מצוד הפלאות: פרק 17- הקול הפלאי בראש
כריס כבר התכונן לכאב של גופו כשיתנפץ באבנים הגדולות ובגלים המכים אותם למרגלות הצוק. הוא קיווה שיקרה משהו שימנע ממנו למות באותו רגע, וכנראה שהפעם התקווה השתלמה לו. ידיו נתפסו בידיים אחרות וקרות שאחזו בו בזמן שהפנו אותו אל הקרקע. הוא פסע בעדינות על הקרקע בזמן שמי שהציל אותו התכונן לנחות יחד איתו.
הוא הסתכל עליה וחייך בחיוך מאושר שהוסיף לומר לה שצדק והיא טעתה.
"תסתום את הפה שלך!" איב התעצבנה ממנו.
"לא אמרתי כלום." הוא הרים את ידיו בחף מפשע.
"חשבת לומר." היא ידעה.
"ו-?" הוא חיכה להודאה שלה בקוצר רוח מאופר. היא נאנחה בעצבנות.
"צדקת. אני לא יכולה להרוג אותך." הודתה בידיים שלובות. "אתה חשוב מדי לתוכנית שלי."
"את משקרת." כריס אמר.
"אני אומר חצי אמת." תיקנה אותו. "ו-טוב," היא נאנחה במבט מושפל. "אני מרגישה מטומטמת."
"למה?" שאל בחוסר הבנה.
"כי אהבה זה למטומטמים. זה לחלשים." הסבירה.
"אהבה זו לא חולשה-"
"תפסיק לזבל לי את המוח." היא ביקשה בגסות. "עם כל הדיבורים על כך שאהבה זה הכוח הכי חזק שיש ו-בלה, בלה, בלה,"
"זה נכון."
"לא בשביל הנבלים." אמרה לו. "בשביל אהבה זה משהו שחייבים לחמוק ממנו. היא עושה רק צרות."
"אז אל תהיי נבלת." הציע, והפתיע אותה מאוד. על פי המבט שעל פניה היה יכול לראות שהיא לא אוהבת את הרעיון. "בסדר, בסדר, תשכחי שהצעתי."
"טוב." אמרה, ובשקט שנוצר בתוך השיחה, הרימה את ראשה לשמיים השחורים מלמעלה, וצפה בהתפעלות במטר הכוכבים שהאיר אותם. כריס התקרב אליה וצפה בהם יחד איתה.
"אם לא היית זורקת אותי היינו יכולים לצפות בזה בראש הצוק." הוא אמר.
"אז אתה באמת מטורף, מה?" היא שאלה. "זה לא קשור רק לכישוף."
"כן." השיב בקלילות. "ועד כמה שזה מוזר לשנינו, זה אמיתי. אני בטוח. אני מבטיח." הוא התקרב אליה.
היא תפסה בגופו וחיבקה אותו חזק. הוא הופתע מכך מאוד, ובטח גם היא התקשתה להאמין שעשתה זאת מיוזמתה, אבל לא משנה אילו מין תחושות משונות הרגיש באותו רגע, הייתה לו תחושה אחת בטוחה, וזה שהוא אוהב את מי שהוא מחבק כרגע, ושום ביטול של כישוף (שיקוף, לפי אלה שמבינים) יאמר לו אחרת.
אנג'י עדיין הייתה מדוכאת ממה שקרה. ראשה החל לכאוב מרוב הדמעות שהרטיבו את פניה, וגופה רתח, אולי מזעם. נואר המשיכה לקרוא אליה מלמטה, כי אנג'י ישבה על אחד מענפי העצים הגבוהים. משום מה, להיות שם למעלה עזר למעט רוחה.
"אנג'י, את חייבת לשתות משהו." נוא ביקשה ממנה כשבאה אליה שוב. "את תחלי."
"אני בסדר, נואר." היא הכחישה את מצבה.
"ואת גם שקרנית גרועה. נואר השיבה בעצבנות. "קשה לי לראות אותך ככה."
"אני יודעת, אני יודעת," אנג'י נאנחה. "אני מצטערת."
"את לא צריכה להצטער. איב צריכה." נואר אמרה לה.
"איב עשתה את מה שכל נבל כמוה היה עושה."
"אל תצדיקי אותה!" נואר הורתה לה. "זה שהיא נבלת לא אומרת שמותר לה לעשות דברים רעים בלי להיענש עליהם."
