אנשים מיוחדים פרק 17

אמדנו שם בוהים אחת בשני מהופנטים, "מה את עושה לי נסיכה?", המשפט הזה כאילו העיר אותי והתרחקתי ממנו במהירות, "מה אני עושה?, מה אתה עושה?!", הוא התחיל לצחוק בקול הניח את ידו על ראשי ובילגן את שערי, הרמתי את מבטי לפניו וראיתי עיניים מקניטות ומשועשעות, הרגשתי את הדם עולה ללחיי, "אני מת על איך שאת מסמיקה כשאני לידך", הקול שלו הקניט אותי והרמתי את ידי לפני כדי להסתיר את הפה שלי, "שתוק מטומטם!" נזפתי בו והתחלתי ללכת בחזרה לכיוון האחוזה והוא הדביק את הקצב מגחך מאחורי.
נכנסנו בדלתות האחוזה וקיבלו את פנינו גאי ונוי לבושים חגיגי, "אני יודעת שאתם גאים אבל לא הייתם צריכים", אמרתי מאחורי חיוך מתלוצץ נוי מיד חייכה אלי ובגיחוך האופייני לה תפסה את ידי ודחפה אותי לכיוון המדרגות, "לכי להתכונן מיד מגיעים אלינו אורחים בעוד מספר דקות, אנשים חשובים הקשורים לעבודה של גאי אז תתלבשי יפה", סרקתי את לבושה של נוי, היא לבשה שמלה סגולה שניראתה נהדר עם שערה השחור שהיה פזור בתלתלים על גבה, היא הייתה פשוטה ולא צמודה לגופה אבל החמיאה לגיזרה הדקה שלה, העברתי את מבטי לגאי שהיה לבוש בחליפת עסקים יפה יותר מהרגילה שהיה יוצא איתה לעבודה כל בוקר אבל יכולתי להבחין שהייתה יותר מהודרת למרות שאני לא מבינה בבגדים של גברים, נוי נתנה לי עוד דחיפה לכיוון המדרגות, "אוקי אוקי אני הולכת!", עליתי במעלה המדרגות וכשהגעתי לסוף אדם תפס את ידי וסובב אותי לעברו, הופתעתי קצת ורציתי לנזוף בוא שיפסיק לתפוס אותי ככה אבל היה לו מבט רציני, "אל תתלבשי יפה מדי", הקול שלו לא היה כועס אבל מאוד פוקד, "למה אתה חושב שאתה יכול לתת לי הוראות, אין לך בעלות עלי ואתה חייב להפסיק לחשוב שכן", אמרתי בקול יציב ושיחררתי את ידי מאחיזתו לא העזתי להסיט את מבטי, לא התכוונתי להפסיד לו, הוא לקח צעד לעברי תפס בסנטר שלי והרים אותו, "אם מישהו חוץ ממני יגע בך או יביט בך בצורה שאני לא אוהב אני מבטיח שזה לא יגמר טוב", המבט שלו רציני ועיניו חודרות לשלי לא משחררות, פתאום מה שאמר כאיל הגיעה אלי והדם עלה לפני, זזתי צעד לאחור ושמתי את ידי על הפה, "אני… אני אחזור על זה שוב… אני לא שלך!", אמרתי בקול חלש ומגמגם ורצתי לחדרי.
אני נשענת על הדלת מתנשפת בכבדות, אני מרגישה אך פני רותחות מחום והלב שלי דופק בחוזקה, מי הוא חושב שהוא!, חתיכת אידיוט!!, הוא מצליח לשגע אותי כל הזמן ואני מתכוונת להחזיר לו, פתחתי את הארון והתחלתי לחפש את הבגד הכי יפה שמאפשר לי ללבוש אותו בפגישה פשוטה כזאת בבית, מצאתי אוברול לבן, כתפיות חוט דקות ומחשוף משולש שהגיע עד בדיוק מעל החזה, הוא ניצמד עד המותניים והשתחרר קצת אחרי ונתן לי מראה שעון חול מחמיא, עברתי לשער, מרחתי קרם על כולו והצמדתי את שערי לקרקפת בצד ימין ושחררתי את כולו בצד שמאל לנוח על כתפי, לבשתי את השרשרת של מליסה שהתאימה בדיוק ואיפרתי את פני בעדינות במראה טבעי רק הארכתי את הריסים שלי כדי להגדיל את עיני, לבשתי סנדל עקב שחור ומרוצה מהמראה שלי יצאתי מהחדר וירדתי במדרגות, למטה כולם כבר חיכו לי העברתי מבט זריז בכולם והבחנתי בשני דמויות שלא מוכרות לי, כניראה אלו האורחים של גאי, עיני נחתו על אדם מבטו סרק אותי והוא לא ניראה מרוצה, הוא ניראה כל כך טוב שערו היה פרועה והוא לבש חולצה מכופתרת שחורה מחוץ למכנסי ג'ינס כהים, 1-0 לי, חייכתי חיוך מנצח ופניתי לגאי ולאורחים שלו, "אז זאת האחיינית המסתורית שלך, איך הצלחתה להחביא אוצר כזה", בחור בסביבות גילו של אדם ניגש אלי ונישק לידי,"קוראים לי ג'יקוב נעים מאוד" משחתי אותה חזרה אלי מיד, "לאוצר הזה יש שם תודה רבה, קוראים לי רובי", אמרתי בחוסר סבלנות, הוא ניראה נאה אבל משהו פלרטטני היה בעיניו, וגם הבחורה המנותחת שבגדיה היו כל כך צמודים שניראו כמו עור שני שנמרחה עליו נתנה לי הוכחה, הוא העביר יד בשערו החום והקצר וגיחך, "עוקצנית, אני אוהב את זה", נתן לי חיוך וקרץ עלי, עשיתי פרצוף נגעל והלכתי לכיוון חדר האוכל שם נוי ערכה את השולחן, "הבחור הזה יכול להיות יותר דוחה", נוי אמרה בנזיפה ואז עברה להביט בי בגאווה, "אהבת?", שאלתי לא בטוחה אם באמת הצלחתי ב"הופעה" שלי, "את ניראת נפלא, פשוט יפייפיה", אמרה וסידרה תלתל שזז ממקומו, חייכתי אליה כתודה,"סליחה בקשר אליו הוא הבן של אחד מהמשקיעים בחברה שלי ולא ציפיתי שהוא כזה בוטה", גאי ניגש אלי ולחש באוזני בקול מתנצל, הנהנתי לו שהכל בסדר ולקחתי כמה צלחות מידה של נוי ועזרתי לה לסדרת את השולחן.
הארוחה עברה מהר ובמהלך כולה קיבלתי את ההרגשה מג'יקוב שהוא פחות מעוניין בחברה הקטנה שהיא יחד איתו, שהבנתי שקוראים לה סברינה, ויותר מעוניין בי, סברינה שכניראה הבינה שהייתה רק לליווי הראתה עיניין רב במהלך כל הערב באדם שזרם איתה מאוד, בסוף הארוחה יצאתי לנשום קצת אוויר בגינה, התיישבתי על ספסל שהיה מול עץ אלון יפה, הבטתי בכוכבים ושקעתי בהם כל כך שלא הרגשתי את הסביבה שלי, "מעולם לא ראיתי עיניים כמו שלך אוצר קטן", ג'יקוב נשען על משענת הספסל ולחש לאוזני, נבהלתי קצת אבל השערתי הבאה רגועה, "תודה אומרים לי את זה הרבה", קמתי מהספסל והפנתי את פני אליו, הוא עבר את הספסל והתקדם לעברי, מבטו הישתנה היה משהו אפל יותר בעיניו, הוא תפס את ידי ומשך אותי אליו והחזיק אותי בחוזקה, הופתעתי מהצעד הזה לא ציפיתי למשהו כזה, הוא ניראה פלרטטן אבל לא אלים או אנס, לא משהו קורה פה יכולתי להרגיש את זה, "אם תשמיעי קול אני אשבור את היד הקטנה שלך, אל תעשי לי עבודה קשה", שני קצות שפתיו התעקמו לחיוך מרושע ויכולתי להרגיש את הכוח של אחיזתו בידי, זה לא היה כוח רגיל, הסתכלתי ישירות לעיניו לא חשתי פחד וביפנים אפילו נדהמתי מכך, "אני לא יודעת מי אתה חושב שאתה ואבל ניראלי אתה צריך להבין מי אני קודם", הרגשתי את החום עולה לעיני וידעתי שהן זוהרות אבל הייתה עוד תחושה שהרגשתי, הרגשתי שאני רוצה לגרום לו לסבול הכוח שעלה לעיני כאילו שיתק אותו אבל לא גרם לאחיזה שלו להשתחרר, אמדתי להעיף אותו הכי רחוק שרק אפשר לשבור אותו לרסיסים, "זה מספיק!", קול מאיים אבל יציב נישמע מאחורי והזוהר בעיני נעלם, אדם ניגש אלי במהירות ומשך אותי מאחיזתו של ג'יקוב, "תצא מכאן מיד לפני שאני מחליט שאני נחמד מדי ושובר לך את הפנים!", שמעתי את הכעס אבל קולו עדיין היה יציב, ג'יקוב ניראה שהבין את המסר כי מבטו הארסי התחלף במבט מבוהל ואפילו מצחיק, סברינה רצה לעברנו מן האחוזה קוראת לאדם, "תצאו מכאן שניכם, עכשיו!", סברינה נעצרה במקומה ניבהלה מהטון של אדם, ג'יקוב נכנס לאחוזה במהרה גורר אותה איתו יחד, אדם הסתובב והתחיל לצעוד לעברי, "אמ… תוד…", לא הספקתי לסיים את המשפט והוא תפס בידי והתחיל למשוך אותי בחזרה לכיוון האחוזה, "מה אתה עושה?, אדם?!", הוא הגביר את הליכתו, "הזהרתי אותך ואת בחרת לשחק איתי", ראיתי חיוך זדוני אבל כועס מזווית פניו, "עכשיו את תביני שלא משחקים איתי", נכנסנו לאחוזה וחלפנו על פניהם המבולבלים של גאי ונוי, ג'יקוב וסברינה לא ניראו בשטח כניראה הבינו את המסר והסתלקו, שלחתי מבט מבולבל לנוי והיא פשוט הסיטה את מבטה וציחקקה לעצמה, גאי פשוט בחר ללכת לכיוון הסלון, אדם גרר אותי לגרם המדרגות הכניס אותי לחדר שלו וזרק אותי על המיטה, "מה אתה עושה?!, השתגעתה?!", האורות היו כבויים אבל החלון הפתוח הכניס את אור הירח מבחוץ, אדם פשט את החולצה שלו ועלה מעלי, הרגשתי את לחיי בוערות, גופו השרירי והמוצק היה מעלי לא יכולתי לזוז, "מה…מה אתה עושה…?",שאלתי בקול חלש שלא הייתי בטוחה אם שמע, "מוכיח לך שאת כן שלי, ורק שלי!", החנקתי נשימה הצלחתי לראות את התשוקה בעיניים שלו, ופחדתי ממנה, הוא פשוט הביט בי כאילו חושב מאיפה להתחיל לטרוף אותי, או… מחכה לאישור שלי, לא יכולתי יותר להביט בעיניו והסטתי את מבטי לשפתיו מסיבה לא ברורה, הן היו כל כך בשרניות וחושניות, נזכרתי בטעם שלהן מהיום בבוקר, נשכתי את שפתי מהמחשבה הזאת, אדם הביט בכל תנועה שלי וכשראה שנשכתי את שפתי ריסק את שפתיו על שלי הוא טרף אותי נשך את השפה שלי ואז מצץ אותה ושוב נשך, הלשון שלו לא השאירה פינה שלא היתה בה הוא התנתק משפתי ועבר לצווארי משאיר נשיקות רטובות על כולי מוצץ את העור שלי כיאלו רוצה עוד, עולה לאוזן שלי ומכרסם אותה, "את שלי את מבינה את זה!", לוחש אלי, הרגשתי שאני בוערת מביפנים, גניחות חלשות ברחו מבין שפתי וזה רק גרם לו להגביר את הקצב, לנשק אותי עוד לבלועה אותי, הוא ירד מצווארי לבית החזה ונישק באגרסיביות משאיר עלי סימנים, מתנשפת כולי מרגישה מסוחררת דחפתי אותו במעט כוחי שנישאר לי מספיק רק כדי לגרום לא להרים מעט את גופו ופניו ממני, עיניו היו מלעות תשוקה וכאילו מסוממות, "מס…מספיק", אמרתי מתנשפת בקול חרישי ממש, "העברתי את הנקודה שלי, אני לא אעשה משהו שאת לא רוצה עד שתבקשי", קולו היה מחוספס מלא בתשוקה, שערו היה פרוע והמבט שהיה בעיניו גרם לי לרצות לבקש ממנו שימשיך, הוא התרומם ממני ופשט את מכנסיו, התישבתי על המיטה מביטה בו כאילו מחכה שיפשוט מעצמו כל פיסת בד ואז מבינה מה בעצם קורה סביבי, "מה אתה עושה…?", הוא ניגש אלי והתחיל להוריד את הנעליים שלי, "אל תילחצי אני רוצה ללכת לישון, ואת נישארת לישון כאן איתי", קולו היה עדיין מחוספס אבל יותר יציב וכרגיל פוקד עלי, "אני ממש לא!", הוא הוריד את הנעל השנייה שלי והרים את מבטו אלי, "לפני שאני מפשיט אותך בעצמי תיכנסי לחדר הארונות ותחליפי לאחת החולצות שלי ותחזרי למיטה", קולו לא נתן לי מקום להתווכח ובטח שהבנתי כבר שהאיום היה יכול להתגשם אבל רציתי להמשיך להתגרות בו אז לא זזתי ממקומי, לא רציתי להמשיך להפסיד לו, כשהבין שאני לא מתכוונת לזוז הוא עלה על המיטה ותפס בידי, "את רוצה להמשיך לשחק איתי רובי, כי אני כבר לא משחק", בידו השנייה מצא את הרוכסן של האוברול מאחורי גבי ומשך אותו למטה פותח אותו, לא מסיר את עיניו מעיני, פניו כל כך קרובות לשלי, "אני מבין שאת רוצה עוד סיבוב?", חיוך שובב עלה על פניו וגרם לי להסמיק בטירוף, הרמתי את ידי לשפתי והדפתי אותו ממני רצה לחדר הארונות, לקחתי את אחת החולצות שלו ופשטתי את האוברול מעלי ומושכת את החולצה למטה שהגיעה לי עד הברכיים, פרעתי את השער ויצאתי בהיסוס, אדם שכב כבר במיטה מכוסה בסמיכה חשבתי על לצאת מהחדר אבל זה חסר טעם הוא יבוא אחרי ואלוהים יודעה מה יעשה, נכנסתי למיטה הענקית מרגישה קטנטונת ביחס לאדם ששוכב לצידי, פתאום הוא הושיט אלי יד ומשך אותי אליו, "מה את עושה כל כך רחוק", הוא הצמיד אותי אליו והניח את ראשו מעל שלי, "לילה טוב נסיכה שלי", לא ברור למה אבל הרגשתי טוב בתוך זרועותיו חמימות טובה שכזאת, "לילה טוב… משוגעה אחד", שמעתי גיחוך ממנו ואז הוא נישק בעדינות את ראשי,לא הרגשתי בטוחה כך בחיים, לא עברה דקה ושקעתי בשינה הכי מתוקה שהייתה לי מעולם.