מתחת לאדמה- פרק 2 -לשעבר המלחמה בין שתי העולמות-

"איך קוראים לכם?" שאלה לנה.
"לא קוראים." ענה הבחור הצעיר שישב לפניה בזעף.
"לי קוראים מאיו, וזה לו." ענה המבוגר יותר שרכב מאחוריהם.
"אתה מפגין יותר מדי חיבה." הזדעף לו. ולנה הסתכלה לעבר מאיו. הוא גילגל את עיניו קלות.
"אני לנה," היא אמרה ומאיו חייך לעברה.
"לאן לקחו את ג'יי?" שאלה לנה.
"הפלוגה לקחה אותו לבית המשפט, שם הם ישפטו אם לקחת אותו לכלא או להחזיר אותו למעלה." הסביר מאיו.
"למה אותי לא לקחו לבית המשפט?" היא התבלבלה.
"כי אח שלי פשוט נחמד מדי." ענה לו ברטינה.
"מה זה אומר?" היא שאלה ושוב הסתובבה לעבר מאיו.
"השומר הוא זה ששומר על המעבר. ברגע שמישהו מגיע למטה,"
"משהו שלא קרה כבר עשרים שנה," קטע אותו לו ברטינה נוספת.
"כן," המשיך מאיו. "ברגע שמישהו מגיע למטה מחובתו של השומר לקרוא לפלוגה. הפלוגה שולחת את ראש הפלוגה, שבמקרה הוא אני, לקחת את העליון לבית המשפט."
"אז למה הפעם גם לו הצטרף?" שאלה לנה.
"אנחנו בעדך ילדה. רוב הפעמים הנופלים נשפטים למאסר. אנחנו עוזרים לך בערך כנגד החוקים הכתובים." אמר מאיו.
"ומה אם ג'יי כבר נשפט?" היא שאלה בדאגה. "ולמה לו לא עזרתם??"
"תירגעי, התהליך לוקח הרבה זמן. וגם עוברת שמועה שהנסיכה משתתפת היום בהליכי בית המשפט, ככה שזה כמובן לוקח זמן בשביל עצמו. מי שנשלחה כשג'יי נפל, קראו לה פטרישיה והיא לא… איך נקרא לזה… שוחרת שלום עם העליונים. אני כן. וגם לו." הסביר מאיו ולו זעף בקולניות ברגע שאמר את שמו.
"הוא לא נראה שמח לעזור כל כך." אמרה לנה והנידה בראשה לעבר לו.
"אני לא שמח." ענה לו בזעף.
"אתה יודע לעשות עוד משהו חוץ מלזעוף?" היא התעצבנה.
"את יודעת לעשות עוד משהו חוץ מלדבר?" הוא החזיר לה והיא השתתקה מהעלבון.
בינתיים הגיעו שני היצורים ושלושת האנשים עליהם לכיכר המקום. הכיכר הייתה ענקית ובמרכזה היה עיגול ענק מלא באדמה ריקה. מסביבו חגו בכל מקום יצורים דומים ליצורים של לו ומאיו, והכל התנהל כאילו הם רוכבים על מכוניות על הכביש. הדבר הנורא ביותר במקום היה שהוא היה חסום מכל הכיוונים. שום כיפת שמיים, לא קרני שמש, לא עצים ולא פרחים, הכל שממה ואדמה, והמון יצורים מעופפים בתוך חלל חסום שמנוקד במנורות קטנות שמילאו את רוב החלק העליון. המקום נראה כמו מערה ענקית. הם עמדו ברמזור משונה למשך כמה דקות, ואז המשיכו במעופם לעבר הדרך הראשית. רוב האנשים האחרים לא לבשו שריון כמו של לו, אלא נראו רגיל, כמו מאיו. המקום היה גם חם ולח מן הרגיל, ולנה התחרטה על הבגדים שלבשה, שהיו ג'ינס ארוך ומשופשף, חולצה ארוכה בצבע כחול עם פרחים בחלק התחתון וסווטשירט בצבע ורוד דהוי. לרגליה היא נעלה נעלי סניקרס משופשפות בצבע כחול עם כוכבים. היא הרגישה כי האנשים האחרים לא זיהו משהו חריג בחבורה שלהם, למרות שהיא הייתה עליונה וללו היה שריון.
