Amora
זה יהיה הפרק האחרון ל-השבוע! החלטתי לפרסם אותו כי אתמול הצלחתי לכתוב פרק נוסף, והוא יצא בסביבות אלף חמש מאות מילים! :ם אז, מקווה שתיהנו ~ הו, ורג'י מופיע! ייאי! ~

מצוד הנבלים: פרק 7- הרמאים

Amora 29/04/2016 778 צפיות 6 תגובות
זה יהיה הפרק האחרון ל-השבוע! החלטתי לפרסם אותו כי אתמול הצלחתי לכתוב פרק נוסף, והוא יצא בסביבות אלף חמש מאות מילים! :ם אז, מקווה שתיהנו ~ הו, ורג'י מופיע! ייאי! ~

"תתפשט." איב פקדה על כריס לאחר שהגיעה לחדר בריכת המרחץ המחוממת אליו נכנס בעצמו. היא מעט הפתיע אותו, אך הוא הניח שהוא כבר רגיל להפתעות מהסוג הזה.
הרצפה שסבבה את הבריכה הייתה עשויה אבן קשה, שטוחה ומחוספסת, וסלעים בגודל ממוצע תחמו את שפתיה.
אנג'י ונואר ואדוארד נכנסו לחדרי המרחץ שונים משלו, והוא נשאר עם עצמו לבד. עד עכשיו. חברותיו הבנות העדיפו להישאר יחד, ואדוארד… טוב, בשבילו זה בטח היה די מביך ומוזר לעשות את מה שהם לא עושים במרחצאות האלו יחד איתו, עם הנסיך, ומפקדו שלו. אולי זה גם היה בגלל איב, שנכנסה בתנופה ללא התרעה מוקדמת והפתיעה אותו כהוגן בבקשתה, שהייתה לא פחות מביכה ולא הולמת.
"מ- מה?" הוא שאל אותה, לא בטוח ששמע נכון את מה שאמרה, וקצת קיווה שפספס איזה חלק בו היא מסבירה שהיא יוצאת עוד מעט מהחדר.
"מה ששמעת, תתפשט." היא חזרה בדיוק על מה ששמע.
"מה זאת אומרת?" הוא ניסה למנוע את קידום התהליך.
"זה אומר שאתה צריך להוריד בגדים." היא הסבירה לו באנחה וגלגול עיניים מוכר. "או שאתה מעדיף להיכנס עם הבגדים הכל כך… יפים שלך לשם?"
"זה פשוט… לא ממש הולם, איב." הוא קיווה שתבין.
"גם לסרב לבקשה של עלמה." היא אמרה לו, וצדקה. "או לעבור מבעד לחומה מפרידה כנגד הוראות אביך, או-"
"בסדר. בסדר." הוא כבר הבין לאן היא חותרת, והעדיף לעצור אותה שם. כפי שתכננה, וודאי. "רק אם אכפת לך…" הוא סימן לה עם ידו.
,גיבורים והבושה שלהם." היא הסתובבה אליו עם גבה ונתנה לו הזדמנות לעשות את מה שהיה צריך לעשות מבלי לחוש איזושהי אשמה או מבוכה גדולה יותר ממה שכבר חש באותו רגע.
היא חיכתה, תוך כדי שהוריד את מלבושו בעצלתיים. קודם הסיר מעליו את מעיל הקטיפה הכחול שלו, אז חלץ את מגפיו החומות הכהות שהיו בנויות למסעות ארוכים כמו זה שעבר, אחריהם את המכנס הלבן שלו, שמשעת הבוקר כבר הצליח להתלכלך מספיק, ואז את חולצתו הלבנה שנחה על גופו באופן מושלם. הוא הסיר את כל מה שהיה עליו עד שנשאר עירום לגמרי.
וכשזה קרה, הוא מיהר להיכנס לבריכה החמימה והמבעבעת.
הטמפרטורה הפתיעה אותו מאוד, לא בגלל שלא ציפה לה, כי הרי מי הבריכה בעבעו והעידו על כך שלהטה, אלא כי כך היה, וזה היה גם די מוזר- מה פתאום יש מעיינות חמים בתוך ארמון הכתר?
"אתה בטח תוהה מאיפה זה הגיע." איב הפתיעה אותו כשפסעה לצידו ומעליו מסביב לשפת הבריכה, והיא כאילו קראה את מחשבותיו. זו לא תהיה הפעם הראשונה.
"טוב, איך אפשר שלא?" ענה לה. פניו האדימו בעקבות התנהלות המהלכים.
"קצת קסם. זה הכל." היא התיישבה לצידו והחלה להעביר את אצבעות ידיה בשערותיו החומות הקצרות. הוא התבייש לומר זאת בקול, אבל הוא די נהנה מהמגע הנעים הזה. הוא לא היה צריך להגיד כדי שתדע, היא הצליחה לקרוא אותו בכל פעם מחדש, בצורה טובה יותר אפילו מאדוארד, דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי. כמעט. "אתה מפחד מקסם?" היא שאלה לפתע.
"מפחד? אני?" הוא הופתע מהשאלה. "לא, מה פתאום."
"את צריך." היא אמרה וגרמה לו לחשוש. "כאן מפחדים."
"באמת?" הוא שאל בהפתעה, ולרגע שכח שלפני רגע קצת נבהל ממה שאמרה.
"או שאולי מפחדים ממי שמשתמש בו." היא הוסיפה במחשבת קול.
"נבלים מפחדים? באמת?" הוא התקשה להאמין. "חשבתי שנולדתם בתוך הפחד, שהוא לא מסוגל להשפיע עליכם."
"לא כולם פה כמונו, נסיך," היא הסבירה לו בקול עדין. "לא כולם פה נבלים. חלק פשוט עשו בחירות גרועות."

