מצוד הפלאות: פרק 33- מה שקרה בין הפלאות (פרק אחד לפני האחרון!)

מה שקרה אחרי שיחתם של אנג'י ורפאל עם צ'שר יישאר בסוד לארבעה אנשים בלבד, אבל אין סיבה שהמספר יימנע מלחלוק זאת עמכם.
צ'שר, מהבנתה שלא תוכל לעשות כרצונה בעולם מופרע מדי ולא תוכל לעקוב אחרי כל השיגועים שיגיעו, ובכלל, לא מחבבת את קארי במיוחד כדי שתרצה שתעמוד כמלכה של כל הדברים הקיימים, החליטה שהגיע הזמן לעצור את הדבר.
זו הייתה החלטה מאוד מיוחדת לחתולת צ'שר כמוה, והיא התגאתה ששוב תהיה יחידה במינה, גם אם מעשיה לא היו בהכרח הגיוניים (למרות שבארץ הפלאות דבר לא צריך להיות הגיוני).
היא הובילה אותם לחדר ריק אחד, ואמרה להם לחכות שם.
"אולי זאת מלכודת?" אנג'י העיזה לשאול.
"יודעת, אני לא חושב." רפאל הודה לפניה. "אני חושב שהפעם אפשר להאמין לה, מה שהיא לא אמרה."
"היא לא בדיוק אמרה." הזכירה.
"אז ממה שכן אפשר להניח." אמר.
"הא, אני לא הבנתי כלום." אנג'י נאנחה בחיוך קליל.
"גם אני." רפאל הוסיף, ובדיוק כשסיים לדבר, נפתחו שוב דלתות החדר. צ'שר הכניסה לשם את הקלף המשוגע, את פיניאס.
"סוף כל סוף!" רפאל לא ידע האם לחייך או להתמלא בזעם.
צ'שר נעלמה בחיוך לאחר שמסרה לפיניאס בהצלחה. היא השאירה את שלושתם שם לבד, מי יודע למה באמת עשתה את זה.
"הו, היי אחי!" פיניאס החל להתקדם אליו בחיוך לא ברור. הוא בחן עם עיניו את אנג'י, שהתקשתה להאמין שהסיפור אמיתי, והתמוגג מההבעה שלה. הוא לא אמר דבר על כך, אולי אחר כך יאמר. "מה מעשייך כאן?" שאל. "אה, זו שאלה מטופשת."
רפאל נחר בזעם. הוא לא השיב. הוא הכניס את ידו אל כיסו, ומיד מצא את הדבר אליו ייעד, את שרביט הפיות שנתנה לו ת'אליה, עוד כשעשו את העסקה לה התחננה.
הוא שלף אותו. פיניאס לא נרתע.
"זה מה שאני חושבת שזה?" אנג'י שאלה בפליאה. "שרביט של פיה?"
"כן." רפאל ענה לה. "זה יעזור לי לחסל אותו, לתמיד."
"לא, אל תעשה את זה!" אנג'י מיהרה להתנגד לרעיון, כיאה לה. "תחשוב טוב, הוא אח שלך."
"כבר אמרתי לך, שום תירוץ שבעולם לא ישכנע אותי לעשות אחרת." רפאל אמר בנחישות תוקפנית. "זוזי או שתיפגעי."
אנג'י, בלית ברירה, נעה לאחור.
"אתה- הולך להשתמש בזה עליי?" פיניאס הצביע על השרביט שהחזיק. "כנקמה?"
"הייתה לך תיאוריה אחרת?" רפאל שאל. "אני חושב שהייתי ברור בפגישה הקודמת."
"כן, טוב," פיניאס אמר. "קיוויתי שתוכל להבין."
"להבין איך העדפת את טובתך האישית על פני המשפחה שלך?" רפאל שאל, ולא הצליח לממש את תקוותו.
"אבא העדיף את טובת הכלל על פני המשפחה שלו." פיניאס הזכיר לו. "אם משווים, אני פעלתי כפי שמצופה, והוא לא."
רפאל שתק.
"אתה מודה שזה נכון." פיניאס קרא את מבטו. "אז גם תוכל להודות שהמוות שלו זו לא אשמתי."
"אני עדיין מתכוון להרוג אותך." רפאל נשאר בדעתו, והתחייב להזכיר לו את זה. "אשמח או לא, הכפשת את המשפחה שלנו. אתה העזת לסכן את הבית שלנו בכך שהצעת לכובענית הזאת לשלב את כולם."
"זו הייתה הדרך שלי לחזור, אל תאשים אותי בכך." פיניאס הסתכל עליו היטב. "ואם אתה כל כך נחוש, בוא ותפגע בי עכשיו." הוא הרים את ידיו למעלה כנכנע.
"מה?" רפאל כיווץ את עיניו בתהייה.
