אש וקרח פרק 25

נ.מ. אורי
"זה רע, זה ממש רע," אמרתי לג'יין בבהלה כאשר האדמה מתחתינו התחילה לרעוד, ממש כאילו צבא שלם מגיע מתחתיה, ואולי זה נכון?
"צודק, חייבים ללכת. יש בי קול קטן וצעקני שאומר 'משהו רע עומד לקרות'," היא השיבה ובנימת קולה נשמע שהיא לא כאן, הראש שלה עסוק כרגע במשהו אחר לגמרי.
עברו כמה שניות והיא לא זזה ממקומה. "ג'יין, בואי. חייבים לזוז מפה!" ניערתי אותה והתחלתי למשוך אותה אחרי למקום שבו נמצאת דלת האבן, הכניסה האחרת למערה. אחרי כמה דקות בערך היא חזרה לעצמה והתחילה ללכת בכוחות עצמה, מבלי שאצטרך לגרור אותה אחרי.
"לאן הולכים?" היא שאלה כעבור כמה זמן.
"אל הפתח השני," השבתי, חשבתי שהיא כבר תבין את זה לבד. כנראה שטעיתי.
"אה," היא אמרה, קולה עדיין לא נשמע לגמרי יציב, לא הבנתי מה קורה בתוכה אבל ידעתי שאם היא לא תצא מזה בקרוב זה עוד יעלה לנו ביוקר.
צעדים נשמעו מאחורינו ושנינו הגברנו את מהירות הליכתנו, מקווים להגיע כמה שיותר מהר למקום מסתור שבו נוכל לתכנן את מהלכנו. הגענו אל קרחת היער השנייה, המקום בו מצאנו את דלת האבן והסתתרנו שם בתוך איזה שיח. שוב ניערתי את ג'יין, גופה היה רפוי ועיניה עצומות למחצה. היא נראתה כמו אחת שעומדת לאבד את ההכרה בכל רגע, משהו קרה לה, הייתי בטוח. "ג'יין! תחזרי לעצמך, נו." ניערתי אותה חזק יותר בחוסר סבלנות. גם אם אני כשף, אני לא מספיק חזק כדי לעצור צבע שלם, מה שכנראה רודף אחרינו עכשיו.
"מ… מה?" ג'יין מלמלה, "אורי! איפה אנחנו?" הוסיפה בבהלה כשהתעוררה לגמרי וקלטה שאנחנו כבר לא ליד העץ.
"תהיי בשקט!" לחשתי לה בחוסר סבלנות, היא לא מבינה שאנחנו בתוך שיח? "אנחנו בכניסה השנייה למערה, בתוך שיח," הסברתי לה בקצרה.
"למה אנחנו כאן? אנחנו צריכים לחכות לברן וקאלה ליד העץ." היא עדיין לא הייתה מודעת למה שקורה בחוץ, בזמן שאנחנו מסתתרים בתוך שיח.
"תעשי לי טובה, הן כבר בטוח נתפסו על ידי הצבא של באסיק, ככל הנראה. במקרה הטוב הן חיות ומוחזקות עכשיו באחד מתאי הכלא שלו, אם יש כאלה." הבטתי בה והיא החזירה לי מבט של 'מה אתה רוצה ממני לכל הרוחות? משוגע.'
במקום זה היא אמרה, "כן, מה שתגיד. אז מה עושים עכשיו? צריכים להלחם בהם, לא?" היא שאלה, סוף סוף נראה היה שחזרה לעצמה.
"כן, אבל לא נוכל סתם לצאת לשם ללא תכנית מוכנה מראש," אמרתי לה.
"אני מסכימה איתך. טוב, אתה האסטרטג, מה עושים?" שאלה.
למה היא מפילה עלי את כל האחריות עכשיו? זה נכון שאני טוב בתכנון מהלכים אבל מה אנחנו יכולים לעשות כשצבא שלם רודף אחרינו וכל אחד מחבריו רוצה לערוף את ראשינו ולהביא אותם לבוס שלו? זה נתן לי רעיון. "הם רוצים אותך, לא? אז ניתן להם את מה שהם מחפשים. מה את אומרת?" הצעתי. נראה היה שהיא מבינה לאן אני חותר, היא חייכה בהסכמה והנהנה. זה עומד להיות כיף.

נ.מ. ברן
"מה אמרת?" שאלתי שוב, אחרי ששון לא ענה לי.
"כלום. שום דבר שאת צריכה לדעת," אמר בנוקשות, אבל יכולתי לראות על פניו שהתכוון למשהו אחר.
"אני יודעת שאתה משקר, ואני עומדת לגלות מה אתה מסתיר," אמרתי בארסיות וחזרתי לשבת על הדרגש הקטן בצד התא המחניק.
"ברן, עזבי אותו. הוא ממילא כבר לא בצד שלנו." קאלה הסתכלה עלי במבט של 'אני יודעת מה את חושבת, אבל זה לא הזמן לזה.'
"אוף…" מלמלתי, רציתי לראות שוב את ג'יין ואורי, לדעת איך הם מסתדרים ואם הם עוד לא מתים.
בינתיים קאלה התחילה לדבר עם שון, "אין לי מושג מה אתה מתכנן, אבל אני עומדת לגלות את זה. לא משנה כמה תכה אותי עם האלה הזאת שלך." קולה נטף ארס.
שון לא נרתע. "ואיך תעשי את זה? את הרי נמצאת בתוך תא כלא קטן ומסכן ואני נמצא בחוץ, שומר על שתיכן שלא תברחו," אמר בהתנשאות.
פניה של קאלה האדימו מרוב כעס והיא אמרה בקול שקט אך מרתיע, "תשתוק, בוגד מטונף שכמוך." מבטה היוקד ננעץ בפניו של שון.
שון נראה מהורהר, נראה שהוא חושב על משהו. אולי על מה שאמר כמה דקות קודם לכן ואני בטוחה ששמעתי. "את לא תגידי לי מה לעשות ומה לא, אתן לא יכולות לצאת מכאן. לפחות לא בלי שמישהו מבחוץ יעזור לכן," אמר לבסוף. הנחתי שהוא מתכוון לג'יין ואורי, אך משהו בקולו רמז על זה שהוא מדבר על מישהו אחר.
ההצגה שלו לא עבדה עלי יותר, הבנתי שהוא עדיין לצידנו אבל מתחזה לעבדו הנאמן של באסיק. רק כדי שהוא לא יחשוד החלטתי לזרום עם זה. "אם אתה מתכוון לחברינו, או לחבריך לשעבר ג'יין ואורי, זה לא יקרה מכיוון שהם כרגע נלחמים עם עבדיו של באסיק. שכנראה הפכת גם אתה לאחד מהם," אמרתי בשקט, אך בקול מספיק רם כדי שיוכל לשמוע אותי. הרמתי את עיני והסתכלתי עליו במבט של 'הבנתי מה אתה עושה, זה לא יצליח לך להרבה זמן.' הוא החזיר לי מבט נוקב בתשובה ומיד נזכרתי במה שאמר לפני שעה בערך, באסיק רואה ושומע כל דבר שאנחנו עושים. מיד הפניתי ממנו את מבטי, רק שבאסיק לא יקלוט את התרגיל ששון עושה לו.