אוסטרון – פרק 14

קטרינה היתה עכשיו בטוחה לחלוטין שהיא לא מכירה את בן המחצית, והידיעה הזו הפחידה אותה. הרתיעה אותה ממנו. אבל הוא לא יכל להיות החוטף שלה… הוא היה קטן מדי. זה אומר שהוא ה… מושיע שלה? אבל הוא התייחס לכל העסק כל כך באדישות. היא היתה שואלת אילו ידעה מה לשאול. במקום זאת החליטה להמשיך ללכת אחריו ברחובות ריביקאן. "את יודעת איפה השער המזרחי?" הוא שאלה אותה מבלי להסיט איה מבט. היא הנהנה, וכשהבינה שהוא לא מסתכל השיבה בחיוב. "תפגשי אותי שם כשהפעמון יצלצל בפעם הרביעית". הוא הפסיק ללכת והסתובב, עיניו הירוקות פוגשות בעיניה. "יש לי תשובות בשבילך."
הוא אמר והמשיך ללכת. היא נשארה עומדת במקום והתבוננה מסביבה. יותר לא תיכנס לסמטת ביין, אבל אין סיבה שלא תשוטט בשוק המרכזי. מימינה ראתה מגוון חנויות של בגדים וכלי מלאכה ומשמאלה מסבאות ושאר חנויות ודוכנים למיניהם. מה הסיכוי שתוכל למצוא כאן חנות ספרים?
פעמון צלצל בעדינות כשהיא נכנסה בדלת והיא ראתה מולה אדם גבוה ובעל זקן לבן, ארוך ומדובלל. כשחייך עיניו צחקו. "מה שלומך, ילדה? ברוכה הבאה לחנות 'הזקן והנייר'!" היא השיבה לו בחיוך ושאלה, "יש לך ספרי ביוגרפיה?" הוא הושיט את ידו לכיוון שורת מדפים וחזר לשבת בכיסאו, שקוע בתוך כרך בעל כיסוי עור עבה. היא הסתכלה על הספרים במדף ועברה על שמותיהם ברפרוף… ריקארד הדגול, אקסיל עין-אחת, לייהו בעל הלהבים… שום דבר שלא הכירה מסיפורים ששמעה בעבר. היא התחילה לשלוף ספר אקראי מהמדף כאשר יד זרה הונחה על זרועה ועצרה אותה. היא הסתכלה לכיוון היד ברתיעה וראתה מולה נערה צעירה, מעט יותר מבוגרת ממנה. לנערה היה שיער ערמוני ומבנה גוף דק ונמוך. היו לה עיניים בהירות ונמשים והיא לבשה שמלה- לא שמלה מהודרת כמו לגבירות בטירה, וגם לא שמלת ערב כמו לבנות העשירות אשר יוצאות בלילות לבדר את עצמן ואת חברותיהן בפונדקים מלאי מוזיקה. זו היתה שמלה מסוג אחר – פשוטה ושימושית, עשויה עור ופרווה דקיקה, כזו שתחמם בחורף, ולא תיהרס בחום הקיץ.
היא אמרה בקול רב משמעות, "משלושה דברים עלייך להיזהר – מהים בסערה, מלילה חסר ירח, ומכעסו של אדם טוב לב".
קטרינה לא ידעה כיצד להגיב, אבל מלמלה "מה?" קטן, בעיקר לעצמה ופחות כשאלה. "על הכריכה של הספר שלך, זה מה שרשום" – הנערה הצביעה על הספר ועיניה כבו. המילים באמת היו רשומות בחריטה על הכריכה באותיות קטנות ומסולסלות. כותרתו למעלה היתה 'רשומות חייו של ראגוס ולאורו'. היא החליטה לשמור את הספר.
———————————————————————————–
אוסטרון הלך בזריזות לשער המזרחי ומעבר לו, וראה את גורדיו היכן שהשאיר אותו לחכות, לידו כמובן קאלירוס האלף – ועוד אדם שלא זיהה שישב ודיבר איתם. הוא התקרב וכל העיניים הופנו אליו. "שלום לך" אמר לאדם הזר והתיישב לידם בחיוך. "שלום!" הוא ענה לו חזרה וחייך גם הוא, שיערו האדום הארוך נופל על פניו. הוא זיהה אותו- איקארו, שפגש במסבאה יחד עם לארי. "מה שלומך, אוסטרון? לא ידעתי שאתה וקאלירוס מכירים." קאלירוס נראה באקסטזה. "יש לנו הרבה מה להשלים" איקארו הסתכל עליו במבט רציני והם לחצו ידיים. אוסטרון שם לב לבשר מעושן שנח על מפית בד פשתן על הדשא לידם. הוא נזכר שלא אכל והושיט יד לקחת פרוסה, אך איקארו אחז בידו. בעיניים פקוחות לרווחה הסתכל על קאלירוס ואוסטרון עקב אחר מבטו. קאלירוס נראה… מאושר. שמח. קשה לתאר את ההבעה אשר היתה כמו של ילד בגיל הרך אשר נתן פרוטה לנזקק מכסף שביקש מאביו. סוג של שמחה אינסטינקטיבית. ואז עיניו נעצמו וקאלירוס נפל. אוסטרון מיד זינק מבוהל ואחז בחזהו, כשהרגיש יד על כתפו. "זה בסדר, אוסטרון". הוא הסתכל על איקארו. הוא קרץ לו. לקח לו ארבע שניות להבין מה קרה עד שחייך גם הוא, וצחק צחוק של שחרור.