מצוד הנבלים: פרק 2- מעבר לחומה- חלק ב'
כאשר המלך ארתור התייצב בחדרו של בנו, כריס, והתוודה לבחירת ליבו שהייתה לו די מוכרת, זה היה צפוי שלא יהיה בטוח בקשר לדבריו במאה אחוז.
אנג'י, הנערה שלצידו, חייכה אליו במתיקות המעודנת והתמימה שתמיד ייצגה אותה, וכריס החזיק את ידה בנחישות שנראתה די מוגזמת ודי מחשידה בשביל מי שהכיר אותו עוד מיום היוולדו, כמו אביו.
חשדותיו היו נכונות מאוד, כי הרי כריס נשבע לו במשך כל יום מאז שחזרו מארץ הפלאות שהוא מאוהב במישהי אחרת, שאיננה נסיכה, שאינה טובה בכל רמ"ח אבריה, ושאינה ראויה בשבילו באמת. לכן כאשר הציג לפניו את חברתו הותיקה, זו ש-אלה, אשתו ואימו של כריס דיברה עליה רבות לפני כן, הוא היה חייב שלא להאמין בשנייה הראשונה.
"האמנם?" ארתור החזיר לכריס בשאלה קצרה לאחר שהוא סיפר לו על כך שאנג'י תהיה אשתו.
"כן, אבא." הוא אמר בחיוך מלא. "מצאתי את אהבתי האמיתית, כמו שאמרתם."
"והפיה האפלה?" הוא שאל כצפוי.
"חסר סיכוי." השיב. "כמו שאמרת."
"טוב." הוא חייך. "מזל טוב, בן. ברכותיי." הוא טפח על כתפו והעביר אליו מחווה טובה רגע לפני שהסתובב לצאת ולחזור לעיסוקיו. "ואני רוצה," הוא חזר אליו לדבר מה אחרון. "שתעשה את זה כמו שאתה רוצה. החתונה- תהיה על אחריותך."
"כן. תודה." כריס אמר לו בהבנה.
"רק אל תשכח את הנשף המלכותי הקרוב. גם לזה אתם צריכים להתכונן." הוא הזכיר לו מהר במבט אחרון, ועזב יחד עם שומרים.
כריס ואנג'י נשארו לבד שוב, בחדרו.
"הנשף המלכותי?" אנג'י הייתה חייבת לשאול עקב הסקרנות שהכתה בה.
"זה נשף, לכל בני המלוכה." כריס הסביר מהר. "אני מניח שהשם די אומר את זה."
"כן." אנג'י הנהנה, ושוב נהיה שקט.
שניהם הסתכלו על הדלת הסגורה בציפייה שתישאר כך. לאחר כדקה של שתיקה, שהבטיחה שכך יקרה, כריס פנה אליה ודיבר בקול חלש.
"זה יצא הרבה יותר טוב ממה שתכננתי." הוא אמר לה.
"למה?" שאלה.
"טוב, קודם כל הוא האמין לנו." הוא הצביע עם אגודלו על הדלת ממנה יצא. "והוא גם רוצה שאעשה את הכל לבד. זה אומר שהוא לא ישגיח עלינו."
"וואו." אנג'י התפעלה מהמשמעות של דבריו שלרגע שכחה שגם היא חושבת כמוהו.
"מה?" הוא שאל.
"הו, אני רק לא חשבתי מעולם שבאמת תחליט לחתור תחת השלטון של אבא שלך." היא הסבירה את עצמה בפניו. "בדרך כלל רק כעסת באיפוק."
"תמיד יש פעם ראשונה, אנג'י," הוא אמר בקלות. "את יודעת זאת בדיוק כמוני."
היא גיחכה באנחה קלה. "כן, אני יודעת."
"עכשיו, אני חושב שהגיע הזמן לומר לאבא שלי שאנחנו צריכים ללכת להזמין אורחת מאוד מיוחדת לחתונה שלנו."
קרוב מאוד לארמון הזהב שכן לו הארמון הלבן. זה היה ארמונה של שלגיה, ובו נולדה, גדלה וגרה נואר, בתה. וכמו כריס, הגיע גם זמנה למצוא לעצמה חתן, והיא, כמו כריס, לא שיתפה פעולה עם אף אחד מהמחזרים שהגיעו לבקש את ידה.
אחד אחרי השני, מנסיך, אציל ועד איכר פשוט, היא סגרה בפני כולם את הדלת.
זה לא ממש היה שונה מבדרך כלל, כי גם לפני כל עניין הנבואה שתקף אותם, היא דחתה כל גבר שניסה להתקרב אליה. פעם בנימוס, פעם בגסות רוח, זה היה תלוי איך הרגישה באותו רגע, אבל היא מעולם לא אמרה 'כן'.
להבדיל מהוריו של כריס, סינדרלה והמלך ארתור, אימה, שלגיה, ואביה, המלך, לא לחצו עליה להתחתן. הייתה שעה יחידה ביום בה הסכימה לקבל את האורחים שלה, וברגע שעברה, נשלחו כולם הביתה, עד הפעם הבאה שבה יבואו אלה שעדיין לא ניסו את מזלם. אם רק היו יודעים שלא משנה עד כמה טובי לב, עשירים ומאושרים הם, עדיין יקבלו תשובה שלילית, יכול להיות שהכל היה הרבה יותר פשוט בשבילם, ובשבילה, בעיקר.
השעה בה קיבלה את מחזריה הגיעה לשיאה- עוד חצי ממנה והיא שוב תסתיים, ואז תוכל לחזור ליהנות עם עצמה עד כמה שהיא מסוגלת. רק ש- הפעם הזאת הייתה שונה. במהלך המבחנים האישיים שערכה, הגיעה אליה ההודעה-
"כריס, בנו של המלך ארתור, מצא כלה והם הגיעו כדי להזמין אותך לחתונה."
"מה?" נואר קפצה מיד מהכסא המלכותי הלבן ברגע שהשומר על החדר אמר לה זאת. "תכניסו אותם!" היא ציוותה בקוצר רוח כי לא האמינה ששמעה נכון.
לקח לכריס זמן רב לוותר, אך היא לא ציפתה שזה יקרה מוקדם כל כך. היא חשבה, ולא האמינה.
הוא פתח את הדלת וזכה לחיבוק חזק ממנה. זה הפתיע אפילו אותה, כי היא די כעסה עליו שהיה חלש דיו כדי להסכים לחתונה בשידוך, לאחר שנלחם חזק כל כך נגד הרעיון.
"איך יכולת לעשות את זה?" היא קפצה מיד במבט כעוס.
"מה?" הוא שאל אותה בבהלה.
"מי הייתה מספיק טובה כדי שתחליט להתחתן איתה סתם ככה?" היא שילבה את ידיה וראתה מזווית מבטה את הבחורה עליה דיברה.
"נואר." היא פנתה אליה והסבה את תשומת ליבה.
"אנג'י?" היא חייכה בשמחה וקפצה עליה בחיבוק מאושר. עבר זמן די רב מאז נפגשו בפעם האחרונה, ולראות אותה שוב באמת חימם את ליבה. "רגע, את?" היא הבינה לאחר שהתרחקה והסתכלה על שניהם היטב. "אבל את בעצמך אמרת-"
"זה לא באמת." אנג'י מיהרה לומר לה בדיסקרטיות.
"מה זאת אומרת, 'לא באמת'?" היא שאלה, רוצה להבין בבירור את מה שקורה באותו רגע, כי התבלבלה לגמרי.
"אנחנו לא באמת הולכים להתחתן." כריס הסביר לה.
"או-קיי, אז למה אתם כאן?" נואר שאלה.
"אנחנו מתכננים לשבור את החומה." אנג'י אמרה. "כריס בחר בי כדי שנוכל לעשות את זה."
"אני לא בטוחה איך זה קשור, אבל אני מאמינה לכם." היא אמרה בחיוך בוטח. "ואתם רוצים שאבוא אתכם גם?"
"כרגיל. לא נוכל לעשות את זה בלעדייך." אנג'י אמרה לה בחיוך.
"אז אני מוכנה לפעולה." נואר יישרה את גבה והצדיעה בכבוד כלפיהם, כחיילת נאמנה.
אנג'י גיחכה והורידה את ידה חזרה למקומה. "את לא צריכה לעשות את זה, את נסיכה."
נואר משכה בכתפייה וגיחכה גם כן, ואז היא שאלה, "מה עכשיו? לחומה אין שער והיא גבוהה מדי וחזקה מדי כדי לעבור אותה."
"כבר חשבתי על זה." כריס אמר בחיוך זוממני שלא היה יכול לעשות לפני כן. החיוך הזה שלו היה די מחשיד, אך לא מוסר רע. הוא אמר לשתיהן שמה שהרעיון שלו לא יהיה, הוא מוכרח לעבוד, וכך הן גם האמינו.
