סיפור דימיוני שלא נגמר, – פרק רביעי התפנית בניסוי

כרגע הם התנהגו כילדים, לא כמדענים רציניים וחמורי סבר, התגלית פשוט טרם חדרה לתודעתם.
המציאות נראתה להם בדיונית לחלוטין למרות שלכאורה תוצאה זו היתה אחת מתכליות הפרויקט, התוצאה בכל מקרה היתה בלתי נתפסת.
ג'ני רכנה קדימה אל זכוכית המיכל,
– מי זו ? שאלה
– זו היא, השיב דר' ברק
– מי זו היא ?
– איזה שאלות את שואלת,
– איזו תשובה אני יכול לתת לך ?
– אנחנו יצרנו את הילדה!!

הייתה זו תינוקת בכל פרטיה למעט ממדיה.
תינוקת מושלמת אך גודלה היא כגודל ילדה כבת שלוש, היא צפה ללא כל תנועה אך היה ברור שהיא נושמת וחיה.
במבט חוקר אפשר היה להבחין בפעימות הלב בחזה.
– שמת לב לדמיון בינה לבינך שאל דר' ברק ?
– יכולתי שלא לשים לב ? אני כאילו מסתכלת על עצמי.
רק שהיא יותר יפה ממני או שאני טועה,
– לא, את לא טועה, יש בה משהו מושלם, לטעמי יותר מדי מושלם, כל פרט בה נראה כאילו הוא שיא השלמות.
– אבל את הרבה יותר יפה ממנה מלמל לעצמו.

ג'ני הסתכלה על דר' ברק שהבחין במבטיה,
– מה, את חשבת שלא אבחין בך? ברור שאני חושב שאת אישה יפה.
ג'ני קיבלה את המחמאה בסיפוק,
– למה בכלל את כאן שאל דר' ברק,
– הגעתי לכאן בעקבות החלום,
– איזה חלום ?
היא סיפרה לו את חלומה
– ושמעת את קריאות העזרה שלה ?
– כן
– התקרבי אליה ותגידי לה ששמעת את קריאתה ובאת אליה,
– אתה רציני ?
– אני מאוד רציני,
– אתה באמת רוצה שאומר לה, ששמעתי את קריאתה ובאתי אליה?
והיא הושיטה את ידה לכיוון המיכל אך השתהתה,
– עשי זאת.
– היא עמדה במקומה, לא מאמינה לשמע הבקשה, זה נשמע לה הזוי לגמרי,
– עשי זאת !
היא התקרבה בהססנות לקרבת המיכל
– שמעתי את קריאתך לעזרה והנה אני כאן לידך, באתי לעזור לך,
הגוף לא זע, לא חל בו כל שינוי אך לפתע הופיעו גלים זעירים סביב הגוף שהתפשטו לאיטם אל דפנות המיכל. משהו גרם להיווצרותם אך לא היה ברור מה.
שניהם הביטו בגלים הנמוגים. שום תנועה נוספת לא הייתה.
בואי נחזור לישון,

שניהם יצאו וחזרו למגוריהם.
היא חזרה למיטה, מיכאל היה שקוע בשינה עמוקה, כשנצמדה אליו הוא התעורר לשנייה, " איזה חלום חלמתי.." ושוב שקע בשינה.
– היא מלמלה לעצמה בלחש, אתה חולם חלומות ולי היו סיוטים וכך נרדמה.

