אנשים מיוחדים פרק 13

אני עומדת באמצע הגינה של האחוזה עם אדם, השעה בערך חמש בבוקר השמש רק זרחה, "תנשמי עמוק, תרגישי את הסביבה שלך, את הרוח שנושבת, את האדמה מתחת לרגלייך, את השמש על פנייך", אני מרגישה הכל חזק יותר מתמיד, הכל סביבי חזק כל כך וברור, חום השמש מלטף את פני, "עכשיו תרגישי את הגוף שלך, את הדם הזורם בוורידים שלך, את ליבך הפועם, את האוויר נכנס לראות שלך", יכולתי לשמוע את דפיקות הלב שלי, אני מרגישה כל סנטימטר בגוף שלי, אני יכולה לשלוט בכל עצב וכל שריר, "עכשיו תפקחי את עינייך ותוציאי את הדבר הראשון שבורח מגופך", עיניי בערו מהזוהר שהתעורר בהן, הרגשתי איך כל הגוף שלי משתחרר ואז הכל החל לזוז, פתחתי את כף ידי והייתה להבה בתוכה, כמה סנטימטרים ממני ריחפו כמה אבנים, מהצד השני ריחפה קבוצת מים קטנה מברכת הדגים שיש בגינה, הרגשתי איך הרוח נושבת בצורה שונה סביבי, ראיתי את המבט הנדהם אבל גאה של אדם, אחרי דקה התחלתי לעבד שליטה והכל נעלם, נפלתי על בירכי, אדם רץ מיד לעברי, הרגשתי את הזוהר בעיני נעלם, "אני בסדר", אמרתי בחיוך עייף אבל מרוצה, "כל הכבוד רובי", גאי ונוי יצאו מהאחוזה וניראו מרוצים מאוד, "הצצתם עלינו?…סוטים", אמרתי בציניות, נוי גיחכה, אדם עזר לי לקום, "כדאי שתנוחי עכשיו בואי", קימטתי את מצחי, "לא אני יכולה להמשיך… רק תן לי דקה ו…", "ממש לא!… הגוף שלך לא רגיל לבזבז כל כך הרבה אנרגיה בבת אחת… אם תנסי לעשות משהו כזה עוד פעם עכשיו את מסכנת את עצמך!", אדם הביט בי ברצינות, פשוט הנהנתי והוא עזר לי להיכנס לאחוזה, נשכבתי על הספה ליד האח בסלון, "כדאי שתישני קצת יש לך לימודים עוד כמה שעות", הבטתי בגאי באי כוח, "זה לא נותן לי איזה יום חופש בגלל שהצלחתי?", גאי חייך אלי ואז פשוט פנה לדלת האחוזה ויצא לעבודה, "אני מבינה שזה לא…", נוי כיסתה אותי בשמיכה, נרדמתי כשהרגשתי את ידו החמימה של אדם מזיזה את השער מפני, אחרי משהו שהרגיש כמו דקה התעוררתי לקולה של נוי שקורא לי, קמתי והלכתי לכוון הקול, "לכי לשטוף פנים טפשונת, את צריכה לצאת עוד מעט", הסתכלתי מהחלון, ניראה שיהיה יום נעים, השמש נראתה חמימה, עליתי לחדר שלי להתלבש, הוצאתי מכנסי ג'ינס קצרים עם קרעים קטנים, גופייה לבנה שהראתה לי קצת את הבטן והבליטה את הגזרה הדקה שלי, נעלי אולסטארס אדומות, ולמקרה שיהיה קריר לקחתי עליונית ארוכה שהגיע לי עד קו הברכיים בצבע קרם, הסתרקתי והחלטתי להשאיר את השער שלי פזור, הוא ניראה טוב היום הוא התקרזל בצורה עדינה שנראתה כמו גלים, יצאתי מהחדר שלי ואדם בדיוק יצא משלו, "בוקר טוב", אמרתי בחיוך ועברתי לידו לכיוון המדרגות, פתאום הוא תפס את ידי וסובב אותי אליו, הוא הביט בי מכף רגל ועד ראש, "תחליפי!", הוא ממש ציווה עלי בטון שדיבר ולא אהבתי את זה, "ולמה שאני אעשה את זה בדיוק?", הוא הביט בי שוב סרק אותי במבטו, "את חצי ערומה, את לא יוצאת ככה!", זה הצחיק אותי, התקרבתי אליו, "אתה מקנא אדוני המורה?", אמרתי מביטה ישר לעיניו בחיוך מתגרה, הוא תפס את סנטרי והרים אותו למעלה, הוא הביט בי עם חיוך מתחכם, "אם אני אגיד שכן את תחליפי?", הצורה שבא עמדנו הביכה אותי אבל לא נתתי לעצמי להראות לו זאת, התקרבתי לפניו עוד קצת, "…לא", השתחררתי מידו וירדתי במדרגות, ראיתי איך לרגע הוא עמד ללא תזוזה בזמן שהתרחקתי, הייתי ממש רעבה, אכלתי כל כך הרבה, "איך את אוכלת כל כך הרבה ונשארת כזאת רזה", נוי נראתה מאוד מרוצה מאיך שטרפתי את האוכל שהכינה, אדם שתה קפה וקרא עיתון, בכל פעם שהמבטים שלנו נפגשו הוא חזר להביט מיד בעיתון, זה הצחיק אותי, בנסיעה לבית הספר דיברנו על האימון של היום אחרי הלימודים, שמתי לב שהוא לא העז להביט בי, נכנסנו למסדרון בית הספר, "המכנס הזה קצר מדי רואים לך את כל הישבן", ברח לי גיחוך קטן משפתי, "המורה יכול להיות שהסתכלת לי על הישבן?", ראיתי חיוך קטן על פניו, נכנסנו לכיתה, "שבי במקום רובי, בבקשה", התיישבתי במקום, שיעורי היסטוריה הרבה יותר מעניינים כשאדם מלמד, אני עדיין שומעת את המחשבות של כולם אבל אני מצליחה למקד את זה קצת אז זה לא מפריע לי כמו מקודם, השיעור עבר מהר, הצלצול צלצל וכולם נעמדו והתחילו להתפזר במסדרונות, דין ניגש אלי, ראיתי את אדם יוצא מהכיתה, "היי רובי מה קורה?", כולם יצאו כבר מהכיתה ונשארנו רק שנינו, "הכל טוב, איך איתך?", "עכשיו מעולה, רוצה אולי לצאת לאכול בחוץ?", לא היה אכפת לי לקצת חברה אז הנהנתי והלכנו לכיוון הגינה של בית הספר, כל הדרך דין דיבר על קמפיין הדוגמנות שקיבל, מדי פעם הנהנתי ועשיתי קולות פלאה כדי שיחשוב שאני מקשיבה ומתעניינת, התיישבנו בחוץ על הדשה, הסתכלתי סביבי על הגינה היפה שיש לבית הספר, לא היו הרבה תלמידים בחוץ והיה שקט ושלב, אכלתי את הסנדוויץ' שנוי עשתה לי, דין הוריד פירור שהיה על הלחי שלי וניצל את זה כדי לתפוס את מבטי, הבנתי מיד מה הוא מתכוון לעשות כשהביט בי במבט שחשב שניראה מגרה ומושך, הוא נישען קדימה והתכוונתי להעיף את ידו ולסרב לו, מישהו התקרב מאחורינו, "סליחה שאני מפריע אבל אני צריך את רובי, אם לא אכפת לך דין?", הסתובבנו ואדם עמד מעלנו, ניראה שדין נבהל במקצת והזיז את ידו ממני כמעט ומיד, "אה… לא אדוני… זאת אומרת… אני בדיוק הולך", אדם הסתכל עליו במבט מאיים, "כן אתה בדיוק הולך", דין קם והתרחק במהירות, צחקקתי כשראיתי שכמעט מעד ונפל, "תודה על ההצלה אבל יכולתי להסתדר לבד", חייכתי לאדם, הוא היה ניראה עצבני, "הכל בסדר?", הוא הושיט לי יד והרים אותי על רגלי ותפס אותי קרוב אליו, הוא הביט ישר בעיני והרגשתי את הכעס ממנו, הוא סקר כל פינה בפניי ועצר בשפתיי, המבט שלו בלבל אותי וגרם לי להסמיק, הוא הבחין בזה וחייך ושיחרר אותי מאחיזתו, הרגשתי כמה שאני מסמיקה הסטתי את מבטי ממנו ושמתי את ידי על פי, הוא גיחך וליטף את ראשי, "את חמודה יותר ממה שאת נותנת לאנשים לראות", הרגשתי את פניי בוערות, "אני… אהה… אני לא חמודה!, אני צריכה לחזור לבפנים", הרמתי את מבטי אליו פתאום הוא ניראה לי כל כך גבוה, הרגשתי כמו ילדה קטנה לידו, עקפתי אותו ונכנסתי לבניין, אחרי כדקה הרגשתי שפני התקררו, היום עבר מהר וכבר היינו ברכב של אדם בדרך לאחוזה, הוא ניראה מוזר, במחשבות של עצמו, עשינו אימון