שלח לי מלאך- פרק 18- האי

עברו שלושה ימים, בהם החבורה שטה בספינה לכיוון האי. זה היה שייט ארוך, בו הוטארו ואלכסיס הספיקו לדבר בניהן, והוטארו ביקשה ממנה סליחה. עכשיו, כשהיא חשבה על זה, היא בכלל לא הבינה איך עשתה את מה שעשתה. היא מעולם לא ראתה את אלכסיס בתור בוגדת, לא באמת. היא חשבה שהיא אמיצה, כשהיא התנגדה להצעה להצטרף לצבא של האדון האפל.
מאז שעזבה את הארמון, היא התחילה לחשוב יותר בבהירות. היא התחילה להבין עד כמה טעתה.
"הם שטפו לכם את המוח." אלכסיס אמרה לה.
"את חושבת?" הוטארו שאלה בחשש.
"זו הסיבה ההגיונית היחידה למה את וקים השתנתם כל כך בזמן קצר כזה." הסבירה אלכסיס. "בפעם האחרונה שנפגשתי עם קים, היה לו מבט רצחני בעיניים. אף פעם לא ראיתי אותו ככה."
"הו, לכס, אני מצטערת כל כך!" הוטארו השפילה את מבטה והסתירה את פניה בבושה. אלכסיס הניחה את ידה על כתפה. "אני לא יודעת מה קרה לי."
"את לא אשמה במה שקרה."
"מי יודע מה עוללתי לכל כך הרבה מלאכים?" היא התעצבה. "את שמעת את חבר שלך, קים הרג את ההורים שלו."
"הוא לא היה עושה את זה." אמרה אלכסיס.
"בדיוק."
"אז את יודעת מה אנחנו צריכים לעשות, נכון?"
"מה?" הוטארו שאלה.
"אנחנו צריכים להציל את כל החיילים שהאדון שטף להם את המוח." הסבירה. "בטוח יש עוד כמוכם, שלא ידעו לאן הם נכנסים."
"להציל אותם? זה מאוד לא מתאים למלאכית אופל." הטון של הוטארו השתנה למגחך.
"כן, מה שתגידי." אלכסיס גלגלה את עיניה בחיוך.

"חבר'ה. תסתכלו לשם." סיירה קראה אל כולם מקדמת הסיפון. כולם רצו אליה כדי לראות את זה. האי נראה באופק. הוא לא היה גדול כל כך כמו שחשבו. בחלק מסוים של האי היו צוקים נרחבים וברוב שטחו היה יער עצום.
"הכפרים נמצאים בתוך היער." הוטארו הסבירה.
"נגיע לשם תוך שעה בערך, עד אז צריך להתכונן. אנחנו לא יודעים מה עומד לצפות לנו." הסבירה היקארו.
סיירה חשבה לעצמה."אולי- יהיה טוב יותר לעוף לשם."
כולם הביטו בה.
"זה יכול להיות מהיר יותר, וגם נוכל לראות את כל האי מלמעלה." הוסיף קווין לדבריה.
"רעיון טוב. אני אשאר בספינה, אתם יכולים ללכת." אמר אייס.
"אתה בטוח?" שאלה אלכסיס.
"אין שום בעיה." אמר בחיוך. כולם פרשו את כנפיהם ועפו לכיוון האי. קווין צדק, הם הגיעו תוך זמן קצר לשם.
"אני מציעה שנתפצל, ככה החיפוש יהיה מהיר יותר." הציעה הוטארו.
"בסדר, אז… שכל אחד יבחר מקום לנחיתה." אמרה סיירה.
"יש לי הרגשה שמשהו מאוד מיוחד יקרא ברגע שתנחתו." אמרה נינג אליה. סיירה הביטה בה בפליאה.
"כמו מה?" היא שאלה בשקט, כדי שאף אחד לא ישמע אותה. לפני שנינג הספיקה לענות לה שמעה את ג'סי קרא לעברה.
"היי, סיירה!"
היא הביטה בו ושאלה, "כן?"
"רוצה שנלך יחד?" שאל.
"ביחד? כלומר, אתה ו- אה, ואני? כן, בטח. למה לא." היא אמרה מגמגמת.
"יופי." הוא אמר בחיוך ותפס את ידה. שניהם התעופפו לחלק המזרחי של האי.

"בוא." אמרה אלכסיס אל קווין. הוטארו הגיעה אליהם לפני שעזבו את הקבוצה.
"אם אפשר. אוכל להצטרף אליכם?" שאלה.
קווין הסתכל על אלכסיס ברצינות. היא הנהנה אליו בחיוך. "כן, בטח." היא אמרה. "קדימה." היא הוסיפה, ושלושתם פנו לנחות בחלק הצפוני של האי.

יוקי עף לבדו אל החלק הדרומי של האי. היקארו שנשארה לבדה צעקה אליו בעצבנות. "היי. חכה לי."
הוא נעצר באוויר, הסתכל עליה וצחק. "אם את רוצה להצטרף, את צריכה לעמוד בקצב שלי." הוא צעק לעברה.
"למה הוא תמיד חייב להיות כזה?" היא התלוננה ושילבה את ידיה ברוגז. היא הסיטה את מבטה לעברו, וראתה שהוא ממשיך לעוף לבדו. היא הסתכלה סביבה וראתה שהיא האחרונה שנשארה מאחור. "היי, חכה לי!" צעקה אליו שוב ועפה לעברו. הם פנו לחלק הדרומי של האי.

עברו שעתיים בהן הם סרקו את האי, אבל לא היה זכר לקים, או לכל מלאך אופל אחר.
אלכסיס התיישבה באמצע ההליכה. "אני מוותרת." אמרה בייאוש והתנשמה בכבדות. קווין התכופף אליה ולקח את ידה.
"אתם יכולים להישאר כאן ולרבוץ לכם, אבל אני ממשיכה." הוטארו המשיכה ללכת לבדה בנחישות.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב כל כך ללכת לבד." קרא קווין לעברה.
"אתה לא צריך לדאוג, אני יכולה להסתדר בעצמי." היא קראה אליו ונעלמה בתוך היער.

הספינה כבר הספיקה לעגון בקצה המערבי של האי.
אייס ישב על החוף והביט בגלים שהלכו והתחזקו ככל שהשעה נהייתה מאוחרת.
לפתע שמע קול שבירה של ענף מאחוריו. הוא הסתובב מיד, ומבעד לעצים ראה מישהו. הוא היה קטן ונמוך מאוד. הוא היה נער בן שתיים-עשרה.
הנער ראה אותו מסתכל עליו החל לרוץ אל תוך היער.
"היי!" אייס קרא לעברו והחל לרדוף אחריו. אסור היה לו לאבד אותו. הוא ידע שהייתה סיבה טובה לכך שהנער הזה צפה בו במשך כל הזמן הזה. הנער היה קטן וחמקמק, אך גם חלש יותר מאייס. בסופו של דבר הוא הצליח לתפוס אותו.
כשאייס הסתכל על הנער מקרוב, הוא לא האמין למה שראה. "לא יכול להיות."

הערב כמעט ירד, כל הקבוצות מצאו אחד את השניה והחליפו בניהם את המעשיות שחוו על האי,
אך בשום סיפור לא היה זכר לקים.
"היי, אתם שומעים אותי?" נשמע קולו של אייס מתוך מכשיר הקשר של אלכסיס.
"כן." ענתה.
"בואו מהר לחוף המערבי." אמר.
כולם רצו הכי מהר אליו. כשהגיעו לשם ראו את אייס מדבר עם נער צעיר.
"אייס, מה קורה?" שאלה סיירה.
"מה היה כל כך דחוף?" הוסיפה אלכסיס.
"אני מאמין- שמצאתי את קים." הוא ענה בחיוך.
כולם השתתקו בפליאה.
"באמת? אז איפה הוא?" שאלה הוטארו בהתרגשות.
"ממש כאן." הוא ענה והסתכל על הנער. הנער הרים את מבטו אליהם, נופף אליהם עם ידו וחייך אליהם בביישנות.