המסע בארון הבגדים

״דניאל״! נשמע שוב קולה של אמא, הגיע העת ללכת לישון. נכנסתי למיטה וכשנעצמו עייני, משהו אחר התעורר לחיים. התעוררתי גם אני והרהרתי לעצמי:״ אגש לבדוק את המתרחש״. בשקט פסעתי לעבר הקול שהתחזק, הייתה זאת דלת ארון הבגדים שלי, שנפתחה לבדה מצלילי הרוח הנושבת. לפתע, מתוך ערימת בגדים, הגיחו בגדים בדמוי חייטים. הם יצרו את עולמם בחוטי זהב מסוגננים וגילו פחד מבן אנוש כמוני, שילבש מעל עצמו את עולמם המהודר- שהרי בני אנוש נוטים לקמט ולהכתים את הבגדים.
בין רגע הופיעה סיכת ביטחון ואמרה: ״ אנו מקבלים אותך בצורה מכובדת ואתה משאיר בעולמינו כביסה מלוכלכת ?!?! שלא יעלה על דעתך את עולמינו ללכלך״! ״ אבקש את סליחתך״, השיב דניאל , ״ רק אל תדקרי אותי״. ״ אני סיכת ביטחון, ותפקידי לשמור ולהגן על בטחונם של הבגדים בעולמי, ובני עמך הורסים אותו ופוגעים בכבודי״! ״ אל תכעסי״ השיב דניאל, ״ אייני ככל האנשים בארצי״. ״ ומה מייחד אותך מבין כולם״? הביטה הסיכה בפליאה. ״ אני ממציא של סיפורים, גם אימי תמיד אומרת שאני מדען של דימיון״. ״שטויות…״ השיבה הסיכה. ״ לא! אינך מבינה, זה באמת נכון״!
״ מה חשבת איש קטן? להגיח ככה לפתע ולתפוס את מקומם של החייטים״? ״לא״! ענה דניאל, ״רציתי רק לרתק את הקוראים״. ״רצית מה״? רגזה הסיכה. ״לרתק את הקוראים״, חזר בו דניאל. ״ אתה טוען שאתה הוא זה שהמציא את הסיפור״? ״ בוודאי״! השיב דניאל.
״דניאל״! נשמע שוב בבוקר קולה של אמא. ״חכה רגע״! קראה הסיכה. ״לא! חייב אני לשוב! אסור שאימי תגלה את המסע שלי בתוך הארון. רק לי מותר לנדוד בו למסעות רחוקים״.