כשאיימי יצאה מארמון הכתר היא כבר ידעה במדויק את הדרך שעליה לקחת כדי להגיע למטרתה. היא עשתה אותה עשרות פעמים, עד שכבר ויתרה על הספירה. היא הגיעה לחלק עיירתי ציורי שהיה ממוקם במרחק של חמש דקות הליכה מביתה, שם רוב הנבלים המגורשים גרו, או מצאו בתים חדשים. אחרי החלוקה, רוב הנבלים נאלצו למצוא מקום אחר לגור בו, ואלה, בני המזל שביתם כבר נמצא בצד הצפוני, כמוה, זכו להתעלם מהעובדה הנחרצת, כי בתור נבלים, לא ממש היה להם אכפת.
טוב, איימי שנאה להודות בכך, אבל עכשיו, שלא כמו בעבר, היה לה קצת יותר אכפת. לפחות מכך, לפחות בגלל שהכירה רבים שנאלצו למצוא מקום חדש שיקראו לו בית, ובדרך איבדו הכל.
רבים, כמוהו.
"נסיכה!" קולו הפתיע אותה כהוגן כשנעמד מאחוריה וכף ידו שתפסה בה גרמה לה לקפוץ במקומה למרות שאימנה את עצמה שלא להיבהל בקלות כזאת. היא נאנחה בעצבנות. גם מבלי להסתכל עליו ידעה מי זה שפנה אליה, וידעה שההבהלה הזאת לא הייתה רעה כולה בכוונתה. למזלו, היא לא הרגישה כרגע צורך ללמד אותו שזו הייתה החלטה גרועה.
היא הסתובבה אליו לאחר מכן וכרגע הסתפקה בלהשליך עליו מבט עצבני, לא אדיש כלל.
"כדאי לך להצטער על כך!" היא קראה באיום.
"נוכלים לא מצטערים." הוא משך בכתפיו והעלה את החיוך המרוצה הרגיל שלו. במצבו, כל דבר קטן גרם לו להיות מרוצה.
היא חבטה בזרועו הגדולה במכה חזקה שהצליחה לטלטל אפילו אותו, אחד שלא נראה כאילו משהו מסוגל לעשות את זה בכלל.
"אאו!" הוא קרא ושפשף את נקודת הכאב. היה לאיימי ספק קל האם הוא רציני או שהוא שוב משחק כדי לתעתע אותה, כפי שהוא אוהב לעשות.
"רג'י!" היא הצביעה עליו למרות שעמדה קרוב אליו מאוד. "תתרכז, ותפסיק עם המשחקים שלך!"
האדם הצעיר שעמד מולה ודיבר איתה, רג'י, היה בעל ברית חדש שהיא ואיב פגשו לראשונה כאשר הגיעו לביתם לאחר הפילוג. כמו האמהות שלהם, אביו של גם היה די מפורסם. "המכשף מפרס", ככה כולם קראו לו, האחד שעבד על אלאדין וכמעט הצליח להשיג את מנורת הג'יני הקסומה לעצמו, אלמלא קרה מה שקרה. בזמן ההוראה של המלך ארתור לחלק את הארץ, שתיהן, יחד עם רפאל, היו בארץ הפלאות, ולכן כאשר חזרו, הופתעו מאוד לגלות עד כמה המצב השתנה. כמה ימים לאחר מכן, כשהן עדיין עצבניות מהעניין, רג'י ניסה ברוב טיפשותו לרמות אותך, והן, כמובן, עלו עליו מיד. במצבים רגילים בוודאי היו משליכות אותו לאלף עזאזלים, אבל… במקום להעניש אותו, הן דווקא החליטו לסייע לו, ולימדו אותו כל דבר שידעו שיגרום לו להפוך לרמאי המושלם באמת בכל הצפון.
איימי אהבה לספר על כך שבפעם הראשונה שחבטה בו בכלל חשבה שהיה בחורה, וזה בגלל שיערו הארוך והכהה, שמאוד הזכיר את שלה, רק חלק יותר. היא אהבה לצחוק על כך, אבל רג'י מעולם לא כעס עליה בגלל זה, כי מבחינתו האורך מעיד על עוצמה, ובכל פעם שהזכירה את המצב, כך הזכירה לו עד כמה הוא חזק, והוא באמת חזק. ולכן, הוא גם האמין שאיימי חזקה מאוד בעצמה, עוד יותר מאיב, בגלל שיערה. אפשר היה להתווכח שעות שזו אחת הסיבות שלא הסתפרה יותר מאז שהגיעו, אבל איימי גם תאמר מיד שמי שחושב כך מחמיא לרג'י יותר ממה שצריך.
"את הלכת בסמטה חשוכה לבד, מה אני אמור לחשוב על זה?" הוא הסביר את עצמו בדרך בה כל נבל יוכל להבין. חיוכו בהק בלובן שיניו שהודגשו עוד יותר בגלל החושך שכיסה את עורו השחום.
"שפעם אחת תתרכז, בבקשה." היא אמרה ברצינות. "אם אני מגיעה לכאן לבד, זה אומר משהו." היא שילבה את ידיה ונאנחה בגללו בתסכול מזלזל.
ושוב, הוא לא נעלב.
"בסדר, בסדר." הוא הבין את כוונתה, והסכים לשתף פעולה. "אז מה זה אומר?"
"הגיבורים שסיפרנו לך עליהם, הם הגיעו." הסבירה.
"הו, באמת?" עיניו נצצו במחשבות אחרות לאחר שאמרה את זה.
"לא הייתי משקרת בנושא הזה." אמרה לו. "ואתה יודע מה אני רוצה שתעשה."
"ברור, גבירתי." הוא קד אליה.
"מצחיק." היא גלגלה עיניים וחיכתה שיתרומם חזרה. "תמצא אותם, איפה שהם לא יהיו."
"למצוא דברים זו המומחיות שלי." הוא אמר בגאווה. "טוב, אחת מתוך כמה."
"אני סומכת עלייך." היא אמרה והפתיעה אפילו את עצמה. "אל תגרום לי לגרום לך להתחרט על זה."
"אין בעיה, נסיכה." הוא הצדיע במהירות עם שתי אצבעותיו המורות והזדרז ללכת ולעשות את משימתו. איימי חיכתה עד שייעלם לגמרי, ואז הסתובבה וחזרה באותה דרך לארמון הכתר. במהלך הליכתה היא שוב תהתה, למה בכל פעם שהיא צריכה ללכת לדבר איתו, ליבה הולם בחוזקה והיא מרגישה מחנק משונה?