"אני לא רוצה להעניש אותה." תגובתה של אנג'י הפתיעה את נואר. "אם זה משהו שהיה צריך לקרות…"
"תפסיקי!" נואר התחננה לפניה. "את מוצאת כל דרך להוכיח שלאחרים מגיע יותר ממך."
"זה לא מה שאני מנסה לומר." אנג'י אמרה בעדינות.
"אבל זה מה שקורה." נואר אמרה. "עכשיו, את צריכה לבוא איתי ולהבין שבשביל דברים שאת אוהבת את צריכה להילחם." נואר הושיטה לה את ידה בצורה סמלית, כי הרי לא יכלה להגיע אליה משם, וחיכתה שתאשר את שיתוף הפעולה שלה. אנג'י הסתובבה לשבת על הענף כשרגליה פונות אל הרצפה, והופתעה לראות אורחת נוספת שמגיעה להצטרף לשיחה.
"לא יכולתי שלא לשמוע על מה אתן מדברות." איימי התפרצה לשיחתן. "ואני חייבת להודות ששלג כאן צודקת."
"באמת?" שתיהן התפלאו.
"בדרך כלל אני סולדת מדברים יפים וחמודים, כמו אהבה." איימי הצטמררה. "אבל אני יותר לא סובלת כישופים של אהבה, ובעיקר כשהם קשורים לאיב, שתנצל את זה בצורה רעה ומעצבנת, כשאני לידה."
"אז זה יותר קשור אלייך." נואר הבינה.
"ברור." אצל איימי זה תמיד קשור אליה. "והצד החיובי הוא, שיש לכן אותי לצידכן."
"בטוח שזה הצד החיובי?" נואר שאלה, ואיימי נהמה עליה בעצבנות. "בסדר. בסדר."
לפתע כולם התפזרו, וכבר התחיל להחשיך במקום. המסיבה בכלל לא התקיימה, והאמת היא שרפאל שמח מכך. לא היה לו כוח לכל הדברים האלה, הוא רק רצה לעזוב את המקום כמה שיותר מהר.
המדורה שנאלצו להקים כדי לא לשבת בחושך של הלילה כמו חבורה של מסכנים היה עוד סימן לכך שהעזיבה לא תקרה בקרוב.
"אז… הייתם רוצים לצאת מכאן?" איזי פנתה לדבר עם קארל וגראנד מעבר לגבם, כשישבו מסביב למדורה והתחממו מהלהבות שלה.
"אה, טוב," קארל לא היה בטוח מה לומר.
"כי אני יכולה לארגן את זה." היא התיישרה ופנתה להתיישב על ידם.
"בשבילי כל מקום טוב יותר מהבית." גראנד סירב בנימוס, והחזיק את רגלו הפגועה, ששוב החלה לכאוב לו בעצבנות.
"אני מעוניין לשמוע." קארל החליט לחשוב ההיפך.
"נהדר." היא הסתדרה במקומה והתכוננה להסביר את תוכניתה. "הרעיון שלי הוא להשתלט על כס המלוכה."
"כוח?" קארל שאל בהבנה. "איך זה יעזור לנו לחזור הביתה?"
"כמובן שאמא שלי הייתה מתגאה בי אם הייתי עושה את זה בשביל כוח, אבל אין לי שום חשק לשלוט במקום כמו זה. אם אגיע לכס המלכות אוכל להבין איך לעשות את הכישוף שיוכל להחזיר אותי הביתה, ו-טוב, גם אתכם."
"את באמת יכולה?" קארל שאל בתקווה.
"היא בעצמה לא יודעת." גראנד השיב לו במקומה כפי שחשב. "היא מבטיחה הבטחות שווא כדי שתרצה לשתף איתה פעולה. אין שום קשר בין כס המלכות ולבין הכישוף שיוכל להחזיר אתכם הביתה. אילו הייתה יכולה הייתה עושה את זה מזמן."
"אתה מפקפק בי?" איזי שאלה בעצבנות וקמה על רגליה. "לא כדאי לך לפקפק בי." היא אמרה כשראשה מורם.
"אני נצמד לעובדות. "גראנד התרומם בעצמו, אך מעט התקשה להתייצב עם רגלו הכואבת. "לא ראיתי שום דבר מפואר ממך. אני לא מאמין למילים שלך."
"המילים שלי שוות יותר מהמילים שלך, נער סיפון." אמרה לו. "בין אם הן שקר או אמת."
"והמעשים שלך? הם שווים יותר?" הוא שאל אותה בספקנות. איזי הרימה את ידה וקול פיקוק נשמע לפני שגראנד צנח על הרצפה באנקת כאב על הקרקע. הוא התנשף במהירות ואחז ברגלו שכאבה יותר מתמיד, אבל עכשיו, הרגישה כאילו המבנה שלה הסתדר מחדש כפי שהיה מתמיד. היא ריפאה אותו. זה גרם לרפאל להתעניין מעט במה שקורה, עד כמה שניתן.
"תהיה בטוח." היא התכופפה אליו והבטיחה.
"אם את רוצה להגיע לכס המלכות, אני יודע כמה דברים." קארל הציע את עצמו לפתע, אף על פי ששמע את דבריו של גראנד וראה למה איזי מסוגלת.
"באמת?" איזי התקרבה אליו בחיוך מתעניין. גראנד, שישב קרוב אליו ועדיין לא היה יכול לזוז מהכאב של רגלו, הסתכל עליו במבט מופתע. נראה היה שגם הוא הסתקרן ממה שהוא יודע וממה שיש לו לומר.
"לפחות היה משהו אחד טוב בכך שכלאו אותי." קארל משך בכתפיו. "אני שמעתי את הכובענית מדברת עם מישהי. אני- אני חושב עכשיו שזו הייתה המלכה."
"על מה? תגיד." איזי פקדה עליו.
"טוב," קארל נזכר במה ששמע. "היא דיברה על קללה מתקרבת."
"קללה?" רפאל הרים את ראשו כששמע את המילה. בכל הזמן הזה רק שתק והקשיב בעוד הוא צייר באקראיות עם ענף דק על האדמה. ברגע ששמע דבר מעניין, הקשיב במלוא הרצון לכל מילה.
"כן. בין היתר." קארל אמר. "היא אמרה-" הוא עצם את עיניו וניסה להיזכר במילותיה המדויקות. "הגיע הזה, ליביה, שמי שתשב על כס המלכות תהיה מלכה אמיתית. ארץ הפלאות תהיה חלק ממשהו גדול יותר, טוב יותר, חזק יותר. לפי מילותיו של הקלף המשוגע, אפילו העולם שלו ישתתף בחגיגה."
"העולם שלו?" רפאל מלמל בשקט.
"מה?" גראנד התקשה להבין מה זה אומר.
"אני יודע, אני בעצמי לא ממש הבנתי." קארל הודה. "זו הסיבה שלא ייחסתי לזה חשיבות. אבל עכשיו… כן, אולי יש בזה מעט היגיון מסוים."
"העולם שלו." איזי קמה על רגליה וחיוך תככני עלה על פניה. "אני מבינה."
"באמת? טוב, אז תוכלי להסביר לי." קארל אמר בחיוך מסוקרן.
רפאל קם על רגליו וזרק את ענף העץ אל תוך המדורה. הוא רץ ופנה לעזוב את המקום כמה שיותר מהר.
"היי, לאן אתה הולך?" איזי קראה אליו בתהייה.
"לא עניינך!" הוא החזיר אליה בקריאה תוך כדי שאיבד את יכולתו לשמוע אותם מהמרחק המתעצם, והצליח לשמוע את קול פעימות ליבו המתחזקות. עכשיו הוא היה בטוח בקשר לדאגותיו. ברגע שהחתולה הציגה בפניהם את המקום הוא ידע שהוא חייב לברוח משם, אבל עכשיו כששמע את דבריו של קארל, הבין בדיוק במה מדובר, ודבר אחד בטוח, לא משנה מה יקרה, לו, לכולם, לעולם הזה, הוא לא ייתן למוות של אביו להיות לשווא, הוא יעשה את מה שהוא חייב לעשות כדי לשמור על הסדר שאמור להיות.
הוא לא מדבר בתור גיבור. הוא מדבר בתור נבל שיודע מה המחיר של כוח רב מדי.
תגובות (10)
זה אחד הפרקים המסקרנים והמעניינים ביותר שכתבת.
התפתחות העלילה, המחשבות, הדו שיח של הדמויות. הכל.
זה היה כתוב בצורה מרתקת.
