סוף העולם כבר כאן – לתחרות הסיפורים של neta663

טלפונו של מקס בקהם רעד על השולחן.
מקס ניגש אליו ועל הצג היה כתוב "דייויד", הוא ענה.
"דברו עם מקס." ענה לטלפון.
"מקס? זה דייויד, יש משהו שאני צריך לספר לך." קולו של דייויד היה נשמע עצוב ומדוכדך.
מקס הסתכל על סלונו ששני ילדיו ישבו ושיחקו בו משחק קופסא. הוא נכנס למסדרון ונכנס בדלת השנייה משמאל, חדר העבודה שלו. חדר העבודה שלו היה די גדול ועל כל הקיר השמאלי היו לוחות שעם עם מסכים ושרטוטים למינהם, על הקיר השני הייתה ארונית ספרים גדולה ועמוסה ולידה דלת הזזה ממתכת. מול הדלת היה שולחן עבודה עם מחשב נייד, מזוודה כסופה וכיסא מנהלים מעור שחור. מקס התיישב על הכיסא וניגש בחזרה לשיחה עם דייויד.
"אני מקשיב." אמר.
"היחידה צריכה אותך, שוב." ענה דייויד בקול מבואס.
"מה?!" שאל בהפתעה מקס, "הוציאו אותי מהיחידה, נתנו לי את כספי על כל שנות עבודותי ועכשיו צריכים אותי שוב?"
"העולם הגיע לקץ חייו."
"מ… מה?" גימגם מקס.
"יש ררעידות אדמה בכל העולם, טוקיו, סין, איטליה, ארגנטינה, ברזיל, צרפת, ספרד, ואני לא הולך לפרט על עוד ארצות. גלי צונאמי בתאילנד והוואי וסופות חזקות בהודו ובדרום אפריקה. המדענים טעו, סוף העולם מגיע, והוא קרוב יותר ממה שנדמה לך."
"בשביל מה צריכים אותי?"
"אתה הכי מנוסה, אנחנו שולחים אותך עם שני נערים בני 16 לליבת כדוה"א…"
"וואוו, וואו, וואו," קטע אותו מקס, "נערים בני 16, לליבת כדור הארץ?"
"אנחנו צריכים לעצור את כדור הארץ מלהתפוצץ!" אמר בכעס דייויד.
"תקשיב, דייב, עם העולם שלנו עומד להתפוצץ, שיתפוצץ, אנחנו עולים למעלה!"
"אין לנו מספיק חלליות!"
"דוחסים אנשים! אף אחד לא ישאר בכדור הארץ בזמן שהוא מתפוצץ!" צעק מקס על דייויד ופרע את שיערו בגוון הדבש. עיניו העינבריות זזו ממקום למקום בפרעות ולחץ, בכל זאת, דייב הוא המפקד של היחידה.
"הלילה, זה מתחיל, מטר מטאורים יגיע אלינו ויהפוך את אמריקה הצפונית למכתש אחד גדול! הרי געש יצוצו בכל רחבי העולם ורעידות אדמה יגיעו ויהרסו הכל, אחרי זה יגיעו גלי הצונאמי שיישטפו את מי שנשאר בחיים. אתה רוצה להגיד לי, שהפתרון הכי טוב שלך זה לשלוח את כולנו אל החלל? זה יגיע עוד פעם!"
"אני יודע, אבל להתעסק בליבת כדור הארץ, ועוד שילדים בני 16 לא מנוסים יתעסקו בליבת כדור הארץ, זה פשוט יותר מידי מסוכן!" אמר מקס בדאגה שדייויד לא יקשיב לו.
"מסוכן? מסוכן? אתה לא אמרת שזה מסוכן שנשלחת לחקור את גל הצונאמי בחופי תאילנד, אתה לא אמרת סוכן שהלכת לכבות הר געש פעיל! בחייך, מקס, אתה יותר טוב מזה!"
"תכין את החלליות, אנחנו טסים לחלל!"

*** כעבור 6 שעות, חצות בלילה, מטר מטוארים ***
ג'יל וג'ק בקהם ישבו על שפת הים וצפו המטאורים הנופלים. זה היה כל כך יפה!
עד ש…
"מה זה?" שאל ג'ק בן השמונה ועיניו התכולות נראו מפוחדות.
ג'יל שיחקה בצמתה הבלונדינית, היא הייתה בת שש עשרה. היא קמה על רגליה ואמרה, "לא יודעת אבל זה בא ישר אלינו!" ג'יל וג'ק התחילו לרוץ לעבר השכונות והערים בעודם שומעים פיצוצים מחליאים, כנראה מהמטר מטאורים, חשבה לעצמה ג'יל.
ג'ק נפל, והתגלגל על הקרקע. המטאור פגע בשפת הים ויצר מכתש גדול. האבק וההדף העיפו את כל האנשים שבאו לצפות במטר המטאורים, כולל ג'ק וג'יל, אל עבר בתי הקיץ שבהם אנשים היו באים להתארח בקיץ. ג'יל דיממה מידה השמאלית ומסמרים היו תקועם ברגליה, היא חיפשה אחר ג'ק אחיה הקטן, אך הוא נעלם מהעין. ג'יל קמה על רגליה והתחילה להתרוצץ בין כל האנשים המתאוששים בחיפוש אחר ג'ק, ולבסוף מצאה אותו ליד החנות "ריף הדולפינים" שהייתה על יד הים. ג'ק שכב על מדרגות המסעדה ועיניו עצומות, שיערו הבלונדיני היה מלוכלך מדם ואבק, והוא נחבל בכל גופו.
"מה קרה?" שאל אביהם של ג'יל וג'ק, מקס בקהם שהגיע למקום במהירות. הוא היה מלוכלך מכף רגל ועד ראש וגדיו היו קרועים.
"המטאור נפל, ולא ראיתי אותו, והוא איבד הכרה!" בכתה ג'יל.
אביה הסתכל על רגליה וליווה אותה ואת ג'ק למכוניתם.
הם התחילו לנסוע בשיא המהירות ובחצי הדרך הביתה התחילה רעידת אדמה, חזקה מהרגיל. עצים נפלו, בניינים קרסו, אנשים הסתובבו ברחובות בפאניקה, ולעומתם משפחת בקהם נסעה והתחמקה מכל המכשלים שבדרך. המכונית נתקלה בסדק די גדול והיא התעופפה והסתובבה. כשנחתה יצרה נזק גדול למשפחה שבתוכה.
מקס יצא ראשון מהמכונית וניגש אל ילדיו. המכונית התחילה לבעור וג'יל הוציאה את אחיה מהמכונית והם התחילו לרוץ לפני שגל הצונאמי יגיע.
הטלפון של מקס רטט בכיסו.
"דבר אליי דייב!" ענה מקס במהירות.
"מקס? תגיע מהר חיחידה! אנחנו טסים!" ענה דייויד בלחץ.
"מה עם שאר האנשים? היחידות לקחו אותם?"
"כן, כן, רק תבוא מהר!" אמר דייויד וניתק.
לפתע מקס עצר וצעק בקולי קולות. "היי אנשים! כל מי שנשאר בחיים אחרי מה שהיה פה, שיבוא איתי והיחידה תציל אותו!" אנשים התקרבו במהירות אל עבר משפחת בקהם והם התחילו לרוץ.
"מקס, ילדים! חיפשתי אתכם!" אמרה מרי בקהם, אמה של ג'יל וג'ק. שיערה הזהוב היה פרוע וידיה היו פצועות.
"קדימה הולכים."
רוח קרה הגיעה בפתאומיות. באמצע הקיץ? שאלה את עצמה ג'יל. היא סחבה את אחיה והסתכלה על אמה. פרצופה של מרי שאל בדאגה: "מה קרה לג'ק?" אבל ג'יל לא ענתה.
ברק הופיע בשמיים. ג'יל הסתכלה לאחור אל עבר הים, וראתה גל ענקי מאיים לשטוף את מאימי כולה!
"רוצו!" צרחה ג'יל והתחילה להגביר מהירות. אחיה רק הפך להיות כבד יותר ויותר וכוחה אזל. היא נעצרה והניחה את אחיה על הקרקע.
"אני… לא יכולה… להמשיך." אמרה.
"קחו את ג'ק… ותמהרו!" ואלה היו מילותיה האחרונות. גל הצונאמי סחף את ג'יל ואמה צעקה בשמה ביגון ובצער.
"חייבים להמשיך, בשביל ג'יל!" אמר מקס. הוא לקח את ג'ק בידיו וכל אנשים מיאמי מיהרו אחרי משפחת בקהם אל עבר המקום הסודי של היחידה. הם נעצרו ליד פתח ביוב, פתחו אותו, ונכנסו פנימה, וכשסגרו את הפתח גל הצונאמי כבר הגיע אליהם.
הם היו בחדר גדול ומואר ביחד עם יותר ממאה איש. דייויד ניגש בריצה אל מקס. חליפתו השחורה הייתה מסודרת כרגיל, ושיערו המאפיר היה משוך לאחור בהרבה ג'ל כרגיל.
"שינוי בתוכניות." אמר דייויד.
"מה קרה?"
"לא נצליח לעזוב כאשר הגל עדיין פה, נצטרך להישאר פה כמה ימים, או חודשים." אמר בחשש דייב.
"חודשים? יש לנו מספיק מקום או אוכל?" שאל בכעס מקס.
"לא, נצטרך להסתפק במה שיש."
"אוקיי כולם," אמר מקס ופנה לתושבי מאימי, "שינוי קטן בתוכנית, נצטרך להישאר פה עד שהסופה תיגמר אז בואו איתי, אני אעשה לכם סיור.

*** כעבור 3 חודשים ***
ההתפרצויות הגעשיות הפסיקו, הסופה חלפה וכבר לא היו רעידות אדמה.
"אז זה לא סוף העולם, אלה בעיה בליבת כדור הארץ." אמר מקס.
"בדיוק, נראה לי שאפשר לצאת." אמר דייויד ופתח את את אחד מפתחי הסודיות.
הוא עלה בסולם אל עבר הארץ ההרוסה והסתכל סביב. "אפשר לצאת!" צעק דייב וכל אנשי מיאמי התחילו לטפס על הסולם הגדול.
מיאמי הייתה הרוסה. בניינים נפלו, סדקים גדולים נוצרו, העיר הייתה הרוסה.
"תושבי מיאמי! הגיע הזמן לשקם את ארצנו!" צעק דייויד וכולם ניגשו לעבודה.
"חבל שג'יל לא פה." אמרה מרי.
"היא הקריבה את עצמה בשביל ג'ק, תראי אותו עכשיו, חי את חייו ומסתיר את האבל, זאת המשפחה שלנו מעכשיו ואי אפשר לעצור את החיים, כנראה שזה היה הגורל של ג'יל, גורל אכזר אבל גורל!" אמר מקס והסתכל לשמיים התכולים.
מקס אמר ללא קול: אוהבים אותך…