תגובות (6)

וואו יש לי דיליי חמור מאוד!! פרק ממש טוב קצת מוזר כל העניין עם כריב אבל אני מניח שזה היה הכרחי (אמ רק להסיר ספק, איב גם הייתה בלי בגדים או שאני פשוט לא מרוכז ודילגתי על שורה או שתיים) רג'י ואיימי, אה?

29/04/2016 23:16

    היא הייתה לבושה XD והיא לא נכנסה לבריכה, רק הוא. זה לא עד כדי כך מטריד XD
    וסתם היה לי חשק לכתוב שזה יהיה ככה חחח

    30/04/2016 12:01

    היא לא נכנסה.
    וואו המוח שלי כל כך משונה בלילה XD

    30/04/2016 12:34

    מוח מטריד יש בלילה XD

    30/04/2016 12:38

שיט נו זה קטע לי את התגובה באמצע. בקיצור רציתי לומר שהצלחתי לשפפ את איימי ורג'י ~אייג'י או ריימי~ בכל מקרה פרק טוב! מחכה לפרק הבא וסליחה על האיחור בתגובה XP

29/04/2016 23:18

    חחחחח תודה XD
    המממ השיפ הזה דווקא יכול להתאים *-* אחד מהם או שניהם, זה לא משנה.
    סולחת, רק שלא יחזור שנית :<

    30/04/2016 12:02
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך