בחזרה למציאות

בהשתנות אתה מרגיש סוג של אנרגיה פורצת.. זרמים שמאירים את העורקים והורידים הכי קטנטנים. כמו להבות שמלחכות את בשרך הפנימי. ״תן לי כח אדון האופל הדרומי, תן לי לגדול ולהתעצם, תן לי לחוש את הכח שלך פורץ מתוכי, תן לי מעט מימך״ מרימה את ידיי לשמיים וזועקת תפילה חלושה לאדון האופל בתקווה שיקשיב. בתוכי אני צורחת, אבל מה שנשמע היא לחישה דקה. אני רוצה לחוש עוצמה, כח, חוזק. ״תן לי כח, תן לי כח, תן לי כח״ לחש שצריך להיאמר שלושה פעמים כדי לקבל משמעות. גיליתי את הכוחות שבודדים מהעולם הזה שקיבלו אותם. אנחנו מתחילים להיכחד אט אט עד שלא ישארו עוד כמונו בכלל. מי שיודע עלינו יודע שאנחנו מרושעים ושטניים, אך אין בידנו לפגוע באף אדם חף מפשע, אך אם נפל לחיקנו העונג להעניש מישהו על עוונו, נעשה זאת בצורה הכי קשה שיש, ללא רחמנות. אני מרגישה שוב שאני מתמלאת מחדש בכוחות עצומים, הכל חוזר אליי וגם קולי. ״אדון אופל נעלה ונשגב, תודה לך על שהחזרת לי את כוחותיי״ הפעם הצורה שבה נאמרו הדברים הייתה בצעקה רמה. הטקס נגמר והכל שב אליי. לפתע שמעתי צעדים מאחוריי. לילה. ״נחושה כמו תמיד. מתי תביני שבסוף גם תפילה לאדון האופל לא תעזור במקרה שלך, מתי תביני שאין באופיינו חמלה ואהבה, אנחנו בני השטן ונועדנו לעמוד על המשמר, לא לרחם על מי שמבטיח להשתפר!!״ ירקה בעיניים רושפות. ״אני לא מתכוונת לתת לך את מה שאת רוצה לילה. העולם שלנו נועד להשתנות, נועד לקבל בחירה, לא להרוס ולהחריב כל דבר הנקרא בדרכינו״ עניתי בנועם וחיוך עדין שכבר הפסיק להתייחס אליה ברצינות. ״כרצונך.. אני הזהרתי..״ אמרה בארסיות כאילו התכוונה באמת בטובתי. מאחר ואנחנו מעטים בעולם, אספנו את מי שנודע לנו עליו שהוא משלנו אל המסדר שהוקם לפני מעל עשור. הטירונים שעדיין לומדים את הטכניקות של הלוחמה וכיצד לזהות נשמה ש׳מגיעה׳ לה את טיפולנו. אנחנו מזהים בעזרת האנרגיות את הנשמות שצריכות תיקון. ״רק שתדעי דבר נוסף.. מי שלא מציית לכללים, טירונית, נענש בחומרה רבה״ לילה השתהתה במילה האחרונה והביטה בי בעיניים קורנות. ״לא משנה מה יהיה העונש זהו משהו שאני צריכה לעשות, השינוי הזה עוד יעשה, גם אם תנסו למנוע אותו ממני״