דר' ברק חזר לחדרו.
כל ניסיון חייו לא הכין אותו לאירועים האחרונים.
הוא נזכר במעמד בו עמד הבוקר רק לפני שעה מול המיכל, מתבונן בהתפתחות היצור ממש מול עיניו, התמונה אינה משה מראשו.
היצור/התינוקת גדל תוך שעה בקצב של כשנה וחצי, האם היצור ישרוד, האם הניסוי לא עומד להביא כאוס לעבודתם ? אם לא היה רואה את המיכל והייצור שבתוכו במו עיניו לא היה מאמין שדבר כזה אפשרי. מאות שאלות עלו במוחו ולא היתה לו ולו תשובה אחת. הם יצטרכו להמתין להתפתחויות.
בשעה שמונה וחצי מיכאל התעורר. הוא הפנה מבטו אל ג'ני. השינה לצידה תמיד נעמה לו. היתה לו תחושה של רגיעה וביטחון להתעורר לצידה. הוא הביט בה שעה ארוכה, פניה היפות כה רגועות, ריסי עיניה הארוכות נתנו לה מראה חושני שאהב. הוא נשק לה על שפתיה, היא פקחה את עיניה,
– ישנת טוב?
– כן.
– אתה אוהב אותי ?
– אני צריך לחשוב על כך,
– אתה לא נחמד הבוקר,
– אני אף פעם לא נחמד.
– אתה משקר,
– אני אך פעם לא משקר.
– אז צא ממיטתי,
– אני יוצא, אני הולך להתקלח ולברוח מפה.
– לך ברח לך איש רע.
נשקה לו על לחיו, הוא החזיר לה נשיקה מרפרפת.
הם חייכו אחד לשני, אהבו להתנגח במילים ילדותיות שחיזקו את האינטימיות ביניהם.
היא הסתכלה על גבו המתרחק אל דלת החדר ונעלם מאחוריה.
החליטה שגם היא צריכה לקום, ניגשה למקלחת להתרענן.

בעשרה לתשע צלצל הטלפון בחדרו של דר' ברק, על הקו היה דר' אהרון.
– בוקר טוב, אני במעבדה,
– אני מבין,
– לא אתה לא מבין,
– אהרון, אני מבין, חבל על כל מילה,
– דר' ברק אתה לא מבין,
– אהרון, אני בדרך למעבדה, תן לי לסיים להתלבש.
בתשע בדיוק הוא הגיע למעבדה. שם מול המיכל כל הצוות עמד מתבונן בייצור המתפתח מול עיניהם הבוהות.
הוא לא ידע איך להגדיר את הדמות במיכל, משום מה בחר במילה יצור מילה המבהירה לפחות לו עצמו שהוא נרתע לפחות בהיבט האישי מתוצאת הניסוי.
במיכל הילדה הגיעה לגיל אחד עשרה לפחות, פרט מעניין שהפתיע אותו היה התפתחות החזה של הנערה.
היה לה כבר חזה של אישה אם כי מוקטן ומתאימות למידות כל הגוף.
כולם דיברו זה עם זה.
אם הנערה לא הייתה נמצאת במיכל ממול אפשר היה לחשוב שעוד יום רגיל של המולה שורר במעבדה.

ניגש לפינת הישיבות שאל דר' ברק ?
הוא רצה לקיים ישיבה.
הצוות פנה לפינת הקפה וכל אחד בא לשולחן עם כוס השתייה האהובה עליו.
– דר' איב, תתחילי בדיון.
איב התמהמה לרגע, אני לא יודעת בדיוק מאיפה להתחיל.
הפרמטרים האחרונים שקיבלתי מכם הוכנסו לתבנית, מבחינה גנטית התא דומה בתבניתו לתא שנלקח מג'ני.
לכאורה יצרנו שיבוט מלאכותי לתא הגזע של ג'ני אף הוא בנוי כולו על חומרים סינטטיים ללא כל חומר אורגני.
המוצר שנוצר הוא חומר שבמהותו המולקולארי הוא במילים פשוטות – דומם. זה ממש לא אנושי!
יצרנו חומר עם שרשרת ד.נ.א המבוססת על מולקולות סינטטיות מלאכותיות.
על פניו הנערה ממול אינה יכולה לחיות כי היא לא אורגניזם.

לאחר שקט מתוח שהשתרר בחדר ג'ני שאלה בהיסוס,
– את רוצה להגיד במילים אחרות שהנערה שכל כך דומה לי אינה חיה?
– במובן המדויק, אכן היא לא חיה כי היא לא אורגנית.
– יש לי הרגשה שיכולה להיות לך כאן לפחות טעות אחת השיבה ג'ני, אני חושבת שהנערה מנסה לתקשר איתי בדרך כל- שהיא, אני כאילו שומעת את קולה בראשי.
– איזה קול שאלו כולם ביחד.
ג'ני הסמיקה.
אני חושבת שהיא קוראת לי שאעזור לה.
– היא מבקשת עזרה ממך, שאל מיכאל ?
– כן, מיכאל

להערכתי אמר דר' ברק ,-
הנערה תוך שתים עשרה שעות תגיע להתפתחות של אישה כבת עשרים ושבע אולי שמונה, כגילה של ג'ני, כל הנתונים מראים שזה יהיה הגיל בו תפסיק להתפתח ולכן אני מציע שבשלב זה ניקח כולנו יום חופשי ורק נקבע מתוכנו תורנות שבה ישאר לפחות איש צוות אחד שיפקח.
דבריו באו בהפתעה לכולם,
היום לקחת חופש?
– הוא ראה את תגובותיהם שבאו לידי ביטוי בהבעת פניהם,
כן, אני חושב שכולנו זקוקים דווקא היום לכמה שעות של מנוחה.
אני מרגיש שכולנו במתח הוסיף דר' ברק
לא נראה שחברי הצוות הסכימו איתו.
בכל מקרה, בתחום הביטחון, אני מבקש שהמיכל יוסתר ע"י מסך, אני לא רוצה שבמקרה מבקר כל שהוא ולא משנה לי מי יהיה, יראה את תוצאות הניסוי.
אני מחליט שמרגע זה אני מפעיל נוהל חרום לשמירת סודיות.
המידע שברשותנו כעת מוגדר לשותפי סוד בלבד ורק חברי צוות זה מוגדרים בשמירתו.
גם לגבי פרופ' שפירו ?
– גם לגביו.
– בשלב זה הוא לא כלול בהגדרת שומרי הסוד.

דר' איב לא אהבה את ההחלטה, היא הייתה תלמידתו של פרופ' שפירו וההחלטה גרמה לה להרגיש מעין בגידה באמון.
דר' ברק הבין מה עובר בראשה, תאמיני לי שבשלב זה לא רצוי שנשתף עוד אנשים במיזם.
אנחנו לא יכולים לדעת מה יהיו ההתפתחויות בשעות הקרובות.
בואו כולנו נרגע ונמתין.
עכשיו זה הזמן להיות שקולים ורגועים.

אתם צעירים מדי וחסרי ניסיון פוליטי, אין לכם מושג איך תוך חמש דקות מיציאת הסוד ממעבדה זו, כולנו נורחק מהמקום לצמיתות מבלי שנספיק להבין איך ומתי זה קרה.
תאמינו לי שזה מה שיקרה אם לא נהיה חכמים.

המלצתי,
תתענגו על הימים הקרובים כי בכל מקרה כנראה שהסוד יהיה חייב לצאת מתחומי החדר הזה ואז כולנו נמצא עצמנו במקום אחר כאמרת אנשים חכמים, הכושי עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת.
– לא כולם הבינו את ההשוואה לאמרה אך מי שידע הבין לפתע שאכן יש הרבה אמת בטיעוניו.
שמעו בקולי,
תקבעו תורנות,
תוכלו גם טלפונית להתקשר לכאן והתורן יעביר לכם פרטים כלליים לגבי התפתחות הנערה.
אני מציע שניפגש כאן בשעה עשרים ואחת אלא אם התורן יכנס אותנו לפני זה ונראה לי שמחכה לנו לילה לבן.
כולם לצאת, תמצאו לכם תעסוקת פנאי.

בשמונה וחצי בערב, מי המיכל החלו לנוע.
הגוף זז ממקומו,
איב הביטה אל האישה,
רואה איך החיים נכנסים לגוף שהיה רגוע עד כה, תנועות מוטוריות הופיעו בגפים, היא החלה להניע את ידיה בתנועות רכות אנה ואנה בדומה לתנועות שחיה, שרירי בטנה החלו זזים, עפעפי עיניה החלו להראות שמתחילה תנועת עיניים מתחתיהם.

לאחר כמה דקות נוספות כשהיא הסבה את ראשה ראתה את האישה יושבת במיכל, חלק גופה העליון מעל פני המים והיא יושבת ומסתכלת עליה באותם עיניים ירוקות של ג'ני.
– אני יכולה לצאת מכאן?
קולה הדהים את דר' איב, היה זה ממש קולה של ג'ני
בוודאי, חכי אעזור לך.
האישה הנראית כבת עשרים ושמונה יצאה בזהירות אך בביטחון אל המעבדה ועמדה מולה.
איב לקחה את אחד החלוקים ועזרה לה להתלבש בו.

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות למחבר