ארבעת השומרים פרק 7

ארבעת השומרים פרק 7: ראשי – סוכנים מימד אחר

לוק ודיוויד צעדו בחזרה אל ג'וש ומרי, מרי ניגבה במהירות את דמעותיה לפני שהשניים יגיעו ויראו אותה. בניגוב קל של קצה החולצה עיניה נהיו יבשות אך פניה היו אדומות מעצב.
ג'וש העביר את ידו הגדולה על האזור המוכתם בחולצתו מהדמעות של מרי, מנסה לייבש אותו בכמה שפחות זמן, הוא הבחין בה מבעד לכתפו, עיניה הכחולות נראו כמו ים סוער וגועש שמנסה שלא להתפרץ ושיערה הכתום היה נראה כמו להבות, להבות העולות באש ונשרפות בצורה יפיפייה כשהבחינה בו הוא מיד השליך את מבטו לכיוון לוק ודיוויד.
לוק אחז בספר מאובק בעל הכריכה החלשה, הוא הניח את הספר על השולחן המלבני מול כולם. לוק ודיוויד ראו אותה כבר כך שנתנו לג'וש ומרי להביט בה טוב יותר. הם התבוננו בכריכה, הנערים נראו בדיוק כמוהם, הנערים שאוחזים ידיים אל מול שער קסום. 'אולי הספר הזה הוא נבואה?' חשבה מרי לאחר שתפסה את עצמה בידיים.
'אסור לי להיות חלשה, לא עכשיו.' חשבה,
הם התיישבו בכיסאות הלא-נוחים-בעליל, הארבעה התבוננו בו דיי הרבה לפני שמישהו מהם החל לדבר.
כמובן שג'וש היה זה שהתחיל את השיחה.
"אתם חושבים שאלה.." אמר מבלי להיות בטוח בעצמו, מרים את ראשו מן הכריכה ומביט בחבורה.
"אלה אנחנו." קבע לוק, ארשת פניו הדוקה ומבולבלת בו זמנית, הוא חשש מדיוויד.
"השער הזה, קרייג דיבר על שער מסויים. אתם חושבים שזה השער?" שאל דיוויד, לוק כיווץ את עיניו בחשיבה. אולי הוא בוגד? בוגד שיבגוד בהם בשנייה שכולם יתנו בו אמון, רואים שהוא ידע על כוחותיו, רואים שהוא יודע להפעיל אותם והוא מודע אליהם.
'משהו מסריח פה.' חשב לוק, שיערותיו השחורות נפלו מעט על עיניו הוא העביר את כף ידו על שיערו בכדי לסדר את תסרוקתו.
"לפתוח?" שאלה מרי ביד רועדת, היא רצתה להרגיש שייכת אליהם אם כי היא מרגישה מפוחדת יותר ויותר מרגע לרגע. ג'וש הנהן, היא הביטה בעיניו הכחולות לפני שפתחה את הספר, כמה מפירורי האבק נפלו על השולחן, הכריכה השמיעה קנאקים של הפרדת דפים, ראו שאף אחד לא פתח את הספר הזה לפחות עשור שלם. אולי יותר, הדפים היו צהבהבים ויבשים כמו עלה בקיץ חם שלא קיבל מים במשך שנים.
היא העבירה מספר דפים בפתיחה ודף נחשף בפניהם, "גמדים." קרא ג'וש וחיוך קל עלה על שפתיו, בכתב משורבט ומהיר היה כתוב מידע על הגמדים, ובנוסף הכותב של הספר צירף ציור הנראה דיי מדויק.
אדם נמוך קומה בעל כובע מצנפת אדומה וזקן אפור היה מצויר בקו שחור וגס, הוא היה לבוש בבגדים ישנים, חולצה ארוכה ודיי דלויה ושלייקס שחורים שמחוברים למכנס שנגזר בקצותיו ברגליים.
לא היה שום תיאור של זנב על הגמדים.
"אין מצב שהסוכנים היו גמדים, הם לא יכולים להיות כל כך מיומנים בעבודת צוות." אמרה מרי, דיוויד קרא חלק מהדברים שהיו כתובים עליו,
"גמדים מאופיינים בעבודת צוות מופלאה ובעלי כוח תעתוע."
"הם לא גמדים." קבע ג'וש והם דפדפו מעט בדפים,
הצלצול נשמע, חזק מהרגיל. מצלצל באוזניי כולם. ג'וש הכניס את הספר אל תוך התיק השחור שלו. זה הכביד מעט את התיק אך לא משהו בלתי נסבל.
"אני אחפש בבית שלי על סוכנים עם זנב או משהו כזה ואעדכן אתכם." אמר, כולם הנהנו בהסכמה ופנו אל מחוץ לספרייה.

"קדימה, קדימה." אמר ג'וש וטפח בראשו מעט עם ידיו בייאוש, כבר שלוש שעות שהוא מחפש מידע על סוכנים עם זנב שחור. המחשב היה דלוק על התמונה של הסוכן עם הזנב הכהה, הוא ניסה לבדוק בציורים שהכותב של היומן צייר דברים שדומים לזנב.
פתקיות שלמות היו זרוקות על הרצפה מעוכות באכזבה, כל כך הרבה תיאוריות לא הגיוניות ויצורים שלא מתאימים לתיאור. הדבר היחידי שהיה דומה לכך הם אנשי הזאב,
הוא העביר לדף של אנשי הזאב, שם יצר 'אוזן חמור' בכדי שיוכל לחזור אליו.
"אנשי זאב." קרא ג'וש בקול חלוש בכדי שמשפחתו לא תשמע ותחשוב שהוא השתגע. הכתב היה יותר בטוח בעצמו מאשר בגמדים, גם פה היה מצויר איש זאב. הופיע אדם דיי צנום בעל שיער כהה ועצמות לחיים בולטות עיניו כהות כלילה, לידו הופיע אותו אדם אך הפעם גופו מכוסה פרווה חומה כהה וציפורניו שלופות כמעין טפרים, ליד שניהם הופיע זאב בעל פרווה חומה כהה בדיוק כמו בשינוי האמצעי. זה ייצג את השינוי של אנשי הזאב.
"אנשי הזאב מתוארים כיצורים אשר ביכולתם להפוך לזאבים, בדרך כלל אנשים חביבים או אנשים בעלי מזג חם." קרא בליבו וחשב על הסוכן, הוא היה דיי חביב אך הזנב שלו היה כהה.
ג'וש שלף פתקית צהובה נוספת וכתב עליה בשרבוט זריז עם העט הכחול שהיה זרוק על השולחן ואכול בפקק שלו,
"זאב שחור?"
"בדרך כלל הזאבים מסתובבים בלהקות של ארבעה עד שישה פרטים." קרא באי בטחון מופרז, הוא העביר את אצבעותיו על הכתוב ומיד מחק את התיאוריה שלו במריחת קו עם העט על התיאוריה.
"לא מסוגלים להשתנות בבתים של משפחות אנושיות." קרא ג'וש ונשען על הכיסא שלו בעצבנות.
"סוכנים, מה אתם?!" קרא והשעין את ראשו לאחור. עוצם את עיניו ומנסה להיזכר בפרטים קטנים. "הטבעת.." אמר ונזכר בטבעת הזהובה שהסוכנים ענדו.
הוא החל לחפש בספר על סוכנים בעלי זנב שעונדים טבעת. לאחר שעה של חיפושים שלמים בספר העבה שכבר התרגל לכך שפותחים אותו לאחר שנים הוא עצר. הוא הגיע לתיאור שנראה בדיוק כמו הסוכנים. ליבו פעם בחוזקה מהתרגשות,
"ראשי, סוכנים ממימד אחר." קרא ועיניו החלו לחפש את הציור, בקצה הדף הופיע הציור בצורה מוגדלת. אדם בעל משקפיים שחורים עבות ולבוש של סוכן, מסודר ומאורגן הופיע מולו. ידיו נפרשו לצדדים וטפרים ארוכים צמחו מאצבעותיו, זנב שחור בדיוק כמו בתמונה יצא מן עצם הזנב שלו והסתלסל בקצה,
"הראשי, סוכנים אשר הגיעו ממימד מקביל אליו אני חושב שהשער מוביל. הם נראים דיי חביבים אך הם משרתים אדון, אדון מסוים שרוצה את השער. הם תמיד יענדו טבעת זהובה שהאות הלועזית R מוטבעת בתוכה, הR מייצג את המילה RASHI. אני מניח
שיש להם שפה עתיקה, לכל היצורים. אני מאמין שהמילה ראשי מייצגת משקפיים." הוא קרא את השערתו של הכותב, הכול התאים לסוכנים, הכול נשמע הגיוני כל כך.
"חולשות, הסרת המשקפיים והורדת הטבעת." אמר ג'וש ודפק עם ידו בשולחן בשמחה.
"כן!" קרא וצחק בשביעות, ג'ייס פרץ אל החדר. זיעה עוטפת את ראשו וגופו מתנשף, שיערו החום בהיר משוך לצד וגופו נע מעלה ומטה מפחד.
"ג'ייס?" שאל ג'וש וחיוכו לאט ירד. "אני לא יודע מה קורה פה, אבל הסוכנים פרצו הביתה, הם תפסו את אימא." אמר והדלת ניסתה להיפרץ, ג'ייס עצר בעדה.
ליבו של ג'וש החסיר פעימה והוא הרגיש כאילו חתכו את לשונו מלהמשיך לדבר.
"ג'וש.. הם באו בשבילך."