קרייסט פרק 15 "MN"

לפתע פניו החווירו והוא החל להשתעל ולהשתנק, מביט על חזהו בזעזוע בעוד כתם חום – אדמדם התפשט עליו במהירות. קארה, קאיה וטרנס התחלחלו שלושתם למראה יד לבנה מזדקרת מאמצע בטנו ועליה קילוחים דקים של דם היוצאים מהחור שפערה ונוטפים מקצה אצבעותיה. לא עברו יותר מכמה שניות והיד נשלפה מחזהו של לן ודם החיל לפרוץ מהחור בגופו ללא הפסקה, גורם לו לכרוע על ברכיו וללפות בחוסר אונים את הפצע המדמם.
קאיה הביטה בבעתה בדמות שעמדה מאחורי האיש הגוסס. הדמות בעלת השיער הכחול ואזני החתול הזקורות במתח, עם חולצתו הלבנה ושרוולה אשר כיסה את ידו הנוטפת דם. אך הדבר המפחיד מכל היה החיוך התמים שנפרש על שפתיו בעת שדילג בקלילות מעל הגוף השרוע על הקרקע, מתעלם לגמרי מכך שדמו מכתים את מגפיו, והתקדם לעברם. החיוך הקטן הזה שלא הספיק כדי להאיר את עיניו. חיוך מלא אמונה שקרית. שלושתם נסוגו צעד אחד אחורה באופן אינסטנקטיבי ומורגן נעצר. "מה?" שאל בבלבול.
"מה מה?" קארה התעשתה ראשונה. היא הביטה בו בפחד וזעזוע ועינייה קרועות לרווחה. "אתה הרגע רצחת אותו. עד שמגיע מישהו שבאמת יכל לספק לנו הסברים על מה שקורה כאן, אתה פשוט רוצח אותו, ועוד מחייך. אתה מטורף!" קלה התגבר עם כל מילה שאמרה עד שכמעט צרחה את שתי המילים האחרונות. ידיה נקפצו לאגרופים הדוקים משני צידי גופה ורעדו ללא שליטה, ספק אם מכעס ספק אם מפחד, או אולי שניהם.
קאיה התקרבה אליה ולפתה את כתפה בידה, מביטה במורגן במבט קר ומחושב. היא לא ידעה למה עשה את זה, אך הייתה בטוחה שהייתה לו סיבה טובה. היא כבר מזמן הבינה שהוא לא המורגן החמוד והתמים שהכירה בהתחלה, הנער הפרנואיד שחשב שהיא מלאך המוות. לא. אולי היה בו את הצד הזה, אך זה היה חלק קטן מאוד במכונה שנשאה את שמו. "למה עשית את זה?" היא שאלה אותו בקול יציב, לא מוכנה לתת לפחד להשתלט עליה למרות שכל גופה צרח עליה לברוח. "אני יודעת שזה לא היה סתם, למה עשית את זה?"
חיוכו התרחב באחת ועיניו ברקו. הוא סימן לה לחכות והסתובב, מתכופף ומחטט במעילו של לן שככל הנראה כבר לא היה בין החיים. אחרי חיפוש ממושך ומורט עצבים מצידה שלף מורגן מכיס פנימי במעיל דף מקופל ומוכתם בדם. הוא פתח אותו והתחיל להקריא: "
MN1- קארה וויט.
סוג- ביוני.
תוסף- עין, רגל ויד.
הרכב תוסף- טיטניום, ברזל ופלדה.
מופעל על ידי לבה קרה.

MN2- קאיה הולנד.
סוג- ביולוגי.
תוסף- כנפיים.
הרכב תוסף- בד ועור לקרום. פלסטיק, גומי, נחושת ועיסת עצם לשלדה.
מופעל על ידי דם.

MN3- אלייז'ה ברנן.
סוג- ביולוגי.
תוסף- תאים.
הרכב תוסף- תאי זיקית: דם, עור ועצם.
מופעל על ידי דם.

MN4- טרנס ברייאק.
סוג- מכאני.
תוסף- קעקועים.
הרכב תוסף- מתכות: ברזל, נחושת, זהב וטיטניום. עץ.
מופעל על ידי מנגנון פנימי.

MN5- טד ליין.
סוג- כימי.
תוסף- חומצה, ליבת מתכת.
הרכב תוסף- חומצה גופריתית. סלילי נחושת ופלדה.
מופעל על ידי חום והתחממות תוך גופית.

MN6- טיילור אלן.
סוג- כימי.
תוסף- דם.
הרכב תוסף- מתכות וסופגי מתכת.
מופעל על ידי ספיגה לעור או שתייה.

