לופה
המקום אליו אני לקחתי את הסיפור של פיטר פן...

פיטר

לופה 23/05/2016 824 צפיות 2 תגובות
המקום אליו אני לקחתי את הסיפור של פיטר פן...

אני יכול לצאת מכאן, אבל תמיד חייב לחזור.
כאילו מחובר אליי איזה גומי, שנמתח ונמתח עד שמגיע לשיא המתיחה, ואז אני עף אבן מרוגטקה ישר אל ארץ לעולם לא.
"פיטר," אני זוכר את קולה העדין. שיערה היה זהוב כמו השמש, עיניה כחולות כשמיים בקיץ.
"פיטר, אתה תחזור?" היא שאלה. ואני, בעיניים דומעות, קיוויתי שלעולם לא אצטרך לראות אותה שוב. ריחפתי מעל הבית שלה כמו צל שחור ומאיים, כזה שבסך הכול דואג לשלומה.
הבעיה בלהיות שליח של המוות, זה שאין דבר בעולם שאתה רוצה יותר מחברה, ועם זאת אני מייחל שלעולם לא אקבל אותה.


תגובות (2)

אני ממש אוהבת את המקום שלקחת אליו את הסיפור הזה.
את מתכוונת לפתח את זה למשהו או שזה היה פשוט קטע? כי אם כן, אני בטוח אקרא :)

23/05/2016 18:43

מסכימה^
זו דווקא דרך מעניינת להסתכל על הסיפור של פיטר פן… אהבתי את הקטע =)

24/05/2016 17:46
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך