λύφ הסהר השחור- פרק 5; תקוות λύφ

סהרה שילחה לקרטר חיוך מלא הכרת תודה.
ג'ורג'יה החליפה מבטים דאוגים עם קרטר.
\"את ראית עוד מישהו בחיזיון?" אמרה. "נכון?"
סהרה הנהנה. "שני נערים, שניהם לא מוכרים לי. איך ידעת?"
"שיערתי," ג'ורג'יה הסמיקה. "לא אמרת דבר בנוגע לחיזיון."
\"ג\'ורג\'יה חוזה עתידות."
\"קרטר! זה לא נכון, ואפילו לא מצחיק!" הנימה של ג'ורג'יה הבהירה את האמת לסהרה היטב.
\"בסדר,\" סיכמה פאת\'ל. \"מה הצעד הבא שלנו?\"
ג\'ורג\'יה קיבצה את כולם יחד ולחשה, \"נצטרך להגיע למקום בטוח, כולם הולכים לרדוף אחרינו,\" אמרה. \"בעיקר עכשיו, סהרה, כשאת נמצאת איתנו.\"
\"את מכירה אחד?\" פאת\'ל זקפה גבה. \"אחד בו ה\'כולם\' לא יוכלו למצוא אותנו? מי אלו בכלל?\"
קרטר שילב את זרועותיו על חזהו. \"שאר הנגועים והמקודשים, בני האלים, הנגועים על ידיהם כמו סהרה והמקודשים, אלו שנבחרו, כמוני וכמו ג\'ורג\'יה.\"
\"ומה אני כאן?\" פאת\'ל כחכחה בגרונה.
\"את בת –אנוש.\" פלט.
פאת\'ל האדימה ורשפה. \"אתם חושבים שאני חסרת אונים, נכון?! כל הסיפור הזה נועד לסהרה ואני לא יכולה להועיל, רק לשבת בצד ולצפות בכם נלחמים עם הכישורים האדירים שלכם בעוד השליטה מגלה את כוחה ואני נשארת, בצד וחסרת משמעות.\"
\"אוי, פאת\'ל,\" סהרה חייכה אליה. \"את חלק מזה, לא הייתי עוזבת בלעדייך, לעולם.\"
\"אולי איתו.\"
בצבע אזל מפניו של קרטר, שוב, היא מערבת אותו בכל עניין.
\"תראו , תראו.\"
הם הסתובבו לעבר המקום ממנו בקע הקול, זה היה הנער בחלום, שחור השיער, הוא עמד לצד נער נוסף ונאה יותר לטעמה של סהרה. הוא היה גבוה, בעל זרועות שריריות וחסונות ושיער בהיר, מלבושו הורכב מחולצת טריקו מסמורטטת וזוג מכנסיים רעועות.
הנער זהוב השיער חייך. \"לא חשבתי שהמלכה כל כך… מעודנת.\"
\"מי אתם?\" נהמה ג\'ורג\'יה. \"הסתלקו לפני שנהרוג אתכם.\"
\"אל תהרגו אף אחד!\" התנשפה סהרה.
הנער שחור השיער הנהן. \"כך מוטב לעשות, מה שמה של המלכה, אם מותר לי לשאול?\"
\" لا أقول له أي شيء، وبالتأكيد ليس اسمك. فهم؟\" שאלה ג\'ורג\'יה.
סהרה הנהנה, היא שתקה וצפתה בשני הנערים בציפייה.
\"אנחנו ניקח את המלכה, ברשותך,\" אמר זהוב השיער, שמו כנראה היה בראד, היה זה השם בו קרא לו שחור השיער בחיזיון.
הבזק האיר את עיניה של סהרה, והיא נעלמה.
\"היכן אני?\" שאלה את עצמה, היא שפשפה את קודקודה, סהרה לא עטתה את כובעה המהודר.
גבר זר התקדם אליה מבעד לערפל הכבד שנח על המקום, סהרה הביטה סביב, זה היה בית- קברות.
הגבר התקרב אליה עוד יותר. \"אני שמח לראותך כאן, סהרה.\"
\"אתה אל?\" שאלה בטיפשות, ברור שהוא אל, אחרת לא היה מזמן אותה.
\"כן,\" אמר ברוגע. \"הגוף שלך נמצא כאן, את הועברת לכאן אחרי הזימון שלי, אני משוכנע כי כך את חושבת. לא כן?\"
סהרה הנהנה, היא הפנתה את מחשבותיה, כדי לבחון את הגבר; הוא היה שרירי וחטוב, בעל עור כהה מעט ושיער חום-קרמל שגלש על כתפיו, הוא לבש סוג של טוגה יוונית וצחורה שתאמה את ממדי גופו.
\"אני, אונוריס.\"
\"אונוריס,\" היא חזרה אחרי דברו כעיוורת. \"מדוע זימנת אותי לכאן?\"
אונוריס המהם, הוא הביט בה. \"האין את יודעת כי אני אל צייד? לוחם וגיבור מלחמה? מגן רֵע הקדוש ואויב המצריים הקדמונים, שושלתך האיומה.\"
\"הם לא כאלו נוראים!\" המילים התגלגלו בפיה.
אונוריס חייך חיוך זחוח. \"את צודקת, אך מתפקידי היה להגן על אנשי, על האנשים שאהבתי, ואני אוהב. את מכירה את ההרגשה, האין אני צודק? לך יצא לא פעם להתאהב שליטה, אך כל האהבות הפכו אכזבות, בגדו ורימו אותך, התנהגו אליך כאל שפחה. לא כראוי.\"
\"אני-\"
\"אל תנסי להתחמק, השליטה,\" אמר אונוריס. \"את נועדת לגדולות, וזה מה שהאלים מצפים ממך, הפגנה בלחימה, הפגנה מרשימה, ואני אאמן אותך לכך, לכל הקרבות המצפים ועתידים להגיע. אני אאמן אותך, כדי לנצח את הגורל.\"
סהרה השפילה את מבטה. \"אתה רוצה ממני משהו.\"
\"נכון,\" חייך. \"ידעתי שיש בך תבונה, סהרה.\"

-אל תקשיבי להם, ובשום פנים אל תחשפי את שמך, מובן?