הוא, האהבה הראשונה שלי. פרק ב'

המבט שלו היה קר כשהוא הביט עליי אבל כשהוא הביט לעבר ג'ס הפנים שלו לא שינו הבעה אבל היה משהו בעיניים הניצוץ הזה שכמעט גרם לו להיראות אנושי.
ידעתי שאני צועקת אבל לא יצא לי קול מהפה, הגוף שלי רעד כמו עלה ברוח ולמרות שהייתה רוח קרירה ידעתי שהרעד שלי לא נבע מכך .
כשהפניתי את מבטי לעבר ג'ס יכולתי לראות את זה בעיניים שלה לא היה לה את המבט המשועשע שלה לא היה יותר את הניצוץ הזה בעיניים , להפך העיניים שלה בערו מתשוקה.
"ג'ס!" צעקתי לה בתקווה שהיא תצא מהטראנס שהיא הייתה בו אבל המבט שלה לא זז ממנו אפילו לא בשביל החברה הכי טובה שלה שהייתה שרויה על הרצפה ופחד טהור היה מרוח לה על הפנים.
"שקט…" שמעתי לחישה שקטה ולאחר הלחישה נשמעו צעדים קלים. הרמתי את מבטי לעברו הוא עמד מעליי והמבט שלו חמים ומזמין הוא הושיט את היד שלו לכיווני עזר לי לקום מהרצפה ואז הוא הניח את האצבעות שלו על המצח שלי והדבר היחיד שהרגשתי היה את הרעד שלי מפסיק חום מציף את גופי והכול סביבי הפך לשחור.
כשפתחתי את עיניי הרגשתי כמו על ענן הכול היה רך ונעים למגע לא רציתי להתעורר אבל לאחר שנזכרתי במה שקרה קפצתי מהמיטה כשאני נופלת ופוגעת ברצפה. גירדתי את הראש שלי והמבט שלי נדד לכל אורך החדר בתקווה למצוא משהו מוכר , אבל כשראיתי שאני לא בחדר שלי ושום דבר מהמקום לא נראה לי מוכר הרגשתי את הפחד חוזר אליי.
שמעתי את הדלת נפתחת בשקט ובכניסה עמד נער, לפחות הוא נראה כמו נער הוא היה נאה בצורה לא רגילה לא כמו הבחור שראינו ביער אבל לא פחות יפה ממנו.
"בוקר טוב" הוא אמר בקול שקט ונעים הקול שלו היה כמו מנגינה והרגשתי איך הפחד שעטף אותי לפני כמה שניות נעלם "בוקר…טוב " החשש עדיין היה בקולי מה שגרם לו לצחוק בעדינות "אל תפחדי" עכשיו הקול שלו היה יותר חד ומה שהוא אמר גרם לזה להישמעות כמו ציווי מאשר עצה מאחוריו עמד אותו הבחור מאתמול הוא לבש לגופו חולצת וי עמוקה שחורה עם פסים לבנים בתחתית וג'ינס כחול כהה עם קרעים מה שגרם לו להיראות פחות מאיים מאתמול. אולי חלמתי את הניבים ואולי הם סתם חשבו שהלכנו לאיבוד ורצו לעזור לנו? אלפי מחשבות רצו לי בראש אבל לאף אחת מהן לא הייתה תשובה ברורה.
"אני שמח לראות שהתעוררת" הוא אמר בקול רגוע מה שגרם לי לאמין לשאלה הראשונה שלי שכל מה שקרה אתמול חלמתי.
"איפה אני?" שאלתי אותו כשאני קמה מהמיטה וכורכת את השמיכה סביבי מאחר והרגשתי שחוץ מהלבשה תחתונה לא היה לגופי שום דבר אחר.
"הבאתי אותך ואת החברה שלך למושבה שלנו, את בטוחה כאן לעת עתה" הוא אמר את זה שליקוק קל עבר על שפתיו ולאחר מכן החיוך שלו התרחב.
"מושבה? עת עתה? למה אתה מתכוון?" שאלתי כשהפחד חזר להשתלט על גופי ועיניי נפתחו לרווחה . בדיוק כשהוא בא לענות הוא הסתובב במכה אחורה וראיתי אותו קד קידה לבחור שעמד מאחוריו זה היה הבן אדם הכי יפה שראיתי מימיי, שיערו היה שחור כמו הלילה אורכו היה טיפונת אחרי הכתפיים, הפנים שלו היו כל כך מושלמים שחשבתי שהוא פסל שפסל עיצב, עיניו היו אדומות והחיוך שנמרח לו על הפנים לא הקל על פחדי, אבל בהחלט הציף אותי בחום בכל חלק בגופי.