מצוד הנבלים: פרק 9- יחי השוליה

Amora 13/05/2016 825 צפיות 4 תגובות

לאדוארד כבר היה נמאס מההמתנה חסרת המעש הזאת. הוא לא היה יכול להודות שדווקא לא נרגע מעט כאשר ישב בתוך המעיין המחומם הזה, אבל זה לא היה מספיק. הוא דאג, דאג מאוד.
גם אם ניסה בכל יכולתו, והוא ניסה פעמים רבות, לא הצליח לסמוך על הנבלים, ועל בני הנבלים. העובדה שכריס והשאר סומכים עליהם רק הכניסה אותו לחרדה גדולה יותר. הוא ידע מתי משקרים לו ומתי מכניסים אותו לפח, תמיד. רק עם הנבלים זה לא מצליח. זו לא הייתה מחשבה של אגו, אלא של ספק. הוא לעולם לא יצליח לבטוח במי שאינו מסוגל להיות בעל מילה בטוחה.
הוא נאנח וקם על רגליו. על שפת המעיין הייתה מגבת שחורה שיוכל להתייבש בעזרתה. הוא תפס בה וניקה את עצמו, ותוך כדי פנה לקחת את הבגדים שלו שהניח בסידור בקצה החדר.
בדיוק כאשר לבש את חולצת הכותנה הלבנה שלו הוא שמע את הדלת חורקת ונפתחת. האינסטינקט הראשוני שלו היה לתפוס מחדש את המגבת ולכסות את כל מה שנמצא מתחת למותניו.
הוא הרים את מבטו למעלה, וראה שם שתי בנות זרות כהות עור. שיערן של שתיהן היה שחור וארוך. האחת מתולתלת והשנייה בעלת שיער חלק ופוני מסורטט שהסתיר את מצחה. עיניהן היו שחורות וגדולות, שפתיהן אדומות ומלאות. הן לבשו בגדים בסגנון פרסי, בצבעי ורוד וכתום, וענדו תכשיטי זהב רבים- שרשראות, טבעות, ועגילים מעוטרים באבני חן צבעוניות. הן נראו עשירות ובעלות כל טוב, אבל לא נראו כמו בנות מלוכה טיפוסיות, ובוודאי שלא התנהגו כפי שהיה מצופה אילו היו, כי אפילו לא דפקו על הדלת לפני שפתחו אותה.
משהו אמר לו שהוא צריך לחשוד.
"מי- מי אתן?" פניו האדימו כהוגן.
"אני סלוון." האחת בעלת השיער החלק הציגה את עצמה.
"פאריס." השנייה, המתולתלת, הרימה את ידה.
"אחותי." סלוון הוסיפה לומר, אם זה לא היה ברור קודם לכן.
"או-אוקיי." הוא ענה, לא בטוח איך לנהל את השיחה בכך שתסתיים כשהן נותנות לו להתלבש מחדש בשקט.
"מי אתה?" פאריס שאלה.
"א-אדוארד. קוראים לי אדוארד." השיב.
"זה שם יפה." סלוון אמרה בחיוך.
"אה, תודה." אמר, עדיין נבוך ומבולבל מהסיטואציה. "אה, אתן תוכלו אולי, לצאת?"
"הו, בטח!" סלוון העבירה מבט קצר על המצב בו היו והבינה מיד. היא תפסה בידה של פאריס ולקחה אותה בעדינות החוצה.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה להמשיך לדבר?" פאריס ניסתה לשכנע אותו אחרת, ללא הצלחה מרובה. אדוארד מיהר להניד את ראשו בתכיפות.
"פאריס!" הוא שמע את קולה של סלוון כאשר גערה בה.
"מה?" פאריס נשמעה מיתממת, אולי בכוונה, אבל נראה שזה לא הפריע לאף אחד יותר מדי. הן יצאו, וברגע הזה אדוארד רק מיהר לסגור ולנעול את הדלת, ולגשת אל בגדיו כדי שיוכל להתלבש מחדש.
הוא רק הספיק להשחיל את רגלו באחד ממכנסיו החומים, וכבר נשמעה דפיקה עיקשת בדלת.
"אמרתי שלא!" הוא קרא בעצבנות חפוזה, ורק לאחר שאמר זאת הבין שזה לא ממש היה נכון. הוא לא אמר כלום, רק הציג את זה אחרי שהן כבר לא הסתכלו עליו.
"לא… מה?" הוא שמע את קולו של כריס מבעד לדלת הברזל העבה, ונאנח בבושה.
"אני- אני כבר יוצא!" הוא השחיל את רגלו השנייה במכנס השני והרים אות בקפיצה. הוא סגר אותם, סידר את חולצתו ותפס במעיל החום הבהיר שזרק על הרצפה ולבש אותו.
"אד?" כריס פנה אליו שוב.
"רק רגע!" הוא התיישב על יד נעליו הנמוכות והכהות ומיהר לנעול אותן שוב. רק כאשר סיים, בערך חצי דקה של שתיקה נוספת, הוא קם בזריזות, סובב את המפתח שהיה בתוך המנעול ופתח לפני הנסיך את הדלת.
הוא עמד מולו והסתכל עליו בתהייה. לצידו עמדה איב, הפיה האפלה, ביתה של הפיה הרעה, אופליה.
"אתה בסדר?" הוא שאל אותו. "אתה נראה תשוש."
"מה, באמת?" אדוארד שאל, ורק אז באמת שם לב עד כמה מהר הלב שלו פועם. "הו, אני- אני בסדר." הוא השתדל להישמע רגוע עד כמה שהתאפשר לו.
"הא, יופי." כריס חייך. "כי אנחנו צריכים להתחיל לבנות את התוכנית."
"התוכנית?" אדוארד שאל.
"לפרק את החומה ותוך כדי לגרום לאבא שלי לחשוב שזה המעשה הנכון." הסביר לו.
"הו, כן. כן." אדוארד נזכר.
"אנחנו צריכים-" כריס החל לומר אך נקטע על ידי צרחה שהגיעה מחשכת המסדרון הקרובה. הוא זיהה אותה, זו הייתה נואר.
"תסתלק מכאן, סוטה אחד!" הוא שמע אותה צועקת בכעס, ומהר מאוד גם גילה למה.
בחור צעיר, בערך בגילו, רץ אליהם כשעל פניו הבעה לחוצה ומבוהלת. הוא ברח, כנראה מנואר, וכשהגיע אליהם הסתתר מאחורי איב, למרות שהיה גבוה ממנה.
"מה עשית, רג'י?" שאלה אותו פאריס, שעמדה קרוב אליהם יחד עם אחותה, סלוון, שהסתכלה על אדוארד ממקומה, ונופפה אליו בחיוך קליל. אדוארד שוב האדים, כי נזכר מה קרה בדיוק לפני מספר דקות.
"את אמרת שהבחור נמצא שם." הוא פנה אל איב, ותוך כדי זה נחשפו נואר ואנג'י שרדפו אחריו. שתיהן היו לבושות בשמלותיהן, וקצוות שיערותיהן רטובות מהמים.
נואר הייתה כעוסה והחזיקה בלפיד כבוי במטרה להכות. אנג'י עדיין הייתה מבוהלת מהסיטואציה.
"אה, אני לא אמרתי כלום." איב גיחכה מהרגע המשעשע. "אני בכלל לא ראיתי לאן הם פנו."
"הו, תודה לך. את נחמדה מאוד." רג'י היה ציני.
"לא אכפת לי אם זו הייתה טעות, אני עדיין רוצה להכאיב לו." נואר אמרה לאחר שהקשיבה לשיחתם הקצרה, והמשיכה להחזיק בלפיד לגובה.
"נואר, בבקשה," כריס ניסה להרגיע את הרוחות.
"בפעם הבאה שאתה רוצה לנסות משהו כזה, לך לחברות האלה שלך." נואר פנתה אל רג'י והעבירה מבט מהיר אל פאריס וסלוון.
"אה, לא תודה. אלה האחיות שלי שאת מדברת עליהן." רג'י התקומם.
"הו, אז אין פלא שהן מצליחות לסבול אותך." נואר גלגלה עיניים.
"את רוצה להתחיל איתי? בואי תראי מה יקרה." רג'י התקדם אליה אך נבלם על ידי איב שחסמה את דרכו.
"במקום-" היא הכריזה והסבה את תשומת ליבם אליה. "להתעסק בדברים טיפשיים, בואו נתחיל במה שבכלל באתם בגללו." אמרה. "אחריי, לסלון." היא הסתובב והתחילה ללכת. כולם הלכו אחריה. נואר, בעצתה של אנג'י, הניחה את הלפיד בצד והחליטה להירגע. אמנם, היא עדיין לא סיימה את העניין עם רג'י.
אדוארד, שבכל ליבו באמת התכוון לשתף פעולה עם התוכנית, נעצר מכך שכריס תפס בזרועו. שניהם נשארו עומדים מאחור.
"מה קרה, אדוני?" הוא שאל, ואז כיווץ את מבטו כאשר נזכר שכריס ביקש ממנו לא לקרוא לו כך.
"אני צריך לדבר איתך על משהו." הוא אמר לו, לא מתייחס לטעותו.
"על מה?" המשיך לשאול.
"איב אמרה לי משהו שגרם לי לתהות. היא אמרה שלא רק נבלים נמצאים כאן." הוא הסביר לו. "גם אנשים שעשו בחירות שגויות."
"מה אתה מנסה לומר?" אדוארד תהה, למרות שכבר במוחו שלו התגבש איזשהו רעיון.
"אני רוצה לבדוק אם יש כאן עוד אנשים שיוכלו לעזור לנו לפרק את החומה." הסביר, כפי שאדוארד חשב.
"טוב, זה על אחריותי, אדוני." הוא הנהן בראשו, סימן לו שזו תהיה משימת היחיד שלו, והוא ישמח לקבל אותה.
"הו, אד, אתה לא חייב-"
"אני רוצה, אדוני." אמר. "וחוץ מזה," לפתע הופיע בקסם ספר גדול בידו. "אני יודע הכל כדי לדעת איך, איפה ואת מי למצוא."
"מה זה?" כריס שאל והסתכל על הספר בסקרנות.
"'ספר הסיפורים הגדולים'." השיב. "כל דבר מדהים שקרה בעולם שלנו מתועד פה."
"אתה תחפש לפיו?"
אדוארד הנהן, והוסיף להתכופף ולקחת את הלפיד שנואר זרקה. "אני אחזור בזמן. אני מבטיח."
"לא חשבתי אחרת, אד." כריס חייך אליו. "תודה, ושתהיה לך דרך צלחה."
"תודה, ואין בעד מה." אדוארד אמר לו לפני שהעלים את עצמו בקסמו הפשוט. "באמת, אין בעד מה."