"נראה אותך הורג אותי." הוא אתגר אותו. "לא תצליח."
"כן, אני כן."
"אם היית רוצה, הייתה עושה זאת מזמן." פיניאס גיחך. "אתה לא מסוגל, אתה לא בנוי לזה."
"בסדר, אני אראה לך." רפאל השליך לעברו קרן אנרגיה לבנה שיצאה הישר מהשרביט והעיפה אותו לאחור. הוא נחבט בקיר שמאחוריו בעוצמה, ונחת על רגליו כשנפל חזרה על הרצפה. "מה?" רפאל לא הבין איך הוא נשאר בריא ושלם.
"זה שרביט של פיה טהורה, איזה הרס חשבת שזה יעשה?" פיניאס טפח על בגדיו בכדי לנקות את הלכלוך שנדבק אליו מהמכה.
רפאל זרק את השרביט על הרצפה ורץ ישר אל אחיו. הוא תפס בו, בחולצתו, ובכל כוחו עדיין לא הצליח לפגוע בו.
"לעזאזל איתך!" הוא קרא בעצבנות.
"כמו שאמרתי, אתה לא מסוגל." פיניאס תפס בשתי ידיו שתפסו בו. "אתה לא יכול להרוג את בן המשפחה האחרון שלך, רפי."
"אז מה, אתה מתכוון להרוג אותי במקום?" רפאל שחרר אותו ברוגז בלית ברירה.
"למה שאעשה את זה?" פיניאס שאל והפתיע את רפאל ואנג'י יחדיו. "הסיבה שרציתי לחזור הייתה כדי לפגוש אותך."
"מה?" רפאל הופתע.
"אבל אז הגעת והצלחתי לספר לך את מה שרציתי." פיניאס הוסיף לומר.
"למען האמת, לא אמרת." רפאל ענה.
"לא אמרתי? אז אומר, בבקשה," הוא התקדם לכיוונה של אנג'י, והיא נרתעה מעט. "אני לא מתחרט על מה שעשיתי, אבל לא התכוונתי שזה מה שיקרה." הוא התכופף והרים את השרביט הלבן. "ומה שכן, אני דווקא מחבב את המקום הזה. טירוף זה טוב."
רפאל נאנח.
"אני מקווה שתוכל לחוס עליי." הוא התקרב אליו חזרה וגיחך שוב.
"מאחר שניסיתי ונכשלתי, אני מניח שזה אפשרי." הוא אמר באכזבה ולקח את השרביט שפיניאס נתן לו.
"אני מודה לך." פיניאס חייך, ועדיין לא הצליח להוציא מאחיו הבעה אחרת. "אתם רוצים לצאת מכאן, נכון?"
"כן., אנג'י מיהרה להתערב בשקט.
"ברור." רפאל הוסיף.
"אני אוכל לסדר את זה." פיניאס הציע.
"אתה באמת תעשה את זה?" רפאל שאל בבלבול.
"בטח, מה לא אעשה בשביל אחי הקטן?" הוא טפח על שכמו של רפאל, והוא מצידו משך בכתפו והעיף את ידו ממנו.
"אל תיסחף." הוא הזהיר אותו.
פיניאס חייך.
"אבל אם תעשה את זה-" רפאל בא להמשיך.
"אהיה המושיע של ארץ הפלאות." פיניאס המשיך אותו.
"כמובן שתהיה." רפאל חייך בקלות והסתפק בכך. לרגע קט, הוא הצליח להתגעגע לאח שהכיר.
פיניאס הוציא את המסכה שלו מתוך מעילו ושב לחבוש אותה. אז הוא פנה לצאת מהחדר, ורפאל ואנג'י הלכו אחריו.
אנג'י, רק לרגע, הסתובבה לאחור. היא קלטה את צ'שר עומדת מתחת לאחד החלונות שהשקיפו אל ארץ הפלאות, כשהיא נשענת עם ידיה על האדן וזנבה מתפתל באלגנטיות באוויר.
"היי," אנג'י פנתה אליה בעדינות, וצ'שר הסתובבה. "את ידעת שזה הולך לקרות." היא הייתה בטוחה.
צ'שר משכה בכתפיה, כאילו עונה.
"תודה לך, צ'שר." היא חייכה.
"את, חיה יפה, יכולה לקרוא לי מלודי." היא חייכה אליה חזרה, והפעם, במקום להיעלם, הסתובבה וחזרה להסתכל על הנוף.
אנג'י הנהנה ומיהרה לצמצם את הפער שבינה לבין רפאל.
הם רצו, אתם יודעים לאן, וזה נגמר- אתם יודעים איך. אז מה קרה לאחר מכן? השערים נסגרו, אז איך יצליחו לחזור?
התשובה הייתה מתחת לאפם, תרתי משמע.