציעה שננעל את הישיבה לעת עתה."

"הישיבה הסתיימה!"קרא שר המשפטים.כל השרים פנו לצאת,כשאיי ראשון בתור,על פניו ארשת פנים זועפת והוא טרוד במחשבות כיצד להחזיר לשר הטקס הזה בפעם הבאה.אילולא הוא,הכל היה הולך כשורה.

›

לחנוכת המקדש,שתוכננה בקפידה,בא המון רב,בין השאר גם כוהני אמון שבאו כדי לחזות ב'הצגה' של המלך,לבוש כיאה לכוהן משורותיהם.הדבר ימשוך את העם לנהוג כמותו,כך תיכננו, ואז לא ישאר זכר למאמינים בשמש.טוב,לפחות זה מה שהם קיוו שיקרה.

המקדש המפואר, שלכבודו נערכה כל החגיגה,היה מוקד תשומת הלב.אך לא בזה הסתכם האירוע:יום לפני כן,מועצת השרים ערכה ישיבה עד לשעות הקטנות של הלילה,כדי להסתכל ולאשר בפעם האחרונה את התוכנית.נערכה מוקדם יותר מועצת מלחמה דחופה,כיוון שאין לשכוח,גם כשחוגגים,שהעת היא עת מלחמה,וצבא החיתים מתקרב אל גבול האימפריה ויש לבלום אותו.הם מסבירים לפרעה את המצב והוא מחליט לשלוח גדוד חיילים וציוד לעבר הגבול,כדי שיקימו שם מחנה. 'זה יספיק לבנתיים,'הוא מסביר,'לאחר החנוכה אשלח לשם תגבורת,ואבוא גם אני.'

לאחר מועצת המלחמה,כשמועצת השרים דנה בתוכנית,המלך מתיישב בחדרו וכותב נאום לטקס.

'אני כבר אחזיר להם מנה אחת אפיים.' הוא חושב לעצמו בגאווה,'אני בכבודי ובעצמי.הם יבושו ויכלמו כהוגן,ויבינו שמטעויות לומדים.'

הוא מתיישב אחר כך עם שר הטקס,שקורא את הנאום ומאשר אותו לאחר כמה וכמה תיקונים.תות משביע אותו שלא יספר על תוכן הנאום למועצת השרים,שאיי הוא חלק ממנה.'הפתעה צריכה להישאר הפתעה.' הם מסכימים בניהם,ואכן עד הטקס,תוכן הנאום אפוף במסתורין.

בכל אופן,הטקס הרשמי מתחיל.יש המוני אנשים בכל מקום-כל העיר ויותר מזה התכנסו לכבוד המאורע החגיגי.לא רק מקדש-המלך יוצא ומדבר אליהם! איזה כבוד!

שר הטקס יוצא מהמקדש לעבר הקהל,שמריע מהתרגשות.השר עושה סימן בידו,והקהל ממתין לשמוע את דבריו.

"ובכן,אנו מתכנסים כאן היום לרגל חנוכת המקדש." הוא מדבר,"אני שמח להיות כאן,ביחד עם כולם,כדי לחגוג אירוע משמח זה.אני חושב שאני לא אוסיף בדיבורים ואתן למלך את זכות הדיבור."

במילים אלו,יצא המלך מהמקדש ביחד עם אשתו-שניהם בלבוש חגיגי,כיאה לאירוע שכזה.העם,בלי לחשוב פעמיים,כורע לפניו,אך הוא בתגובה מרים מיד את ידו-סימן לכך שהם יכולים לקום.

הכוהנים,שהזדקפו בזה הרגע קולטים משהו:המלך בא,נכון,בכתר אדום-לבן טקסי,על צווארו תלוי ענק משובץ בשבבי זכוכית ואמייל[2],והוא אוחז במטהו כרגיל.אכן,זהו לבוש טקסי בהחלט,אבל לא כפי שציפו.הם נועצים את מבטם המאשים באיי,שעומד קרוב יחסית למלך.כאילו אמרו:'באמת כל הכבוד ,לא יוצלח שכמותך!' .איי בתגובה משפיל את מבטו שלו.