תגובות (4)

הפרק היה כל כך מצחיק..
מה הקטע שהם כל הזמן נכנסים למקלחות של אחרים?
נואר הרגה אותי XD
לרג'י יש כוחות קסם?
האחיות האלה מעצבנות אותי!
כריס מעצבן, כרגיל.
איפה איימי? רפאל?
זה אומר שעכשיו – "בחירות שגויות" – תציגי את הילדות של כיפה אדומה.
פרק טוב.
תמשיכי!
מה עם עיר של גיבורים? את מעלה היום פרק?

13/05/2016 14:31

    העליתי אתמול פרק :ם
    חחח תודה רבה ^^ היה לי חשק שהם ייכנסו, אז כתבתי את זה, וגם אנג'י הייתה צריכה לא לשכוח את הפעם הראשונה בה פגשה את רג'י, ואני חושבת שזו פגישה שאף אחד לעולם לא יישכח XD
    המממ כוחות קסם… לא יודעת, למה אתה שואל? 0-0
    הו, הם נמצאים בסלון, לא כולם היו צריכים לקרוא להם להתאסף XP
    ו… אממ… לא יודעת, אולי הן יוצגו, אולי לא ~0~
    המשך שבוע הבא ^^ כי אני צריכה לכתוב אותו קודם >.<

    13/05/2016 14:41

אמממ… יש לי כל כך הרבה מה לומר על הפרק הזה, אך אין ביכולתי להביא את זה לכתב :(
כפיצוי- קבלי את התגובה המושקעת ביותר – ככל הנראה – להתגלות הקסם.
*******
קיצור של מחשבותי על פרק זה:
מסכן אדוארד.
רג'י האהוב עלי אחרי קארל.
לא אוהבת את אחיות של רג'י.
תמותי, איב.
נואר, את אדירה.
אנג'י, טוב שאת ליד נואר כי אם לא, זה לא היה טוב.
כריס, אני מקווה שגם לך יש הרגשה רעה כלשהי אחרת באסה לך.
שכחתי מישהו? אני מקווה שלא…
המשך!!!

13/05/2016 23:46

    חחחח תודה רבה ^^ המשך אני מקווה שבוע הבא P:

    14/05/2016 08:07
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך