הזמרוני (פרק א׳)

הוא היה נראה כמו כל נער רגיל. שיער שחור קוצני, עיניים כחולות נוצצות בשובבות, וחיוך כובש.
הוא היה מסתובב בין האנשים הרגילים, שלא היו מתנהגים אליו שונה בכלל.
אבל דבר אחד שינה אותו מהם: הוא יכל להפנט אותם.
זה דווקא היה מאוד פשוט: כל עוד דין היה שר, הוא יכל להשפיע על הרגשות שלהם. אם למשל היה שר שיר עצוב, הוא היה גורם להם להיות עצובים. אם שר בשמחה, הוא היה משמח אותם.
דבר מאוד פשוט, אבל שנתן לו הרבה כח עליהם.
דין היה מודע לכח הזה להרבה שנים, מאז שהיה ילד בן 3. בהתחלה, מרב תמימות, לא השתמש בזה לרעה, רק שר כשרצה.
אבל בהמשך, הוא החליט לנצל את זה לטובתו. אם למשל רצה שיפסיקו להפריע לו, היה שר בלחש שיעזבו אותו, והיו עושים את זה, מתוך רצון עצמי.
זה היה כל כך פשוט ומהנה, שזה השפיע עליו.
אבל אז… הכל השתנה.