היסודן האחרון 21- סודותיו של האוול חלק ב'

"אני מכיר את ריין יותר זמן ממה שנדמה לך, שנפגשנו בפעם הראשונה היא הייתה בת שבע ואני הייתי בן שתים עשרה, אז ההבדל נראה לנו עצום, אבל בכל זאת היה בינינו חיבור, להתחשב בעובדה שבאותה תקופה נראיתי בן תשע לכל היותר" הוא אומר בחולמניות, אני מביט בו במבט שואל. "הייתי מאוד… רזה, וגם לא גבוה במיוחד. בכל מקרה זו הייתה הפעם הראשונה שהיא הגיעה לקריק לייק, אני בדיוק הייתי בדרך לאותו המקום. כבר אז היחסים שלי עם הארגון הזה היו… מסובכים. במיוחד עם נער ספציפי ביותר, נער שההכירות שלי איתו ארוכה מאוד. הייתה תקופה ארוכה למדי בה היינו קרובים מאוד, לפני שריין התחילה את המסעות שלה," מנימת קולו ברור שהיה נותן הכל כדי להחזיר את הימים האלה. "לקח לי זמן לבטוח בריין מספיק כדי לספר לה… כל מיני דברים, אחד מהם היה… ההרגל הזה. כמו שחשבתי היא נסתה לגרום לי להפסיק, וגם הצליחה לזמן מה, אבל… לפעמים… לפעמים אני לא יכול יותר." הוא אומר ביאוש, ומניח את ראשו בין ידיו, אני רואה את שערו הבהיר נמרח באדום, ואת כתפיו מתכווצות בגלל גל הכאב שוודאי עובר בו למגע בפצעיו. "אתה בטח לא.מבין, אתה בטח חושב שאני לא בסדר." הוא אומר בשקט. "אתה צודק, אני לא מבין. אבל אני לא חושב שאתה משוגע, או שאתה לא בסדר." אני אומר בכנות מפתיעה, חיוך זעיר עולה על שפתיו.
באותו רגע לא הבנתי כמה מהותי היה החיוך הזה. לא הבנתי שהמשמעות שלו היא שהאוול החליט להכניס אותי למעגל הקטנטן של האנשים שהוא בוטח בהם.
ישבנו ודיברנו, הרבה. שלוש שעות לפחות, וככה התחלתי להכיר באמת את האוול, את כל הצדדים שלו.
"זה השם האמיתי שלך?" אני שואל לבסוף, "מה?" הוא מביט בי בתמיהה "האוול, ינשוף. זה השם האמיתי שלך?" אני מבסביר , הוא מביט בי במבט חודר. "לא, זה לא השם שנולדתי איתו" הואאומר בטון שמבהיר שלא לשאול עוד בנושא. "למה אתה בא לכאן? הרי אתה ברירור שונא את זה, וגם לאיון לא נראה מאושר מזה במיוחד, אמרת שהיית בדרך לכאן עוד לפני שפגשת את ריין, ובתור ילד בן שתים-עשרה בטח לא היית שימושי במיוחד בתור מאמן." אני שואל, כל דבר בו מסקרן אותי, ולא תהיה לי עוד הזדמנות לשאול. "במקור אני לא מאמן, יש לי… תחומי התמחות קצת שונים, לקרוא לי זה המוצא האחרון מבחינתם, רק למשימות שאף אחד אחר לא יכול לבצע, אולי אתה לא מבין את זה עדיין, אבל לאמן אותך זה לא פיקניק, גם בגלל הכוח הייחודי שלך, וגם בגלל שצריך ךהכין אותך גם נפשית. אני לא חושב שאתה מבין כמה אתה חזק, בשני המישורים. ואני חייב לבוא כל פעם שהם קוראים לי, זה חוזה ישן. שנחתם לפני הרבה זמן." הוא אומר, נימה קודרת מתגנבת לקולו בחלק האחרון. "מתי חתמת עליו?" אני שואל, למרות שברור לי שיש סיכוי קטן שהוא יענה. "זה לא חוזה כזה, יותר עסקה בעל פה, וקבעתי אותה עם המנהיג הקודם של קריק לייק. עוד בתקופה שהוא נקרא מסדר הדוב. אני חייב להמשיך לקיים את הצד שלי בעסקה אחרת הם יפסיקו לקיים את שלהם… לא אפרט אבל אני ממשש לא רוצה שיפסיקו לקיים את הצד שלהם." הוא אומר בקול ששבריר של פחד וכמיהה נשמעים בו. אני יכול להבין את הפחד, אבל נשמע שיש חלק בו שמשתוקוק לביטול העסקה. "מי היה המנהיג הקודם? ולמה שינו את השם לקריק לייק?" אני שואל.הוא נותן בי מבט חודר, "אתה בהחלט יודע אילו שאלות לשאול כדי לדעת את מה שאתה רוצה. אם היית שואל כל אדם אחר סביר להניח שהוא לא היה יודע לענות לך, והיחיד שכן ממש לא היה עונה לך. המנהיג הקודם היה אבא של לאיון." הוא אומר. אני מהנהן. "ולמה אף אחד לא היה יכול לענות לי?" אני שואל בבלבול.האוול נאנח "אני אסביר לך, אבל רק כדי שלא תשאל מישהו אחר.
אז ככה, מסדר הדוב היה השם הקודם של קריק לייק, ואותו ניהל אביו של לאיון, אז הארגון היב אפילו יותר קטן, והוא ביצע משימות בקנה מידה קטן בהרבה, שלאיון היה בן עשר, קרו… כל מיני דברים, שגרמו לו לערעור רציני, וכך הוא החליט לצאת למשימה כמעט בלתי אפשרית כדי להפיל את המלך, הוא נהרג בקרב, יחד עם כל חברי הארגון הקטן. לאיון, אחרי תקופה לא קצרה בכלל, התחיל לנסות לשקם את הארגון של אביו, אך לרוע המזל, לא הצליח להציל דבר מעבודתו של אביו, ונעלץ להתחיל הכל מההתחלה. בעזרתו של… חבר נאמן הוא גם הצליח" קולו הופך לכמעט לחישה בסוף, יש לי תחושה שאני מכיר הת 'החבר הנאמן' הזה. ואפילו די קרוב עליו,
ואני לא חושב שזו ריין.