{מפרסם את הסיפור הלא גמור הזב בשביל חוות דעת} עוד לא מצאתי שם לסיור הזה ._.

פרק ראשון: התגיייסות
\"קשת: יש. מגפיים: יש. צוו: יש. חצים… י- איפה לעזאזל החצי- אה… הנה הם.\" רץ מחוץ לדלת הבית וטורק אותה עם רגלו \"אאו! חגורה ארורה.\" הוא שיחרר את החגורה שלו מהדלת. פיליפ החל לרוץ לעבר המחנה הצבאי שנמצא בצפון העיר. הוא התכונן לרגע הזה במשך חודשים. הוא עבד על השיריון שלו במשך 9 שבועות, והשתמש בכל הכסף שיכל להרשות לעצמו בשביל להזמין קשת חדשה ומשובחת {את החצים הכין בעצמו משאריות מתכת שלא יכלו לשמש לדבר אחר. הוא שילם למעבד עור לצבוע בשבילו חתיכות עור בצבעי אדום כהה ושחור. הוא קנה פחם וברזל כדי להכין מהם לוחות פלדה דקים שיוכל להלחים לעור המעובד והקשה שקנה. מאלה הוא הכין מגפייים, כפפות שחורות וטוניקה שחורה, מכנסיים ומגני זרועות אדומים. את הטוניקה הוא הכין מלוח פלדה בעובי שני מילימטרים שהולחם בין שני חתיכות עור שחורות. לוח הפלדה עוצב כך שיתאים במדוייק למידותיו של פיליפ וכך לוח הפלדה כיסה את כל חזהו בלי להפריע לו לזוז, ואם אתם תוהים איך הוא עשה את זה, פיליפ הוא נפח מיומן ביותר עם כשרון טבעי לעיצוב מתכות, הזכרון הראשון שלו מחיל אותו מחזיק פטיש מעל לוח מתכת זוהר. את מגני זרועות שלו הוא הכין באותה שיטה אבל השתמש בלוח פלדה בעובי מילימטר אחד כדי שלא יכביד על ידיו בכמות כזו שתפריע למהירות יריית החצים שלו. במגפיים שלו הוא שם מתכת רק מעל הברכיים. אבל הוא הכי אהב את מגני הזרועות שלו, וזה מפני שאחרי שהוא סיים להכין אותם הוא ביקש מצורף לחרוט בהם ציורים מהודרים. ולפי מילותיו הציוד שלו שווה כל מטבע נחושת שהוצא.
\"הה-אה הה-אה הה-אה, רגע, ימינה או שאלה? אהההה…. ימינה!\"
תוך כדי שהוא הסתובב ימינה הוא הרגיש מאחור מגע עם גוף אחר, אחר כך מעיכה, אחר כך כאב, ואחר כך את הריצפה כשהוא נחת על הישבן.
\"היי תסתכל לאן אתה הולך!!!\"
האיש שבו הוא נתקע היה עטוף בגלימת מסעות וברדס כיסה את ראשו בצורה כזאת שלא היה אפשרי לראות את פניו, ידיו היו מוסתרות על ידי שרוולי כותנה עבים שעברו את ידיו כך שהוא נראה כמו נזיר. רק שפיליפ לא הכיר שום נזיר עם חרב בעלת להב באורך מטר וחצי. כמו פיליפ גם האיש הזר נפל על ישבנו, הוא קם במהירות ופנה לדרכו בלי לאמר מילה.
\"רק בגלל שיש לך חרב ענקית לא אומר שאתה יכול ללכת ברחוב ולהתנגש באנשים כאילו שזאת העבודה שלך פרחח! .היי, הוא הולך לכיוון הצבא כמוני… לא משנה, אני צריך למהר.\"
כפי שאתם רואים פיליפ הוא לא טיפוס שיתן לאחרים לדחוף אותו סביב. האמת היא, שפיליפ היה מרדן אדוק. דיי אירוני בהתחשב בעובדה שלהתקבל לשורות הצבא היה חלום חייו. הוא קם והתחיל לרוץ לעבר מחנה הצבא מחדש. כעבור רבע שעה הוא הגיע לשם, לצערו הרבה אנשים הגיעו לפניו, חלקם באו להתגייס אבל רובם היו חיילים שבאו לדווח פנימה. פיליפ התחיל להידחף בין האנשים שנדחקו ליד הדוכנים הרבים. לאחר הרבבה הידחקויות ומס\' קללות שנורו אליו וממנו הוא הצליח להגיע לדוכן ההירשמות. הקצין שהתייצב שם שאל אותו שאלות בקול משועמם.
\"שם?\"
\"פיליפ דרגוניאם\"
\"צוו?\"
\"הנה\" פיליפ הוציא את הצוו מכיסו האחורי ושם לב באיחור שהוא נמעך לגמרי לאחר שנחת על אחוריו כשהתנגש באיש הזר ההוא, הוא יישר אותו נבוך מעט.
\"המממ… זה נראה בסדר. עיסוק קודם כלשהו?\"
\"נפח, עצמאי.\"
\"גיל?\" המשיך הקצין לשאול בעודו רושם את הנתונים על צוו הקבלה של פיליפ.
\"שבעה עשר וחצי\"
\"מה?!\"
\"שבעה עש-\"
\"שמעתי אותך בפעם הראשונה! אבל מה לעזאזל ילד בן שבעה עשר עושה בדוכן הירשמות לצבא? תעשה לעצמך טובה ותחזור הביתה לפני שאני רושם לך קנס, פרחח.\"
הקצין כבבר כמעט השליח את צוו הקבלה של פיליפ אחורה כאשר פיליפ תפס את ידו והצביע על שורה בצוו הזימון.
\"כתוב פה גיוס בהתנדבות מורשה מגיל שישה עשר שנים.\"
הקצין הסתכל על השורה אשר פיליפ הצביע עלייה וקרא אותה. \"המ… אתה צודק, סליחה על הטעות, טוב נמשיך. ציוד?\"
\"קשת בינונית עשויה מעץ באובב עם משקל משיכה 45 קילוגרם, 48 חצים עשויים מעץ אלון עם ראש פלדה, טוניקת עור שור עבה עם לוח פלדה בעובי שניי מילימטרים בתוכה,\" פיליפ שם לב שהקצין מביט עליו בעיניים ופה פעור, והתאמץ שלא לחייך משביעות רצון \"מגני זרועות מאותו סוג העור עם לוח פלדה בעובי מילימטר, מגפיים מאותו סוג העור עם לוחות פלדה מעל הברכיים.\"
הקצין שרק בהערכה ואמר \"נפח מוכשר, במיוחד בהתחשב בגילך. תקשיב ילד אתה בטוח שאתה רוצה להילחם? אתה יכול למכור נשקים לצבא ולהרוויח כמויות אדירות של כסף.\"
\"הייתי בטוח מאז היותי ילד קטן.\"
\"איך שאתה רוצה. אני אנחש שאתה מתכוון להשתמש בחץ וקשת. אתה מסוגל לשלוט בקסם כלשהו?\" כן הוא אמר קסם. אצתם מבינים,