עכשיו נעבור לעלילה עצמה –
איב – חיבוק – כריס. כן. משום מה, לא חשבתי שאי פעם אשמע את שלושת המילים הללו נאמרות במשפט אחד. למרות זאת – זה לא היה כזה משונה. אפילו נחמד לגלות צדדים כאלו באיב.
נואר, אנג'י ואיימי משתפות פעולה??? זה ממש נס. בוא נתעלם שנייה מהפרט הלא חשוב בעליל שאיימי היא הבת של האויבת הגדולה ביותר של אמא של נואר(אמרתי את זה טוב? כי די הסתבכתי פה…) ונתייחס לפרט שאני כתבתי את אנג'י ונואר וקטניס כתבה את איימי. דמויות שלי ושל קטניס שמשתפות פעולה – וואו אמורה. את מחוללת ניסים.
נחמד לראות איך נואר מגוננת על אנג'י. נחמד לראות את איימי צצה משום מקום.
מצחיק אותי שהיא קוראת לה "שלג". ביקשתי יותר קטעי איזי וקיבלתי! היא דמות כל כך אדירה! באמת. אני מצטער שלא אני כתבתי אותה.
ורפאל – זו לא אדירות. זו כבר גאונות. הוא יותר מסובך מצ'שר(וזה בלתי אפשרי כי צ'שר היא הדבר הכי מסובך שקיים) הוא יותר מצחיק מאיימי(הציניות של איימי הורגת. אולי כדאי לה לשקול הסבה לסטנדאפיסטית.) לפעמים והוא יותר מתוחכם מראמפל(טוב נו. הוא לא. ראמפל זה ראמפל ואף אחד לא עולה עליו בחוכמתו ובערמומיותו. אבל הייתי חייב להשלים את המשפט בצורה כלשהי.).
אני מניח שזה הרמז שדיברת עליו לפני המון פרקים שנכשלתי בניסיון להוציא ממך מידע על הספר השלישי. "ארץ הפלאות תהיה חלק ממשהו גדול יותר… לפי הקלף המשוגע(סטופ. מי זה לכל הרוחות הקלף המשוגע? המשך – ) אפילו העולם שלו ישתתף בחגיגה."
אז מי זה הקלף המשוגע? מה העולם שלו? באיזו חגיגה מדוברת?
ולמה אני כותב שאלות למרות שאני יודע שאני לא אקבל תשובות?
אמורה – תזרקי לי(ולכולנו) עצם(או עצמות).
פרק מדהים!
תמשיכי!
חחחחח תודה רבה *-* איזה כיף זה לאמלל קוראים עם כל המסתוריות שאני כותבת זה כזה כיף *-* ואני הכי אוהבת תגובות כאלה *-* ארוכות ומעלות חיוכים (ברצינות. חייכתי.) אז תודה תודה *קדה באלגנטיות*
חוחיחוחי חכה חכה מה הולך לקרות *~* אני עדיין צריכה לכתוב אותו אבל חחח כי יש לי רק את הפרק הבא כתוב. הו ואם אתה אוהב שהדמויות שלכם משתפות פעולה כדאי לך לקרוא את הוואן שוט ;) והיי, עד איזי, לא לחמוד את הקרדיט! היא שלי! שלי!!!
יום טוב.
אני לא אגיב על החלק הראשון של הפרק מסיבה אחת פשוטה- לא בא לי U^U
אני כן אגיב על החלק השני שלו מהסיבה הנשמעת פשוטה אבל היא ממש לא- הוא הצחיק אותי. זה מדהים איך שנואר מנסה לעזור לאנג'י. אנג'י מגנה על איב. נואר מנסה לשכנע אותה לנקום. אנג'י מגנה על איב. איימי מצטרפת לשיחה. אנג'י ונואר מופתעות. אותי זה כבר הפסיק להפתיע. כמשהו מסתדר גם לטובת איימי, היא תתרום לו.
ואני אגיב גם על החלק השלישי מהסיבה- סתם כי בא לי. איזי באמת מגניבה. רק תזכירי לי שוב הבת שלי מי היא?
אני באמת ובתמים הכי מתחברת לקארל מכל הדמויות שם. אין לי מושג למה, אבל הוא איכשהו הצליח להשתחל למקום השני והמכובד ברשימת הדמויות האהובות עלי בסיפור הזה. אחרי ג'ולס, כמובן. אין מי שיחליף אותו.
