אנשים מיוחדים פרק 16

עבר חודש מאז אותו יום בגשם, משהו השתנה מאותו יום, משהו בי, הכוחות שלי היתחזקו וניהיה יותר קשה לשלוט בהם, הבנתי כבר שחלק מהחלומות שאני חולמת בתקופה האחרונה הם נבואים, אני מעדיפה לשמור את זה לעצמי ולא להגיד לגאי נוי ואדם על כך, לא צריך להדאיג אותם יותר, משהו מוזר מתרחש בחודש האחרון בעולם, לפי מה שנוי הסבירה לי זה שהרבה יצורי אופל התחילו להרגיש יותר ויותר בנוח לתקוף בני אנוש בתדירות גבוה יותר, גאי סבור שמישהו שולט בהם, אני יודעת שזה לא לוציפר הוא לא כזה מרושע כמו שכולם חושבים, לא זה לא הוא, המסכנה הזאת גורמת לי לחשוב על ריק, הוא חי ומשהו בוא ניראה אפל יותר מכל דבר שראיתי בעבר, יכול להיות שזה הוא, "רובי!, את מקשיבה לי בכלל?!", נוי העירה אותי מהמחשבות שלי בזמן ארוחת הבוקר, יום שבת בבוקר היום שהיה הכי טוב בשבוע עכשיו זה יום האימונים שלי, "סליחה נוי ריחפתי שוב, אני עולה להחליף בגדים", ראיתי שהיא רוצה להגיד עוד משהו אבל פשוט קמתי מהכיסה שלי ועליתי לקומה העליונה, אדם יצא מהחדר שלו במכנס טרנינג אפור בלבד, גם הוא השתנה מאותו יום, הוא לא קר אלי יותר, הוא פלרטטן ומקניט אותי כל הזמן, ולראות אותו ככה כשכל שרירי גופו מוצגים לפני, מפוסלים כל כך כאילו הוא אל יווני, גורמים להתנגדות שלי כלפיו לקשה "קצת", הוא פנה לכיוון חדר האמבטיה והבחין בי אומדת בקצה המסדרון, "נהנית ממה שאת רואה?", אמר עם חיוך זדוני והפנה את מבטו אלי בלי לסובב את גופה, הבתטי בוא עצבנית אבל הרגשתי את הסומק בפני "לאא!!!" אמרתי ושנאתי את עצמי על כך שקולי יצא רועד ולא בטוח, הוא גיחך לעצמו צחוק מנצח ונכנס לחדר האמבטיה.
לבשתי טייץ שחור של אדידס שהבליט כל קימור במותני וחזיית ספורט אפורה שהחזיקה את החזה המלא שלי בצורה יפה ומעוצבת, אספתי את השער שלי לזנב סוס ונוי בדיוק נכנסה, היא העבירה את עינייה על גופי מלמעלה למעטה ואז חייכה חיוך תחמני, "את בסוף תגרמי לאחי להרוג אותי בגלל הבגדים שאני קונה לך", הייתה לה הבעה כל כך מרוצה על הפנים שלא היה קשור בכלל למה שאמרה, עבר חודש מאז הזיכרון שראיתי של אדם על מליסה, "יכול להיות שנוי יודעת על זה משהו" מלמלתי לעצמי, "יודעת על מה?", היא שמעה אותי שיט !, ההבעה המרוצה שהייתה על פניה התחלפה בסקרנות, היא מיד גררה אותי למיטה והתיישבה וסימנה לי להתיישב לידה, נאנחתי והתיישבתי לידה, "לפני חודש אני ואדם היינו באוטו שלו וקרה משהו", ראיתי ניצוץ בעיניה היא התחילה להתרגש מדברי, "נגעתי בחזה שלו וראיתי הרבה תמונות שאני מאמינה שהם הזיכרונות שלו", הניצוץ קצת כבה בעינייה אבל עדיין הקשיבה לי בסקרנות אבל עכשיו הייתה דאגה על פניה, "ראיתי את מליסה קרובה מאוד לאדם, קרובה מדי אם את מבינה למה אני מתכוונת", נוי נאנחה ותפסה בידי החזיקה אותה בידיה הקטנות והעדינות והסתכלה ישירות בעיני, "בין אמא שלך לאדם לא היה דבר מעולם", הרגשתי הקלה לא ברורה, "אבל רק בגלל שאדם דחה אותה כל הזמן", הבטתי בה מבולבלת, למה שאדם יעשה את זה מליסה הייתה בחורה יפה מאוד ואדם ידוע ברדיפת השמלות שלו אז מה עצר אותו מלהיות איתה, נוי הבחינה במבט המבולבל שלי, היא ניראתה חושבת אם לומר לי משהו או לא לבסוף נאנחה והסתכלה ישירות לעיני, "רובי תקשיבי לי טוב עכשיו זה חשוב", הנהנתי להבהיר לה שאני מקשיבה לה, "אוקי אז ככה, האדם הראשון שליסה פגשה מאיתנו היה אדם, היא הסתובבה בשעה מאוחרת בשכונה לא טובה כל כך ואדם היה שם בפאב קטן, חבורה של כמה בחוריםם שיכורים הציקה לה ואדם החליט לעזור לה וכשהבין שאין לה לאן ללכת הוא הביא אותה לאחוזה, הם התיידדו מאוד אבל ניראה שמליסה יתאהבה בוא, כשהיא התוודאה בפני אדם על הרגשות שלה הוא דחה אותה, הוא אהב אותה מאוד אבל כאחות לא יותר מזה, אבל ברור שהייתה לו עוד סיבה, היא הייתה בחורה מאוד מיוחדת היא לא שנאה אותו אחרי זה והידידות ביניהם רק גדלה, לבסוף היא גאי והיא תחלו להתקרב והשאר כבר היסטוריה", עוד סיבה, מחשבותי נדדו למשפט שאמרה, "איזה עוד סיבה הייתה לו כדי לדחות אותה ?", נוי נלחצה לרגע הבינה שאמרה משהו שלא הייתה אמורה להגיד, "תגידי לי נוי", הבהרתי לה שאני לא מתכוונת לשחרר את הנושא, היא נאנחה, "את לא היחידה עם נבוא, לפני שאני ואדם עזבנו את גן עדן כדי לבוא לכאן לעזור לגאי חוייבנו ללכת למנבא שיגיד לנו מה מיועד לנו כאן", "מה זה מנבא?", "מנבא זה מישהו שחוזה את העתיד אבל הוא קורא רק למשפחות המלוכה בכל מקרה, לאדם נאמר שהוא יכיר כאן מי שתיהיה אהבת חייו, היא תהיה מלאך אבל לא אחד שנפל אחד שזוהר יותר בכל מלאך אחר, הוא לא האמין לזה אבל ראיתי את הציפייה שהייתה בוא, במשך מאות שנים הוא מחכה לה ובגלל זה לא מתחייב לאף אחת", הסתכלתי בה ארוכות מנסה לעכל את כל הסיפור, ואז הבנתי משהו, "משפחות המלוכה?", שאלתי בפליאה, נוי חייכה חיוך תחמני וצחקוק ברח בין שפתיה, "כן רובי יש לנו משפחות מלוכה שם למעלה, גאי ואדם הכי קרובים לכס המלוכה, הם לא קרובים בדם זה פשוט לפי המעמד למעלה ושניהם המלאכים הכי חזקים שיש, בגלל זה הם ניבחרו לרדת לכאן למשימה חשובה כל כך", הבטתי בה מבולבלת גאי ואדם נחשבים מלוכה, ולא סתם הם מלוכה ישירה לכס המלכות, "רגע!…זה אומר שאני…", הצחוק המתגלגל של נוי נשמע בכל החדר אם לא גם מחוצה לו, "כן רובי זה אומר שאת היורשת החוקית אחרי שניהם, גם בגלל הדם וגם בגלל שכרגע את המלאכית הכי חזקה שראיתי מעולם, את הנסיכה הקטנה של גן העדן", מלשמוע את המילים של עצמה היא התחילה לצחוק אפילו יותר חזק שהייתי בטוחה שעוד רגע היא תתפוצץ, הרגשתי איך פני מאדימות הרגשתי כל כך נבוכה, אני, נ-ס-י-כ-ה…, שילוב המילים האלו גרם לי להרגיש כל כך לא בנוח, "רובי את לא צריכה להתבייש את נסיכה חשובה מאוד וגם את מחזיקה בכל כך הרבה כוח, כל מלאך מחזיק בממוצע בשנים שלושה יכולות עיקריות אבל ניראה שאת מחזיקה בהרבה יותר וכל יום אנחנו מגלים על עוד כוח, וגם היכולת שלך לשלוט בכל אבעת היסודות יחד מאוד מרשימה", חייכתי אליה והושטתי את ידי לעברה כדי לחבק אותה, אדם נכנס לחדר בלי לדפוק, "אני מפריע במשהו?", שאל ונשען על משקוף הדלת, קמנו מהמיטה ועיניו סרקו אותי מכף רגל ועד ראש, "עוד לא התלבשת?", הורדתי את ראשי להביט בעצמי והחזרתי את מבטי אליו, "אני לבושה, זה בגדי אימון אדם", הוא מצמץ כמה פעמים ואז הביט בי שוב, הוא אמד לומר משהו אבל פשוט עקפתי אותו ויצאתי מהחדר מגחכת בשקט לעצמי, "אתה בא יש לנו אימון?", צעקתי לו מהמסדרון הוא הסתובב לעברי ואז בפחות משניה הוא היה מאחורי, הרגשתי את נשימותיו החמות על עורפי וזה העביר בי צמרצורת, הוא נישען לאוזני, "תעמדי בקצב נסיכה", הוא לחש בכל מחוספס ומגרה, הסמקתי והרמתי את ידי לשפתי, הסתובבתי אליו והוא הזדקף, "שתוק ובוא כבר" אמרתי עדיין קצת סמוקה ומסרבת להביט בוא, הוא גיחך ובילגן את שערי בידו הגדולה, נופפתי לנוי וירדתי במדרגות.
אנחנו עושים ריצה כבר שעה מסביב לפארק, "אוקי אני חייבת הפסקה", אמרתי מתנשפת, הלכתי לכיוון עץ אלון גדול והתיישבתי מתחתיו, אדם התיישב לידי, הרגשתי את מבטו עלי, סובבתי את ראשי אליו להביט בוא חזרה, "מה?", "מה עוד ראית בזיכרונות שלי חוץ ממליסה?", פאק הוא הקשיב לנו, "זה לא יפה לצותת לשיחות של אחרים אתה יודע", נלחצתי מהשאלה שלו אבל לא נתתי לו לראות את זה, "זה לא יפה לפלוש לזיכרונות של אחרים ואז ללכת ולדבר אליהם עם עוד אנשים את לא חושבת?", הוא חייך את החיוך התחמני שלו חושף שיניים לבנות, הרמתי את רגלי שיגיעו לחזה שלי וכירבלתי את פני בהם כדי שלא יראה את הסומק בפני, "לא ראיתי הרבה רק הבזקים של כמה תמונות והיא הייתה אחת מהם", מלמלתי לתוך רגלי, "את רוצה לראות עוד?", הרמתי את ראשי להביט בוא וראיתי שפניו רציניות, לא ידעתי מה לענות לו, אני רוצה לראות עוד?, "זה יכול להיות אימון טוב, זה גם אחד היכולות שלך ואת צריכה ללמוד לשלוט גם בוא", הוא אמר כדי להבהיר לי את הכוונות שלו, הנהנתי להסכמה עדיין קצת בשוק ומבולבלת, הוא סובב את גופו לעברי והתקרב אלי, "מה את צריכה לעשות?", הוא היה קרוב כל כך, הסתובבתי עם גופי אליו מתיישבת על רגלי, "פעם קודמת זה קרה כשנגעתי בך..", הבטתי בעיניו והרגשתי כאילו אני מהופנטת הם היו חומות וכהות כל כך אבל באותו זמן משהו עדין היה בהן, הוא הרים את ידו לפני וליטף בעדינות את הלחי שלי ואז לעט לעט בליטוף עדין העביר את ידו מהלחי שלי לצווארי ואז לידי, כל גופי נדרך ועברה בי צמרמורת נעימה, ידו השנייה עלתה לפני והזיזה שערה חזרה לאחורי אוזני, יד אחת שלא החזיקה את כף ידי והשנייה אחזה בלחי שלי, אני שקוע במבטו בנעול על עיני, ידי עלו מעצמן לחזה שלו, הוא ניראה מופתע שנגעתי בוא, הרגשתי את החום עולה לעיני וידעתי שהן זוהרות, נשאבתי לאנשהו יצאתי מגופי הייתי במקום אחר, לא הייתי יותר בעולם האנושי, "זה טיפשי!!", שמעתי את קולו של אדם צועק, "אדם זה רק חיזוי עשית את זה כבר בעבר", קולה הנעים של נוי, הייתי במבנה יפיפה שהיה ניראה עתיק מאוד עמודים גבוהים שמחזיקים את התקרה והיו מעוטרים בחריטות יפיפיות של גלים וצורות, הרצפות היו לבנות ומבריקות נוי הופיע, היא הייתה יפייפיה שערה השחור היה אסוף בפקעת מבולגנת על ראשה וכמה תלתלים זעירים נכים על מניה ועורפה, לגופה הייתה שמלה לבנה כמעט זוהרת מטוהר שהייתה ערוכה כל כך שנסחבה מאחוריה היא ניראתה כמו אלה יוונית פשוט יפייפיה, לידה הלך גבר לבוש בשיריון לא עבה במיוחד שפשוט נח על הגוף ומדגיש את גודל השרירים של הגבר, זה היה אדם, הוא ניראה כל כך טוב, "וגם אז אמרתי שזה טיפשי!", נזף אדם, "נוי ציחקקה ותפסה בידו מושכת אותו לעבר הדלת העצומה שהלכו לכיוונה, היא הייתה ענקית, בצבע שחור הנוגד את כל הטוהר והזוהר שהיה במקום הזה, נוי נעצרה ליד הדלת ולא עברה דקה והיא התחילה להפתח מעצמה, הם התחילו להיכנס פנימה אז התקדמתי לעברם כדי להיכנס גם, "זה מספיק", שמעתי הדהוד חזק של קולו של מאדם באוזניי ואז משהו משך אותי חזרה לעולם האנושי, חזרה לגוף שלי, ניתקתי את ידי מאדם במהירות כאילו כל שנייה שאני נוגעת בוא אני נשרפת, הרגשתי קצת מסוחררת, שערי היה פזור על גבי וניראה שכל הדשה שהיה סביבנו השתטח, "מה קרה?", לחשתי מותשת, "ניראה שכשאת לא נמצאת נפשית בתוך גופך אז היכולות שלך קצת מתפרעות", מבטו היה קצת דואג אבל מהר מאוד הוא שינה אותו למתגרה, "נו מה ראית, אלי ראית זיכרון שלי במקלחת?", הסמקתי במידי והרמתי את ידי לסטור לו אבל הוא תפס אותה, "אידיוט מה אתה אומר!?" צעקתי עליו מובכת ממה שאמר ורק אז שמה לב לכמה שאנחנו יותר קרובים עכשיו והוא אוחז בידי, פשוט אמדנו על הבירכיים קרובים כל כך, הוא הרים את ידו השנייה והניח אותה על הלחי שלי ומבטו נח על שפתי, אני רוצה שהוא ינשק אותי, כל גופי דורש זאת אני מרגישה שאני זקוקה להרגיש את שפתיו על שלי, הוא נישען לפני, פתאום הרגשתי קור עובר בכל גופי ומבטו של אדם נהיה עצבני והרים את מבטו ומשך אותי לקום ולאמוד מאחוריו, "ריק…", מלמלתי, "שלום רובי, מצטער להפריע", חיוך מרושע וקר היה על פניו, "מי אתה?!", אמר אדם בין שיניו, ריק העביר את מבטו לאדם, "מלאך שנפל, אז אתם כבר הגעתם אליה", הוא הניח את ידו על החזה שלו וקד קידה קטנה, "אני ריק נעים מאוד, הציפור הקטנה שאתה נאחז בה מאחוריך היא הרכוש שלי, אני אשמח אם תחזיר לי אותה", חיוך מעולץ עלה על פניו של אדם וידו חיזקה את אחיזתה בשלי, הרכוש שלו על מי ניראה לו שהו מדבר!!, "לא ניראלי ר-י-ק, תתחפף", אדם אמר תחת שיניים חשוקות מבטא את שמו וארס נישמע בקולו, ריק רק המשיך לחייך את אותו חיוך והזדקף, "אם לא תחזיר לי אותה אני אקח אותה", עיניו של אדם ניצתו באור ירוק שלא ראיתי עד עכשיו, "בוא תנסה שד עלוב!", ידיו של ריק התחילו להעלות עשן שחור וסמיך והתחיל לרוץ לכיוונינו במהירות שיא, גופו של אדם נדרך היה מוכן לתקיפה, "מספיק!!", צעקתי, השתחררתי מאחיזתו של אדם רגע לפני שריק הגיע אלינו והדפתי אותו ביד אחת כאילו היה זבוב הוא נזרק לאחור נוחת על רגליו ומזדקף ניראה מרוצה ממה שראה, עיניו של אדם נכבו והוא הביט בי מופתע, "אף אחד לא לוקח אותי לשום מקום עכשיו תסתלק אני לא רוצה לראות אותך חתיחת בן..", "רובי רובי באמת מי לימד אותך לנבל את הפה ככה", הוא ציחקק, "למדתי הרבה דברים אחרי מה שמסתבר שנטשת אותי!" אמרתי עם הרבה ארס בקולי, הוא רק הביט בי מרוצה "התחזקת מאוד מאז ואני לי מדבר רק על היכולות החדשות שלך, בקרוב תיהי לצידי רובי אם את רוצה או לא, ויחד נהרוס את העולם הזה, ויחד איתו את כל השאר", הוא הסתובב ונעלם באופק, "בן אלף!!", מלמלתי לעצמי שוחקת את שיני, אני שונאת אותו יותר ממה ששנאתי מישהו בכל חיי, אדם ניגש אלי תופס את סנטרי באגודלו ומרים את פני לעברו כדי שאני אביט בוא, אבל אני הסטטי את עיני ממנו מסרבת להביט בעיניו ישירות, "רובי תביטי בי", הוא דרש בקולו, לא יכולתי להסתכל לתוך עיניו לא רציתי שיראה את השינאה שיש בהם כרגע, הוא תפס את עגני בידו השניה והצמיד את גופי לשלו הרגשתי את נשימותיו החמות על פני, "תביטי בי רובי", קולו היה מתחנן ורך, לא יכולתי יותר והבטתי בוא ועיניו תפסו את שלי במידי מהפנטות אותי, הם התמלאו תשוקע ושפתיו רוסקו על לי בלעו אותי בתובעניות מבקשות כניסה שנתתי לו, לשונו נכנסה לפי סורקת כל פינה ופינה נפגשת עם לשוני, הוא הצמיד אותי יותר קרוב אליו, הרגשתי חסרת נשימה אבל לא רציתי להתנתק ממנו, ידו ירדו אל מותני וקרחתי את ידי סביב צווארו, כשידיו נגעו בעורי החשוף בגבי התחתון עברה בי צמרמורת חמה וברחה מבין שפתי גניחה קטנה, הוא ניתק את הנשיקה וניצלתי זאת כדי להסדיר את נשימותי, הרגשתי כל כך סמוקה ופני בערו מחום, עיניו היו מהפנטות מעורפלות קצת כאילו הוא שיכור מהנשיקה שלנו, ידו עלה לפני והזיזה שערה למאחורי אוזני, "מה את עושה לי נסיכה?".