מה שקסם יכול לעשות בעולם האגדות- פרק 6- מרותקים

דלת חדרה של הפיה הכחולה נפתחה בחריקה שקטה, ואנג'י ואיימי הציצו מבעד לחריץ הקטן ביצרו כדי להסתכל על המתרחש. לפי הסדר החדש של החפצים שלה, איב עדיין לא החליטה שמשעמם לה מכך, והיא ממשיכה את מסע ההרס שלה שם בפנים.
"איב!" אנג'י קראה אליה בשקט וקיבלה בתגובה את ראשה של איב שקפץ מאחורי שולחן העבודה עם חיוך זומם על פניה. "בואי הנה!"
"תכריחי אותי." היא הוציאה לה לשון וחזרה לעיסוקי הבלגן שלה בצחוק מתגלגל.
אנג'י פערה פה בהפתעה נעלבת, ונכנסה לקחת אותה בעצמה מתוך החדר.
"את חתיכת-"
"אנג'י, היא חוזרת!" איימי הזהירה אותה בלחישה.
"חכי פה." אנג'י מיהרה לצאת וסימה לאיב שהיא צופה בה. איב צחקקה בהנאה תוך כדי.
"פיה!" אנג'י פנתה אליה בחיוך כשהתקרבה אליה בהמשך המסדרון.
"כן?" הפיה הכחולה שאלה אותה בחשד.
"רציתי לדבר איתך על משהו חשוב." היא סובבה את כל גופה כך שגבה יפנה לכיוון הדלת, ועם ידה סימנה לאיימי בחשאיות לקחת את איב ממקומה. איימי הנהנה בהבנה בשקט ונכנסה לחדר. "זה בקשר לעבודה שלי כאן…" אנג'י החלה לדבר עם הפיה הכחולה, ואיימי סרקה את החדר בחיפוש אחר הפיה הקטנה והתחמנית.
"לפני שאת מתחילה לבקש העלאה, יש לי משהו לומר לך בעצמי." איימי שמעה את דבריה החלשים מהמרחק של הפיה הכחולה תוך כדי שבדקה את החדר על כל צדדיו, מאחורי הארונות והמדפים, מתחת לשולחנות, אפילו בתוך המגירות, אבל שום דבר. לאן היא יכלה להיעלם?
היא שמעה צחקוק של קול גבוה מאחוריה, וכשהסתובבה, מצאה את איב מסתתרת על ראשו של ארון המגירות הגבוה.
"איב!" היא קראה בקול שקט כדי שאף אחד לא ישים לב.
"את מצחיקה כשאת דואגת." איב גיחכה.
"רדי משם ותפסיקי לעשות שטויות!" איימי דרשה ממנה. "מה שחסר לי זה להסתבך בגללך!"
איב הוציאה לה לשון ואיימי פתחה את פיה בעלבון. "או-קיי, ככה את רוצה? ככה יהיה." היא פתחה את ספר הכשפים מתיקה הקטן שתמיד החזיקה עליה. היא דפדפה בין הכשפים השונים עד שנעצרה על אחד מתאים. היא העלתה חיוך בסיפוק והחלה מקריאה מהדף. "יללת תן וקריאת ינשוף- תגרמו לפיה הקטנה לעוף!" היא הניעה את ידה בעדינות וגרמה לאיב לרחף באוויר כשהיא קוראת בתסכול ביללות אכזבה חוזרות.
"בואי כבר!" איימי תפסה בה ולקחה אותה בשתי ידיה. איב, מרוב עצב לא התאמצה להתנגד. איימי יצאה מהחדר ושחררה את איב ללכת בעצמה. "לכי למזנון. עכשיו." היא הורתה לה ואיב שילבה את ידיה ולא הגיבה. "או שמישהי פה תתעורר בבוקר עם שיער ירוק או כנפיים קצוצות. תבחרי."
איב נהמה בשקט ומלמלה. "בסדר." היא הסתובבה ללכת לכיוון המזנון.
"איימי, ילדה יקרה." הפיה הכחולה עמדה מאחוריה.
"ילדה?" איימי נאנחה בשקט ובתסכול לפני שהסתובבה אליה בחיוך צבוע. "כן?"
"יש סיבה לכך שאת עומדת מול דלת החדר שלי? שוב?" היא שאלה אותה.
"לא, לא," איימי השיבה ופינתה לה את הדרך.
"את סידרת את הבלגן של איב, נכון?" אנג'י שאלה אותה בשקט, ומבטה המבוהל של איימי הסגיר את תשובתה.
הפיה הכחולה אחזה בידית הדלת וסובבה אותה בעדינות לקראת כניסתה לחדר.
"לא!" שתיהן קראו אך כבר היה מאוחר מדי.
הפיה הכחולה הסתובבה אליהן בחיוך שהתאפר שלא להוציא עליהן את כל זעמה. "את יודעת מה העונש על אי ציות לחוקים?" היא פנתה אל איימי, והיא הנישה לה לשלילה בחשש. "אז עכשיו תדעי."
הפיה הכחולה חייכה במבע עצבני, וחיש מהר איימי מצאה את עצמה בחדר שבו היו רק שולחנות וכסאות, וילד אחד יוכל לארח לה חברה.
"אז… אותי אני מבין, אבל למה את כאן?" רפאל ישב על הכסא במהופך ושאל אותה בחיוך.
איימי נאנחה בקול גדול ודפקה את ראשה בקיר בתסכול. מהמכה היא נפלה ארצה על הרצפה. רפאל מיהר לקום מכסאו ולרכון מעליה.
"הא, מי ידע שזה מה שצריך כדי להשתיק אותה קצת? הוא אמר לעצמו בגיחוך.

באותו הזמן, איב כבר הגיעה למזנון כשמבט מדוכדך על פניה. היא ניגשה לאחד הכסאות הגבוהים הקרובים לדלפק, טיפסה והתיישבה עליו, ואז נאנחה.
"מה קרה, איב הקטנה?" רג'י ניגש לשאול אותה.
"משעמם לי." היא השיבה. "ואיימי לא נותנת לי לעשות שום כיף!"
"אני מבין אותך, ילדה." רג'י הזדהה איתה. "במקום הזה אין לי שום דבר לעשות."
"לפחות אתה מרוויח כסף מהכלום הזה!" איב קראה ושוב נאנחה.
"גם כן כסף, הוא לא שווה את קמצוץ ההשקעה שאני נותן כשאני קם בבוקר." רג'י אמר. "אני יכול לעבור על כל החוקים ואפילו לא יהיה להם ממה להוריד לי במשכורת." דבריו העלו בו רעיון גדול.
"על מה אתה חושב?" איב קלטה את המבט שלו.
"אמרת שמשעמם לך?" הוא שאל, והיא התרוממה והנהנה בראשה בחיוך. "בואי אחריי." הוא הסתובב ופנה לעבור אל תוך המטבח. איב קפצה על הדלפק ועברה מעליו בריצה בכדי ללכת אחרי רג'י, והתרגשה ממה שהם הולכים לעשות.

אנג'י נכנסה אל המזנון בסערה והופתעה לראות שהוא ריק.
טוב, בדרך כלל הוא גם לא היה הכי מלא, אבל עכשיו אפילו רג'י לא נמצא מנמנם על הדלפק.
"אז כפי שאת מבינה, עד שהכישוף הזה לא יעבור, אין לילדים איפה לישון." הפיה הכחולה הלכה אחריה והסבירה לה את העניין עליה רצתה לדבר איתה. "ולמרות שזה נוגד את החוקים, תיאלצו להישאר פה, ואת והילדים."
"רגע, רק אני?" אנג'י הסתובבה אליה בבהלה. במקום בו יש מעין מסגרת ביום בקושי הצליחה להתמודד איתם, אז איך תוכל בלילה, כשהם היחידים שם? "למה הם לא יכולים לחזור כמו כל השאר?"
"ההורים של השאר רוצים אותם." הפיה הכחולה אמרה, וזה היה נשמע הרבה יותר נורא מאיך שאמרה את הדברים. "את מבינה, נבלים לא ממש מתייחסים לנוחיות של אחרים, הילדים שלהם בין היתר. בגלל שמישהו צריך לשמוע עליהם איכשהו, את נבחרת ברוב קולות.
"מתי נערכה הצבעה?" אנג'י שאלה בבלבול.
הפיה הכחולה נזכרה. "לא הייתה." היא הגישה לה חיוך. "אבל כל המעורבים הסכימו לתת לך את הכבוד."
"ממש כבוד." אנג'י נאנחה תוך כדי שהתקרבה אל הדלפק בייאוש.
"הו, ועוד דבר אחד," הפיה הוסיפה לפני שהלכה. "אם אמצא אפילו שבריר של כאוס כשאחזור מחר בבוקר… טוב, פיה טובה אני פחות אהיה."
"אבל, רגע," אנג'י פנתה אליה לדבר נוסף. "רק אני?" היא חזרה על כך בפחד.
"קחי את הטבח. שמעתי שאתם מכירים, והוא במילא לא עושה יותר מדי." היא נתנה לה אישור וזרקה אליה את צרור המפתחות של חדרי ה'מבצר'. עוד סיבה להיות מודאגים.
"נהדר!" אנג'י חייכה בשמחה צינית. "עכשיו אני צריכה לשמור על חמישה נבלים פרועים." היא נאנחה, התיישבה על אחד הכסאות הגבוהים, נשענה על הדלפק עם ידיה ונאנחה שוב.
"יום קשה, הא?" קארל פנה אליה מכסא קרוב, והיא הופתעה לראותו.
"מאיפה הגעת?" שאלה בבהלה והסתכלה לצדדים במהירות. לפני כמה שניות לא היה שם אף אחד.
"הו, אנג'י, יש דברים שאת לא רוצה לדעת." הוא השיב ובכך הבינה שכדאי לה להקשיב לו.
פיצוץ גדול נשמע מהמטבח, ואחריו התפרצו מעבר לדלת המובילה אליו רג'י ואיב, יחד עם עננת עשן שריפה שחור שלא בישרה טובות, מלוכלכים מפחם שחור ועוד דברים שונים שאנג'י לא רצתה לשער מה היו,
"מה קרה?" היא שאלה בעיניים פעורות בבהלה.
"היא גרמה לי לעשות את זה." רג'י מיד הצביע על איב.
"היי, אתה באמת מפיל את האשמה על ילדה תמימה?" היא שאלה כמיתממת לגמרי.
"את לא תמימה." הוא אמר. "גם כשרק נולדת לא היית תמימה.
"טוב… אתה צודק." היא התמלאה גאווה. "אבל אתה האדם במילא, כי אתה המבוגר האחראי."
"בחייך," הוא גיחך. "אחראי." הוא הניע את אצבעותיו כמדגיש את חוסר האמינות שבמילה.
"או-קיי, זהו זה!" אנג'י קמה על רגליה באסרטיביות. "רג'י, לך להתקלח, לא אכפת לי איך. איב, את אחריו, וקארל- איפה רפאל?"
"מרוטש." השיב.
"מה?!"
"זאת אומרת, מרותק! מרותק!" קארל תיקן את עצמו בבהלה.
"מה?" אנג'י עדיין לא הבינה על מה דיבר.
קארל נאנח מחוסר ההבנה של הסובבים אותו, פעם נוספת. "הוא בחדר הזה שאסור לצאת ממנו עד שאומרים לך." הוא הסביר בצורה שתבין.
"עם איימי?" שאלה, וקארל משך בכתפיו בחוסר ידיעה. אנג'י הניחה שכן, כי לשם שלחה הפיה הכחולה את איימי.
"טוב, צריך להתכונן ללילה." היא החלה לומר לעצמה. "וקארל, אתה תהיה העוזר שלי."
"יש!" קארל הרים ידיים בשמחה. "אבל למה רק עוזר?" הוא השפיל את כתפיו באכזבה.
"היי, למה לא אני?" רג'י חש נעלב.
אנג'י הרימה את ידה והחלה לספור. "אתה לא אחראי, אתה מכוסה באפר ודבוקים עלייך דברים שנראים כמו חלקים של חיות מתות." היא הצטמררה בגועל, ורג'י בחן את עצמו והניח שהיא צודקת. אך כמו שהיא מכירה אנשים כמוהו, הוא לא הבין את הקשר בין הדברים.
אנג'י הבינה עוד כשהפיה הכחולה הסבירה לה את המצב שלא הולך להיות לה פשוט. מה שקרה מאז שנכנסו לכאן, זה היה כלום לעומת מה שיתרחש בהמשך.
היא נשמה נשימה עמוקה, ובתוך תוכה התפללה שהחברים שלה היו שם כדי לעזור לה.