קצר בחצר אבל אדם לא היה מרוכז בי כל כך, הערב ירד מהר בארוחת הערב הוא לא ממש דיבר, הלילה ירד באחת עשרה בלילה שמעתי אותו יוצא מהחדר שלו, יצאתי אחריו ותפסתי אותו במסדרון, הוא לבש מכנסי ג'ינס וטי שרט שחורה והחזיק מעיל עור שחור בידו, זה היה ברור שהוא היה מוכן ליציאה, "היי… מה קורה?", הוא הביט בי מוזר כאילו קיווה לא להיתקל בי, "היי", הוא דיבר יבש, "אתה הולך לאנשהו", "אני יוצאה קצת לא עשיתי את זה הרבה זמן", ראיתי בידו השנייה מפתחות של מכונית ספורט, לא ידעתי שיש לו עוד רכבים, הוא חייך אלי חיוך יבש וחסר רגש וירד במדרגות, "ניראה שהוא התחיל לצאת לבלות שוב", נוי הגיע מאחורי, היא נראתה מאוכזבת, "על מה את מדברת?", היא הסתכלה עלי עם חיוך מנכם, "תיראי לפני שהגעת אדם היה יוצא כמעט בכל ערב ובכל פעם מביא איתו… מביא איתו בחורה אחרת לארח לו חברה, לא קשה לו להשיג בנות בגלל המראה שלו והאישיות המיסטורית הזו שלו, אבל אחרי שהגעת הוא הפסיק עם זה, חשבתי שאולי לתמיד אבל ניראה שטעיתי", פנייה נפלו קצת, שמעתי מחוץ לחלון איך הוא מתניע את הרכב ומתרחק מהאחוזה, פניתי לחדר שלי וסגרתי אחרי את הדלת בלי להגיד כלום לנוי, נרדמתי, יש רעש מחוץ לחדר שלי, השעה בשעון שעל השידה שלי מראה שלוש ושתיים עשרה דקות לפנות בוקר, אני שומעת ליחשושים, זה קולו של אדם, אני קמה מהמיטה וניגשת לדלת, אני פותחת אותה ופשוט עומדת ובוהה באדם ובחורה בלבוש מינימלי מתמזמזים במסדרון, זה מכעיס אותי אבל גם גורם לי להיות עצובה, אני משמיע קול שיעול, "או סליחה הפרעתי לכם?", אני מביטה באדם, הוא מסתכל עלי בחזרה ואז מעביר את מבטו על הבחורה שאיתו ושולח אותה לחדר שלו, "סליחה שהערנו אותך, תחזרי לישון", כעסתי כל כך ולא הצלחתי להבין למה, התקרבתי אליו, יכולתי להריח את ריח האלכוהול והסיגריות שעלה ממנו, שחכתי אפילו שאני לבושה בפיג'מה, מכנסי פיג'מה קצרים וגופייה, השער שלי היה פרוע, הגופייה שלי הייתה קצת קצרה וחשפה את הבטן והגב שלי ויכולתי להרגיש את השער שלי נוגע בגב התחתון שלי, מבטו של אדם היה מטושטש מהאלכוהול אבל הוא היה פיכח מספיק כדי לסקור אותי במבטו, "מה אתה עושה?", הוא היה מופתע מהשאלה שלי, הוא לבש הבאת פנים מתחכמת, "את רוצה שאני אתאר לך בדיוק?", התשובה הצינית שלו לא הצחיקה אותי והתקרבתי אליו עוד צעד אחד שעמדתי בדיוק מולו, הוא ניראה מבולבל, הושטתי את ידי וליטפתי את פניו, הוא לא ציפה שאעשה זאת, פשוט הבטתי בוא באכזבה, הוא עשה את זה שוב, הסתכל על כל קצה בפני ועצר על שפתי בדיוק כמו שעשה בבית הספר, אבל הפעם זה היה שונה ראיתי תשוקה בעיניו, הוא נישען קדימה והתקרב לפניי, עצמתי את עיניי, "מתוקי אתה בא?", נישמע קול מחדרו של אדם ושנינו כאילו התעוררנו, זזתי לאחור פניי אדומות, "אני לא יכול רובי… אני פשוט לא יכול", קולו היה רציני ועצוב, הוא הסתובב ונכנס לחדרו וסגר אחריו את הדלת, נשארתי עומדת לבד במסדרון מנסה להבין מה קרה כאן עכשיו, נכנסתי מהר לחדרי התנשפתי בכבדות והייתי כולי אדומה הרגשתי איך כל גופי בוער מחום, נכנסתי למיטה וקיוויתי לשכוח מכל מה שקרה.