תגובות (8)
כל פעם בפרק שהזכרת את אנג'י חייכתי חיוך אידיוטי… לא יודע למה, אבל משהו בנוכחות שלה בפרק הזה הצחיקה אותי…
הפרק היה מעולה – מתי את ממשיכה?
חחח תודה רבה! הפרק הבא כבר מוכן לי, אני אפרסם אותו בחמישי :)
~סליחה שלא הגבתי קודם, לא הייתי ליד מחשב והפלאפון שלי היה כבוי רוב הזמן בארבעת הימים האחרונים~
תגובה על שני הפרקים:
פרק 1- אני ממש עצבנית על ארתור עכשיו. מה נראה לו שהוא עושה?! ואלה? אתם לא אלה שזכו לאהבה ממבט ראשון? למה אתם עושים את זה?
אוי, אנג'י כל כך חמודה! מדהים כמה היא לא אנוכית ומצליחה לעזוב את זה.
אין לי עוד מה לומר על הפרק הראשון.
פרק 2- כמובן שהוא לא יאמין על השניה הראשונה, בכל זאת, הוא עדיין התעקש. אני לא בטוחה שהוא מאמין גם עכשיו… בטח יעקבו אחריהם אנשים -,-
אוי, נואר… באסה לך וכיף לך. אני מנסה לחשוב אם היא נהנית לסרב לכל כך הרבה אנשים? איך הם בכלל מעיזים עוד להגיע? הם לא הבינו כבר שזה חסר סיכוי?
מה התכנית שלך, כריס? מהי? אני רוצה לדעת!
וזהו לתגובות שלי :)
אני רוצה המשך!!!
חחחח תודה רבה! ההמשך יגיע בקרוב ^^
שם: אלאדין זאת אגדה ערבית ואין לי ממש רעיונות לשמות ערביים. חשבתי על עלי Ali אבל אם לא בא לך, תנסי לחשוב על שם אחר, כי לי אין ממש רעיונות.
גיל: 19.
בן של: אלאדין ויסמין – אולי הנסיך והנסיכה השנואים עליי ביותר בתולדות דיסני.
מראה חיצוני: שיער שחור וארוך(כמו של אלאדין בסרט) ועיניים חומות בהירות. גבות עבות, שיניים צחורות וחיוך כובש. עור שזוף וכתפיים רחבות. הוא נראה טוב והוא בכושר.
אופי: הייתי מגדיר אותו כחכם אולי ממוצע +. הוא ריאליסטי(עד כמה שאפשר להיות ריאליסטי בעולם של קסמים) ונוטה להסתכל על התמונה הגדולה. הוא לא מרבה לקחת סיכונים או קיצורי דרך ולכן איטיות והתמדה מאפיינים אותו.
הוא צמוד לשגרה ולא אוהב כשהיא משתנה – אבל מצד שני הוא יודע להתסגל.
אף על פי שהוא ביישן – הוא מאוד כריזמטי ויש לו תכונות מנהיגות והובלה. הוא צנוע ויצירתי. כשצריך – הוא יתפוס פיקוד, אבל יעשה זאת בדרך שלא יהיה ברור לגמרי שהוא המפקד. ככה שאף אחד לא מרגיש שהוא מתנשא מעליו.
הוא נהיה קצת ביישן ליד בנות שהוא מחבב. ואז הוא מתחיל לגמגם ולהסמיק.
הוא מתייחס בכבוד רב למבוגרים ממנו והוא מאוד נאמן וצייתן.
בעיקרון הוא די שקט – אבל איך שהוא אי אפשר שלא להבחין בו.
עבר: לא חושב שצריך להיות לו עבר מיוחד. אם זה חשוב לך – אז תכתבי לו אחד.
משהו מיוחד להוסיף: אמורה להיות לו חיית מחמד? כי לא נראה לי באגדה המקורית יש לו את הקוף החמדמד הזה. אשמח אם אפילו הוא יפחד קצת מחיות.
אז זהו – מקווה שיצא בסדר ושהוא יכנס.
המממ אני יכולה לחפש שם באתר הזה של השמות. סבבה, הוא יתקבל ^^ והאמת שלבן של גפאר אין שם ערבי, אז לא יודעת אם זה כזה קריטי, איך שבא לך.
הו ואלאדין הוא הדמות הכי אהובה עליי בדיסני? שלא תעז לומר שאתה שונא אותו! שהשנאה שלך אליו תהיה אילמית בבקשה U.U
את צריכה עוד דמויות? D:
חחח לא כרגע לא, אתה תראה, יש מלא דמויות חדשות חחח