"בואו נעשה הפסקה.." ביקשה לנה אחרי תעופה של בערך כרבע שעה, כשהחלה להיות לה סחרחורת מהמקום הלח והצפוף ולגמרי חסר האוויר, ומהתעופה המתמשכת על גבו של היצור המוזר.
מאיו הינהן ועצר את היצור שלו על הריצפה בצד הדרך. כמה מטרים מעליהם התנועה הייתה מהירה, והיה מלחיץ לעמוד תחת קהל של המון יצורים שטסים לצדדים שונים במהירות מסחררת. לו נאנח ועצר את היצור שלו גם הוא.
לו הוריד את השריון שלו, ולחץ על כפתור איפה שהוא ליד אחוריו של היצור. מתוך שום מקום נפתח תא שהספיק להכלת השריון הכבד שלו. הוא לחץ על הכפתור בשנית והתא נעלם כאילו לא היה.
"רוצה לשתות? את בטח לא רגילה לאקלים הזה." אמר מאיו והוציא בקבוק מים קרים מהתא שהיה מחובר לאחוריו של היצור שלו. לנה הינהנה ולקחה את בקבוק המים.
"נגיע לבית המשפט בעוד בערך עשר דקות." אמר מאיו וליטף בעדינות את היצור שלו. לו שתה אחריה מבקבוק המים, ואז הרטיב קצת את שיערו הארוך ונופף בו כמו כלב רטוב המנסה להתייבש. לנה פלטה גיחוך קטן ולו הביט בה, ואז טיפס על שפתיו חצי חיוך קטנטן, שנעלם אחרי שנייה. הוא הסתובב לעבר והחל ללטף אותו.
"דרך אגב, קוראים לה לזלי." אמר לו, ולקח ללנה כמה שניות לפני שהבינה שהוא מדבר על היצור שלו.
"אין לכם כאלו שם למעלה, נכון?" הוא שאל, עדיין בלי להפנות אליה לגמרי את מבטו.
"לא. מה הם בכלל?" שאלה לנה והתקרבה אל היצור, בוחנת אותו ביתר תשומת לב.
"בונוס. (קוראים את זה עם וו עם חולם מלא כמו 'נוף' ו'עוד'.) קוראים להם כך בגלל הרגליים הדקיקות שלהם. הם מאוד חברותיים, וכמו שראית מאוד טובים להתיינדות." אמר לו. מוזר היה השינוי שחל בלו, שמלפני כמה רגעים היה זועף ולא חברותי בעליל.
"איך הם מחזיקים כובד רב כלכך? הם נראים כל כך שבירים ועדינים." אמרה לנה והעבירה את ידה על גבה של לזלי.
"הם מדהימים. מסוגלים להחזיק פי שלושים ממשקלם על הגב שלהם, ועדיין להצליח לעוף בלי כל קושי! רוב התושבים משתמשים בהם להתיינדות, אבל משפחת המלוכה משתמשים בסוג אחר, מלכותי יותר. להם קוראים רויאלטנס. הבנת? כמו מלכותי. הם הרבה פחות שבירים ועדינים, וגם יפים הרבה יותר. אבל הם גם מאוד יקרים. הבונוס ממש זולים וכמעט לכולם יש אותם, ואת הרויאלטנס יש רק לעשירים ביותר, ולמשפחת המלוכה." הסביר לו. הוא נראה ממש נלהב לדבר על היצורים הללו, ולנה חשבה שההתלהבות שלו מקסימה, ממש כמו של ילד קטן.
"סיימנו עם הסיפורי רקע? אפשר להמשיך?" שאל מאיו ועלה בזריזות על גבה של הבונוס שלו.
"רצוי אפילו." אמרה לנה. לו הינהן וטיפס על לזלי, ואז עזר ללנה לטפס גם היא. לנה תהתה מה גרם לקרירות שלו כלפיה להספג והיעלם כמעט לחלוטין.