"אני לא חושב שיש צורך בכל הגינונים הללו."השליט פותח בנאומו, בגובה העיניים."בכל אופן,אני מקווה שהמקדש יהיה לתועלת ויעזור לחלק לקיים את פולחנם.אך לא רק על זה רצוני לדבר.בהזדמנות זו,אגש לנושא אחר,או לא כל כך אחר אם חושבים על זה פעם נוספת,שהביא אותי לבנות את המקדש הזה."הוא ממשיך,"אני חושב,שלכל אחת יש הזכות לחיות את החיים שלו כפי שהוא רוצה לחיות אותם.במלוא מובן המילה.אני יודע מה היא דעתכם על מה שנעשה לפני שעברנו לפה,ואני לא חולק עליה.אני מכבד את הרצון של כל אחד ואחת מכם להיות מי שהוא,ולא להמיר את דתו לפי מניעים חיצוניים.אני תומך ברעיון ששתי הפולחנים יכולים להתקיים בהרמוניה ובשלום זה עם זה."הוא עוצר לשניות ספורות כדי להיזכר במה ששר הטקס אמר לו שלא כדאי לומר לציבור הרחב. "ולכן,אני שואל את השאלה:האם,זה הוגן שאדם יראה את עצמו לפי הלחץ של הסביבה עליו? האם זה בסדר שאדם יתלבש בצורה כזו או אחרת,רק בגלל שלוחצים עליו,ומבפנים הוא בכלל אישיות שונה? האם כולנו שמענו על מה שהתרחש לפני כעשרים שנה,כשאישה התפתתה לגבר הנראה כמצרי,והתברר לה שהוא יהודי השומר ממנה מגע?[3]"

הכוהנים רתחו מזעם בשומעם את הדברים הללו."או,הילד הזה,אם הוא היה נשאר איפה שהוא היה אמור להיות הוא היה מטיב עם כולנו." חשבו לעצמם,אך לא העזו לבטא את הדברים בקול.

"רבותי,"השליט ממשיך בנתיים לדבר,"אני מאמין שאין לכפות על אדם להיות מה שהוא לא.הנה לכם דוגמא:אמש באו אלי כוהנים וביקשו את רשות הדיבור ואמר אליהם דברו והגידו את אשר בפיכם ויגידו לי דברים מעין אלה:אם על הוד מלכותו טוב הדבר,ויגיע אל החנוכה הזאת,וידבר אל העם בהמוניהם.ואמר אליהם:אבוא,כי טוב הדבר בעיני.ויוסיפו ויאמרו:אם על המלך טוב,ויעטה גלימת כוהנים ויבוא אל העם,למען יזכור את זמן חירותו. וידברו אל ליבי זמן רב.

ואחד השרים קם ואמר אליו דבר ויאמר אלי : אל יסורו מחשבותיך אל הכוהנים הללו,אשר מנסים ליטול את שמך ממך,כי גם אל לב אביך דיברו ויסיתיהו.ואמר אליו:ספר לי על המאורע.

ויאמר אלי:לפני שנים מספר,והיה אביך מתכונן לחג מעין זה,ויבואו אליו אלה ויאמרו לו את המשפט הזה ,והנני הייתי מהלך ושמעתי את הדברים,וניסיתי לחזקו שיעמוד בדעותיו,והוא גומע בצמא את דבריהם המהולים בסם.ולבסוף נשתכנע ועשה כדבריהם.ומאז ועד מותו לא עמד על זהותו.

ולכן,אם על המלך טוב,וישמע לעצתי,ויסרב לאנשים הבאים להסית דעתו מן הדרך.ואמר אליו:כן יעשה הדבר,כי אמת בפיך ודברי צדק דיברת,ובאשר לאלה,הם אינם רשאים ליטול את זהותי ממני,את זאת רק האל יכול לעשות."

הכוהנים הוכו שנית:איזו בושה! איזו השפלה! שר הטקס חייך בנחת לעבר איי,במבט שאומר 'הנה,קיבלת את מה שמגיע לך.'.

"ובכן,משום מסיבה אנושית זו, עלתה במחשבותי החובה להקים מקדש זה,כדי שכל אחד יוכל לקיים את דתו כראוי בעיניו.כפי שכולכם יכולים לראות,לא נענתי לדרישת הכוהנים,ואני בא אליכם ומדבר כמלך המכבד את העם ואת מנהגיו.ובזאת אני מסיים את דברי."

העם הריע.מאז ומעולם לא שמעו דברים כה רגישים,כה חמים,שהמלך דיבר בגובה העיניים ממש.אכן,היה זה נאום מוצלח עד מאוד.לפני ששר הטקס הספיק לסיים את הטקס,הנגנים פצחו במוזיקה והעם רקד חבוק במעגלים.ולפני שאיש הבין מה מתרחש,המלך קשר הסנדל לרגלו,קפץ מהבימה יחד עם שר הטקס,הרופא (שעמד בצד עד עכשיו מבלי להוציא הגה) ועוד כמה שומרים והצטרף לריקוד.ואף על פי שהדבר היה מבחינתו בגדר עינוי,הוא לא שם ליבו לכך,ושמחת החג כיפרה על הכל.ומי אמר שלמלך,חולה ככל שיהיה,אסור לחגוג ולרקוד כמו כל אחד אחר?

"…למדתי שהגוף תופס חלק מזערי מהמהות השלמה.

האמיתית.נשמתו של אדם היא החלק הארי שבו.

היא לא רק התנאי לחיו,אלא היא מורכבת ממעשיו,כוונותיו,מחשבותיו ומאופיו.וממה שהופך אותו להוא עצמו.

וזה השם."

אולי שמעתם פעם את המילה "יציבות" ותהיתם לעצמכם מה זה אומר.בסופו של דבר,תגיעו למסקנה ש"יציבות" זאת מילה שמבטאת שיווי משקל או דבר שנשאר לאורך זמן רב,בעיקר בענייני עסקים.

אחר כך,סביר להניח שרובכם ירצו להיות בטוחים במשמעות המילה ויחפשו אותה במילון.תמצאו שם ש(יצב) ניצב זה:1.עמד.2.קם,הזדקף. אולי תרצו לחפש במילון אנגלי,כדי לדעת מה משמעות המילה באנגלית,ואז תמצאו ש"יציבות" באנגלית זה stability או steadiness. ובזה מסתיים העניין הפשוט.

מבחינתי,זה לא רק זה.מבחינתי,ההגדרה שהמילון נותן לא מספיק מדוייקת. מבחינתי,היא אפילו קצת מעצבנת ומגרה.מבחינתי,אני עונה ולא עונה על הקריטריונים של יציבות.

כי יציבות בשבילי,משמעה להיות איתן באמת,לא רק מבחוץ.להיות שלם עם עצמך ולא לתת להרהורים,מחשבות מטרידות וייסורי מצפון למלא את רוב סדר היום.

מהמובן הזה,יציבות היא ההפך של הפכפכות ואי קבלת החלטות.ההפך מלהיות 'דו פרצופי' או במקרה הזה,'דו דעתי'.

אני הייתי כזה אדם.את הטעות הזאת עשיתי כשהייתי ילד,והבנתי את המשמעות שלה כשהתבגרתי.לאורך תקופה מסויימת,לא הבנתי מה בדיוק המשמעות של 'לחצים פוליטים', רק הבנתי שמציעים לך כל מיני דברים,וכל אחד מנסה לשכנע אותך שהאופציה שלו עדיפה.ואז,העבודה שלך בכל הסיפור הזה היא לעשות את הבחירה לפי מה ששמעת ולפי מה שנראה לך הכי מתאים.

אבל כשלא מבינים את חוקי המשחק-קשה לשחק בו,וקל מאוד להפסיד במערכה.הסכמתי לכל מיני דברים מבלי לדעת בכלל למה לצפות ואישרתי דברים נוספים ללא ידיעה מה יקרה אחר כך ועם מי אני משתף פעולה.לאט לאט התחלתי להבין שהכוהנים לא אמורים להכתיב לי את סדר היום או לקבל החלטות עבורי וכי אני זה שאמור לקבל אותן.

אז,כשנישאתי והתחלתי לצבור עוצמה,'הפכתי את היוצרות' בלשון המעטה.וזה גרם לכוהנים,שהיו ברקיע השביעי מאז שאבא שלי מת,לרדת ולהתרסק אל מתחת לקרקע.ההחלטות שקיבלתי,וכמובן העובדה שאני לא עוד בובת חוטים אלא מקור הכוח הקובע , גרמו להם להתמרד,עד שאחד שהם מצא את 'הפתרון הסופי' שלו.

כשהייתי עוד רווק,והכוהנים ניסו להסית אותי מדרכי,אחד התירוצים המרכזיים שלהם לכך היה סיפור הלידה שלי,הוא ולא אחר.

אם שאלתם את ההורים שלכם אי פעם על יום הולדתכם,קרוב לוודאי שכן,אני מאמין שהתשובות שלהם היו בסגנון:"נולדת בשעה 3:24 לפנות בוקר בלידה וגנלית/ניתוח קיסרי והיית כזה מתוק שנולדת…"

כשאני שאלתי בפעם הראשונה על אמא שלי,שפכו בפני סיפור די הזוי שבהתחלה לא האמנתי בו,או שלא רציתי להאמין.אמרו לי שהיה נס כשנולדתי,שאמא שלי נפטרה מהלידה וכמעט שגם אני. ואחרי שנתיים, הם הסבירו לי על התליון שאני עונד:נחש שחור עם עיני זכוכית כחולות,גחונו שקוף וחם,והוא כרוך סביב חוט שחור שנתלה על צווארי.הוא נוצר כדי לשמור עלי,כך אמרו לי.

'ממה?' שאלתי בתמימות שאופיינית לילד בן ארבע.

'מ…מדברים שעלולים לפגוע בך.' ענה לי אבא שלי,כמעט בוכה.הוא ידע שכשהאמת תיחשף,הבן שהוא הכיר עד עכשיו ישתנה על לבלי היכר בעתיד.מאז,ועד שהוא הלך לעולמו,כל אימת שהוא והרופא דיברו בנוכחותי,כשהם הגיעו לנושא הכאוב הזה,אבא, תמיד מבלי ששם לב,אחז בידי ונעמד מלפני,מנסה להגן עלי.

'כמו מה למשל?' שאלתי.לא הבנתי אז,כמוהו,שהסכנה שהוא דיבר עליה אורבת לי מבפנים,ולא מבחוץ.

לרופא לקח זמן לנסח תשובה שתתאים ליכולת הבנתו של ילד בן ארבע."נכון,כשבא אלינו אורח,כמו שליח לדוגמא,אז יש שומרים בחוץ שבודקים אם הוא מסוכן,נכון?"

הנהנתי.

"ואם הם מוצאים שהוא מסוכן,אז הם לא מרשים לו להיכנס,כדי שלא יפגע בנו.אבל אם הם רואים שהוא לא מסוכן,הם נותנים לו להיכנס ואבא שלך מארח אותו יפה.נכון?"

"כן ד"ר."

"ונכון כשלמשל,סבא שלך בא ,אז השומר לא צריך לבדוק אותו כי הוא חלק מהמשפחה שלנו,נכון?"

'סבא' שלי הוא לא בדיוק סבא שלי.הוא אח של סבא שלי,שנפטר לפני 13 שנים בקירוב.אלמלא נפטר,אבי לא היה עולה לשלטון.

"הם לא בודקים אותו כי הוא שר במועצה,ד"ר."

הרופא עצר לרגע כדי לחשוב."בכל מקרה,יש לזה מכנה משותף.נכון,הם נותנים לו לעבור גם בגלל שהוא שר במועצה.אני צודק?"

"כן ד"ר."

"אז תנסה לדמיין שככה עובד הגוף שלנו."הוא המשיך,"ואתה יודע מה קורה שהשומר חולה ולא יכול לשמור שזרים לא יכנסו?"

"אז כולם יכולים להיכנס?"עניתי.

"דומה.השומר חושב שכל האנשים שרוצים להיכנס נראים כמו סבא שלך,ואז הוא מכניס את כולם."

"למה? נפלו לשומר המשקפיים?"

הרופא צחקק למשמע תשובתי."אפשר לומר שכן.רק תדמיין שהשומר צריך משקפיים הרבה הרבה יותר עבות משלי." הוא הצביע על משקפיו,העבים כידית החרב.

"אז מה הבעיה בזה?"שאלתי,"סבא הרי לא גורם לנזק."

"אכן,סבא עצמו לא,אבל אלו שמתחזים לו יכולים להיות בהחלט מסוכנים."הוא ענה."וכך קורה,שהם מצליחים להיכנס ולבצע את זממם."

"מה סבא כבר ירצה לעשות לי?"שאלתי,ומיד קיבלתי תשובה.סבי עבר במסדרון,לוח סנת בידו."בחיי,אני ארצה לראות איך אני מביס אותך בסנת.קדימה,בוא!"

הלכתי לעברו בזהירות,ובנתיים הוא הספיק לסדר את כלי המשחק על השולחן.

לא משנה שבסוף הוא ניצח אותי לאחר שעה תמימה שהיינו בתיקו,ולא משנה שכשאני נזכר בזה,הרבה אחרי שזה קרה,אני קולט שהשומרים איבדו כבר מזמן את המשקפיים,ושהם לא יכלו לראות את הסבא שנכנס בשערי הארמון כ-15 שנה אחרי השיחה הזאת,נושא סכין באמתחתו.

[1] פסטיבל דתי שהיה נהוג לקיימו בכל שנה כאות תודה לאלים.

[2] צבע זכוכית ששימש לעיטור ארונות מתים של המעמד הגבוה.

[3] הכוונה למקרה של יוסף עם אשת פוטיפר שנאמר בתנ"ך:"ותתפסהו בבגדיו.".לדעת כמה וכמה חוקרים,יוסף היה זה שגרם לאחנתון לפתוח במהפכה הדתית שלו.

—