על גראנד אין לי הרבה מה להגיד חוץ מ- מזל טוב על הרגל הבריאה ^^
ורפאל יצא מאוד מעניין בפרק הזה. מעניין אותי לדעת מה הוא הבין ולמה לכל הרוחות הוא התחיל לרוץ? לספר לאיב? ללכת למקום מבודד כלשהו כדי שיוכל לדבר לעצמו? משהו אחר?
תמשיכי!!!
חחחחח תודה רבה ^^
איזי היא הבת של המכשפה המרשעת מהמערב (הקוסם מארץ עוץ).
ייאיי את אוהבת דמויות שלי *-* בשבילי זו הצלחה! הו ואתם תגלו בקרוב למה הוא רץ חח מוחעחע חע חע אוקיי
נ.ב. ראית שהעליתי פרק נוסף של העורב? אחמאחמפרסוםסמוילאמוצלאחמאחמ)
המשך בקרוב! :)
ראיתי. עכשיו הולכת לקרוא :)
את איזו דמות שלך בדיוק אני אוהבת? אמרתי שהפעם הן הצחיקו אותי או עשו משהו מוזר וזה עניין אותי. מי שאמר שזה אומר שאני אוהבת אותן?! רפאל סתם מעצבן. איימי גובלת בנרקיסיזם. איזי הגיעה מארץ עוץ, כבר סיבה טובה למה לא. על איב אני אפילו לא אתחיל לדבר.
גראנד רגיל.
קארל הוא היחיד מהדמויות שלך שאני אוהבת לכרגע. זו דמות אחת.
סליחה שאני קוטלת אותך ככה. אבל יש לי הרבה מאוד סיבות טובות לקטילה הזאת.
להת', הלכתי לקרוא את העורב.
נו, יחיד, רבים, זה לא משנה, אני הצלחתי *-*
ויש גם את צ'שר, שבהתחלה אהבת (לא יודעת מה עם עכשיו כי אמרת שאחרי שהתגלה שהיא עובדת עם המלכה אז קצת פחות, למרות שבתכל'ס היא עושה מה שבא לה, שכרגע זה לעבוד עם המלכה).
מקווה שתאהבי את הפרק ^^
כן, טוב, אז איב חיבקה את כריס ורפאל ברח מכוח (או מאני-לא-יודעת-מה אחר, זה היה מטושטש) – ועדיין הדבר הכי מפליא בפרק הזה הוא העובדה שדמות שלי שיתפה פעולה עם דמות של בלאק (הוואן שוט לא נחשב, זאת קומדיה!)
זה פשוט מוזר מדי *-*
עד עכשיו, כשזה היה נראה כאילו איב מחפשת לסכסך בין הגיבורים, אני חייבת להודות שדי אהבתי את המחשבה עליה ועל כריס כזוג.
אבל שוב, עכשיו זה פשוט מוזר (לווא דווקא בקטע רע, זה פשוט… פחות כיף.)
אני אהיה ניטרלית כרגע. נחיה ונראה מה אני חושבת עליהם.
אני לא זוכרת מה אמרתי על איזי בעבר, אבל עכשיו אני חושבת שהיא די מגניבה (יכול להיות שלפני שלוש פרקים שנאתי אותה ואני לא זוכרת, אני הפכפכה לפעמים.) וגם יש לי תחושה שהיא תהיה עם רפאל (די וויתרתי על רפאנג'י.)
קטניס אוודין, סוף.
חחחח תודה רבה ^^
הממממ אני גם הפכפכה לפעמים *-* הרבה רעיונות שלי באים פתאום עוד לפני שתכננתי P:
רפאל לא רוצה כוח?
איב מחבקת את כריס?
תגידי, אמורה, הכול טוב?? XD
כריב!! הם מתאימים כל כך! ואיך שאני מדמיין את כריס – ואני לא מדמיין אותו טוב – הוא נראה ממש פתטי.
אנג'י צריכה להיות עם גראנד. גראנג'י (אני גרוע בשמות של זוגות.)
או שאולי אנג'יאד (?)
רפאל ואיזי צריכים להיות ביחד גם.
~אני מניח שהבנת שאני מוותר פה על רפאנג'י בכאב רב.~
תמשיכי!! פרק מעולה
תודה רבה ^^
רפאל אף פעם לא רצה כוח, הוא רצה לעשות מה שבא לו *~*
כן, כריס באמת טיפה פתטי… אבל מה אתה רוצה, הוא נסיך נסיכי, הוא חייב להיות די פתטי לפעמים.