מייק וזווסקי
אני תמיד חלמתי על סיפור עם חצי פיראטים וחצי העולם שלי! XD
וואו... אני מרוצה...!

הוק – פרק 1

מייק וזווסקי 30/01/2013 635 צפיות תגובה אחת
אני תמיד חלמתי על סיפור עם חצי פיראטים וחצי העולם שלי! XD
וואו... אני מרוצה...!

אתם לא מכירים אותי. אבל אתם כן כאשר תשמעו את הסיפור שלי.
קוראים לי גארי, גארי פורס, ואני… חייתי חיים שונים. עוד כשנולדתי, נולדתי חסר רגל ימנית. זה היה קשה להורי להסביר מה קרה לי בהמשך החיים.
כאשר הגעתי לבי הספר, הילדים ראו אותי כילד מוזר שהולך בלי רגל עם מקל הליכה. זה היה משפיל. לא היו לי חברים, גם לא ידעתי מה זו חברות בדיוק…
כשהגעתי לחטיבה, הייתי אדם משכיל, ידעתי כמעט הכול על הטכנולוגיה, הרובוטיקה, כימיה, אפילו קלי נשק, וחומרי פיצוץ. אבל עדיין היה לי יותר קשה… הבריונים התחילו לצחוק עלי, לקרוא לי בשמות גנאי, אפילו להכות אותי. לא יכולתי לסבול יותר.
בבית, הייתי עובד עם מתכות ועצים, כך שיצרתי את הרגל הימנית שלי. זו הייתה חתיכת ברזל שהייתה מחוברת לרגל עם גוש עץ בסוף בשביל העמידה.
במשך הזמן, אני גם גיליתי טקטיקות לחימה עם הרגל הזו.
יום אחד באתי לבית הספר, מוכן מתמיד. ובאותו היום, הייתי האדם הכי מפחיד שהיה בבית הספר הזה. שלחתי את כול הבריונים לבתי חולים, לא הראיתי אפילו טיפת רחמים, ועוד הייתי מרוצה מהתוצאה. אבל יום אחד… זרקו אותי מבית הספר.
הורי שמעו על מה שעשיתי, והם חשבו שהם גידלו מפלצת, לכן, סילקו אותי מהבית.
חייתי בנמל, מתחת לצינור הביוב שלא פעל. החיים היו בודדים, וגם קשים. נאלצתי לגנוב ולשדוד אנשים בשביל מזון ותנאים למחייה. בשלב מסוים, הם באו…! לוחמי החירות.
הם תפסו אותי, ושלחו אותי לבית הסוהר. אחרי חמש שנים, שוחררתי. במשך הזמן שהיתי שם, רגלי הימנית מעץ, נהרסה. אני חזרתי צולע למקום המחבוא שלי. היה קשה… אבל אז… הרגשתי שזרם בתוכי זעם שבחיים לא היה לי. המשכתי לבזוז, ולגנוב מזון. אבל הפעם, אני גם רצחתי אנשים במפעלים גדולים בשביל להשיג חלקי מתכת יקרים ביותר.
עבדתי ימים על גבי ימים על הדבר שיעזור לי בחיים יותר מכול. יום אחד זה היה מוכן… הרגל מהמתכת הכי חדה ויקרה שיש בעולם. היא הייתה בנויה כך שהיה מקום מיוחד לשים את הברך, סכינים קטנים בצדדים, וקצהו, היה להב דוקרני ביותר.
אבל אז… הם שוב תפסו אותי. אבל הפעם. הצלחתי לברוח. לקחתי ספינה גדולה מהנמל ושטתי למרכז האוקיינוס. עברו כבר שנים, ואני בן 34. לוחמי החופש איבדו אותי. אבל אני לא אותם. היה טעם מתוק של נקמה בפי, שהיתי רוצה להרגיש אותו במשך כול חיי. יום אחד, ראשם של הלוחמים, יהיו תלויים על הקיר בספינה שלי, 'המוות הנודד'. ומהיום, אני כבר לא אדם רגיל, אני צייד נודד, בעל רגל אחת, ושמי הוק.
זה הסיפור שלי…!


תגובות (1)

שמחה לדעת שאתה מרוצה ,
כי זה הכי חשוב D:
אני נהנתי מאוד ,
מחכה להמשך !! XP

30/01/2013 06:41
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך