טולפה- פרק 9- בלש אמיתי

Amora 09/04/2015 645 צפיות 2 תגובות

האנשים התחילו לעזוב את הפאב, עד שהתרוקן מאדם.
רק אז החלטתי להיכנס. בלי סיירוס. הוא שמר על הכניסה מרחוק.
הסתכלתי לכל עבר. פיטר לא היה שם. זה היה מעט מוזר. בדקתי בכל פינה במקום הקטן. במקומות הרלוונטיים והפחות רלוונטיים, אבל הוא לא היה בשום מקום. הוא נעלם.
זה לא היה דבר רגיל, בזה אפשר להיות בטוחים. אף עובד אחראי לא היה משאיר את מקום העבודה שלו פתוח ומואר, והולך סתם כך.
עזבתי את המקום וניגשתי לסיירוס, שעמד כמה מטרים ליד. "הוא לא שם."
"מה זאת אומרת לא שם?" הוא שאל.
"הוא לא שם. הוא נעלם." אמרתי.
"איך איבדת אותו?"
"אני?" העליתי את הטון ברוגז.
"טוב, הוא לא נעלם סתם ככה, נכון?"
חזרתי לתוך הפאב ובחנתי אותו שוב. שמתי לב שבתקרה מחוברת מצלמת אבטחה, שמכוונת הישר אל הבר. ניגשתי אליו ונעמדתי מאחוריו, שם היה ניצב המחשב המרכזי, שעדיין היה דלוק. ניסיתי את מזלי וחיפשתי את קבצי המצלמה. רק אז סיירוס החליט להיכנס גם הוא לפאב. הוא הסתכל מסביבו בזמן שחיטטתי במחשב.
"תראה." פניתי אליו ברגע שמצאתי קובץ וידאו שהיה נראה מתאים. סיירוס התקרב אליי והסתכל על צג המחשב בזמן שפתחתי את הקובץ והרצתי אותו קדימה. הצילומים היו נראים רגילים לחלוטין במבט ראשון. העברתי את הסרט כמעט לסופו. ראו בו את פיטר אומר שלום ללקוחות האחרונים שעוזבים את הפאב.
הוא התחיל לנקות את הבר ואת השולחנות, אבל אז נכנסה לפאב בחורה לבושה שחורים. שיערה הבלונדיני היה אסוף בקוקו ולא היה אפשר לראות את פניה. היא פנתה לפיטר והם התחילו לדבר. הכל היה נראה רגיל בינתיים.
פיטר הסתובב עם גבו אליה. היא הוציאה חתיכת בד ובקבוק קטן ולבן מהתיק שלה, ושפכה כמה טיפות מהנוזל על הבד, ואותו הצמידה לפיו ואפו של פיטר. הוא התמוטט מיד.
"זה מוזר." אמרתי.
הבחורה גררה את פיטר לחדר האחורי, וכך הסתיים הסרטון.
"יש לך מושג מי זאת?" שאלתי את סיירוס. הוא נד בראשו. "איך פספסנו אותה?" הרהרתי בתסכול.
"זה לא חשוב עכשיו, צריך לבדוק לאן היא הלכה." סיירוס נכנס לתוך החדר האחורי, לאן שהבחורה גררה את פיטר.
בחדר היו ארונות מזווה ארוכים שהיו מלאים בקופסאות וארגזים. מלבד זאת, היה בו גם שולחן עבודה גדוש בדפים, מסמכים וכלי כתיבה שונים. שנינו בחנו את החדר טוב.
מעבר למדפים ולקופסאות הסתתרה דלת שלא הבחנתי בה במבט הראשון. ניגשתי אליה, ולהפתעתי, היא הייתה פתוחה למחצה.
"היי, סיי," קראתי לו. "הדלת פתוחה. היא בטח יצאה מכאן."
עברתי דרכה לסמטה צדדית, וכאן המרדף נגמר. מבוי סתום.
"למה עצרת?" סיירוס שאל אותי.
"אין לי מושג לאן היא הלכה איתו. אי אפשר לדעת." השבתי.
"אתה לא יכול לדעת." סיירוס אמר וגיחך בגאווה. "אבל שכחת מי אני?" הוא לקח את החליל שלו והתחיל לנגן. מתוך שאריות הביבים ואחורי הפחים התכנסו חבורה נכבדה של עכברושים. הם הצטופפו כמו צבא חיילים קטן ואפור, והסתכלו עלינו בעיניהם הבוהקות בחושך.
סיירוס הפסיק את הנגינה. "תובילו אותנו אליה." הוא אמר, וחזר לנגן. העכברושים התחילו לרוץ לכיוון הרחוב הראשי. סיירוס הלך אחריהם, ואני השתדלתי לשמור על הקצב אחריו.
העכברושים הובילו אותנו בין הרחובות בקולות הרגליים הקטנות שלהם על הקרקע המרעישים מהכמות הלא יאמנה שלהם. למזלנו, הרחובות היו ריקים לחלוטין, ולא היינו צריכים להסתכן שמישהו יראה אותנו.
סיירוס הפסיק את הנגינה שלו כשהגענו לבקתה רחוקה מהעיר, שהזכירה את הבקתה שלנו, אולם גדולה יותר. העכברים התפזרו ביער. עשן אפור עלה מהארוכה לשמיים. החלונות הוארו באור אדום מתוך הבקתה- האש שבאח. הצצנו מבעד לחלונות. ראיתי את הצל של פיטר קשור לכסא. שובל דם ירד ממצחו. הבחורה הבלונדינית התקרבה אליו עם סכין בידה. פיטר הרים את ראשו אליה והביט בה בזעם ובחולשה.
לא חשבתי בבירור. פרצתי את הדלת בבעיטה כשהייתי עירום מנשק כלשהו. שנים הסתכלו עליי בהפתעה. רק חשבתי מה אעשה עכשיו.


תגובות (2)

התקדמות מעניינת… תמשיכי ^-^

09/04/2015 13:15

    תודה רבה :)

    09/04/2015 13:18
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך