דם המטפטף לתוך עצמו – 10
ישבתי במיטה והסתכלתי על תמונה על השידה, של אמא שלי מחייכת כשלידה האידיוט שבראש שלי. מילים הופיעו לי בראש בצבע לבן, לצידן קולו של האידיוט:
"מצחיק לחשוב שהצלתי אומה בכך שניסיתי להציל את הבת שלי ממוות. מלחמת היד, איזה דבר מדכא." מוזר היה לראות שאין צבע במילים שלו.
ואז, הוא התחיל לספר לי על מלחמת היד. בינתיים פונטרול נכנס לחדר עם מרק עוף והניח אותו על השידה לצד התמונה.
"ואתה זוכר את הצמיד ששמת? כן? זה צמיד השתיקה בגלל שהוא השתיק את מילות הקללה באנשי אי הצבע. אתה יודע שהוא בחדר?" באותו צבע לבן רגיל, כתב או דיבר. עדיין לא הבנתי את הקונספט של דיבור הנפש כי בינתיים זה לקרוא עם מישהו בראש שלך, רק שעכשיו אני רואה אותיות עם צבע, איזה יופי.
"איפה הוא?" כתבתי בצבע אפור, או אמרתי לאידיוט הזה.
"אני מרגיש את המילים של הצמיד מאחורי התמונה, אבל אתה עייף. מחר, תשים את זה. אני מזהיר: הקולות יהיו הכי חזקים כאן, לצד המקדש, או בכללי לצד כל מקדש. אחד הדברים הנחמדים בדיבור הנפש הוא שאתה יכול להשתיק פחות או יותר את מילות הקללה של צמיד השתיקה. בכך אצטרך להראות לך את נפשך כדי שתבין מה המקור של כל אלמנט הקשור לנפש כולל דיבור הנפש."
הזזתי לצד את התמונה והצמיד היה באמת מאחורי אותה מתכת ירוקה עם שכתוב עליה: "הגוף והנפש מחוברים בשליטה, הבחירה היא מה שעוכר שלום ביניהם."
אז, לקחתי את מרק העוף והתחלתי לאכול. כשסיימתי, הנחתי את הקערה על השידה, הרגשתי צורך לפנות לצד השני ונרדמתי.
בחלום שלי ראיתי אותי ומישהו אשר הרבה יותר גבוה ממני הולכים לכיוון מקדש הנבואה. כאשר הגענו למקדש, עמדנו באמצע שלו ודיברנו. המילים היו מעורפלות, הרגיש לי כאילו אין חשיבות בהן ואז הבחור הגבוה קפא במקום. הסתכלתי לו עמוק בעיניים ואז המקום התחלף. אני עמדתי באמצע משולש תלת מימדי והבחור היה למטה באחד מקדקודיו של המשולש. הבחור הגבוה היה נראה כאילו בוער בלהבה ירוקה. מהקודקוד הירוק היה ניתן לראות שעובר כאילו מיתר זהב ממנו לקודקוד אשר זהר בצבע צהוב חלש ועוד מיתר שהיה בצבע שחור לקודקוד שצבעו כחול חלש. הסתכלתי למעלה, היה קדקוד לבן שממנו כל מיתר לשלושת הקודקודים האחרים היה שחור לחלוטין ואז כאילו עפתי לעבר הקודקוד הלבן. נגעתי בו והוא זהר בכל הצבעים הקיימים והמיתרים מהקודקוד הצבעוני הפכו להיות בצבע זהב. הכנסתי לפה שלי את הקדקוד הצבעוני והתחלתי לשאוב את המיתרים לתוך הפה עד שכל הקדקודים היו באותו מימד כמוני. הוצאתי מהפה שלי את שני המיתרים אשר היו קשורים לקודקודים בצבע צהוב וכחול. התחלתי לשאוב את המיתר הקשור לקדקוד הירוק שעליו היה הבחור, שעכשיו עם מבט מופתע על פניו ומנסה לצרוח משהו. כאשר הגעתי לקדקוד הירוק, בלעתי את הקדקוד והלהבה הירוקה אשר עטפה את הבחור נשרה ממנו. הוא נעלם ואז אמרתי לעצמי: "מצטער שבגדתי בך, הייתי צריך את זה."
התעוררתי מהחלום עם אבי לצד המיטה, בוהה בי ומחייך.
"בוקר טוב רנוב, בוא, היום לומדים פעם ראשונה."
אז, הוא לקח את הצמיד, שם אותו עליי והעולם החשיך.
תגובות (1)
באמת כל הכבוד.