MN7- רייבן סמית'.
סוג- מכאני.
תוסף- חשמל.
הרכב תוסף- שינוי מבנה אטומי בתאים. הטמעת מתכות בדם.
מופעל על ידי מגע במתכת או זרם חשמלי.
הערות- נכשל ונשרף." מורגן סיים להקריא מהדף בקול נטול רגש והרים אליה את עיניו, מחכה לתגובה ובו בזמן בוחן את הבעותיהם של קארה וטרנס. קאיה לא הסיטה ממנו את מבטה, היא נעצה בו את עינייה הקפואות, בוחנת כל תנועה.
הוא רק לרגע הסיט את עיניו חזרה אל הדף, תנועה קלה וכמעט בלתי מורגשת, אך היא לא חמקה מעינייה הבוחנות של קאיה. "תמשיך," אמרה לו.
הוא החזיר את מבטו, שעבר לרגע להינעץ בטרנס, אליה בבלבול. "אבל אין. זה הכל."
היא לא האמינה לא. לא היתה לו שום סיבה לעיין שוב בדף אם סיים לקרוא. "אז תן לי לראות, אני רוצה לוודא שלא המצאת את כל מה שאמרת עכשיו." היא הושיטה אליו את ידה, מחכה שיניח בתוכה את הדף.
מורגן נאנח בכניעה ובחשש מה, שוב מוריד את עיניו אל הדף ואחרי נשימה עמוקה, ממשיך לקרוא:
MN8"- מורגן קרייסט.
סוג- אנדרואיד.
תוסף- אין.
הרכב תוסף- אין.
הרכב כללי- מתכות: טיטניום, פלדה ונחושת. עור אדם, עור חתול. עצבים מהונדסים גנטית, מערכת נשימה מהונדסת גנטית של אדם. הרכב נוזל חיים: לבה קרה, חומצה, מים, תאי דם של אדם ושל חתול.
מופעל על ידי מערכת מודעות פנימית ושליטה מרחוק.
הערות- נכשל." קולו רעד כשהגיע לסוף ואזני החתול שלו הושפלו לצידי ראשו, שפתיו רעדו והוא עצם את עיניו כמנסה לשכוח את כל מה שקרא בזה הרגע. הוא קרס על ברכיו ולפת את ראשו בידיו, כל גופו רועד.
קאיה לא היתה מסוגלת לשאת זאת עוד והתקרבה אליו, מתעלמת ממבטיהם החודרים של קארה וטרנס ותנועות ידיהם המוגזמות מדי לפי דעתה שסימנו לה להתרחק. היא משכה את מורגן לעמידה וקרבה אותו אליה, מחבקת אותו בחום ומושכת את אזניו בנסיונות חוזרים ונשנים לעשותן זקופות שוב. אחרי כמה שניות הוא כרך את זרועותיו סביבה ונתלה עליה כמו מריונטה שנותקה מהחוטיה. הוא היה כבד, אך זה לא שינה לה, היא דאגה יותר מהעובדה שלא הפסיק לרעוד. "מה אני? מה אני לעזאזל?" הוא צרח לתוך כתפה והרפה מאחיזתו, מחליק שוב אל הקרקע ומכנס את ברכיו לחזהו. "הראש שלי כל כך כואב. אני מרגיש כאילו הלב שלי נשרף, ואני חושב שזה באמת מה שקורה," הוא מלמל ברעד. "לעזאזל. מה קורה פה? מה לכל הרוחות קורה פה? אני זוכר כלום!" צרח.
קאיה לא ידעה מה לומר, היא בעצמה היתה מזועזעת ממה שהקריא כמה דקות קודם לכן. "אני חושבת שאנחנו… ניסויים," היא העלתה את מסקנותיה בקול, אומרת את הדבר שארבעם לא רצו להאמין בנכונותו. "ואני חושבת שלן היה חלק מהאנשים שיצרו אותנו." המשיכה.
מורגן הרים את מבטו אליה ובעיניו נשקפה אימה טהורה. "למה רק אצלי היה כתוב 'אנדרואיד'? למה רק אצלי כתוב רק נכשל בהערות? היו שם עוד כל כך הרבה נכשלים שלא הקראתי, אבל כולם הושמדו. למה רק אני לא?" שאל וניצוף של טירוף הסתנן לפחד הטהור בסערה שבעיניו.
קאיה הפנתה את מבטה אל קארה וטרנס, מבקשת מהם עזרה בלי מילים, אך שניהם הנידו בראשיהם לשלילה. היא לא ידעה מה לומר, וכנראה שגם הם לא, אך היא לא רצתה להשאיר אותו כך ללא תשובה. "אני לא יודעת," ענתה בתבוסה, ובכך גרמה לסערה האפורה בעיניו לשקוט ולכל ניצוץ אחר לכבות. מורגן הביט בה לכמה שניות בעיניים קרועות לרווחה, ואז התמוטט.