המפלצות של שבט הענקים – דם המטפטף לתוך עצמו

אי פעם חשבתם למה לארץ הענקים לא היו ערים רק עד אחרי מלחמת היד?

הסבר קטן יעזור, הארץ הזאת היא מלאת הרים גבוהים אשר מכוסים בשלג בקצותיהם ואגמים אשר מחוברים לכל קצוות בארץ, אך הדבר הזה הוא לא מה שגרם לכך, אלא המפלצות.

המפלצות האלו היו חיות ים – זאת אומרת שלא היה לאנשי הארץ מים לשתות, כי כול פעם שהיו צמאים היו צריכים להילחם במפלצות. אך השאלה שעולה לראש, איך הם חזקים יותר מהענקים?

לענקים יש את הכישרון הטבעי לכוח ועור ברזל והם יכולים להרוג מאוד בקלות בעזרת ידיהם בלבד. למפלצות היה רעל אשר בביס אחד שאם היה עובר את עורם של האנשים, האנשים היו הופכים למפלצות הללו ועוברים לגור בים. בדרך כלל המפלצות שהיו במקור בני אדם והורעלו, עדיין היו בעלי משיכה לבני אדם כך שנשים לא יכלו להילחם במלחמות הללו. המפלצות היו אונסות את הנשים, והנשים היו מתות במהלך ההיריון.

כולן חוץ מאחת. דימיניס נלחמה במפלצות כחלק ממשלחת של כפרה והיא היחידה ששרדה לאחר אונס נוראי שהיא אף פעם לא הצליחה לתאר. עד היום היא לא סיפרה את המקרה, היא חשבה שלא תשרוד אך במהלך המלחמה הארצות התיידדו למען להפסיק את הקול של ארץ הקללה. כאשר הייתה חודש מהמוות הבא, האקדמיים באו לארצם לחקור את המקדש עליו היה כתוב
"אני חלול, כואב לי, אבל אני כאן, כי הדממה יצרה אותי ורק הדממה תהרוג אותי".

דימיניס ברגעיה האחרונים באה למקדש, להתפלל לאלוהים שיציל אותה. האקדמיים ראו אותה בוכה על המקדש ומתוך רחמים הרגו אותה. הם הוציאו דף ושרפו אותו ואמרו ביחד "נפש נפש סובלת, נפש נפש תעלם". היא נפלה על הקרקע אך מתוך בטנה יצור קטן יצא, האקדמיים אימצו אותו ונתנו לו שם הדומה לשם אמו – דילוניס.

בגיל שנה המלחמה הסתיימה. דילוניס, ברגע שהפסיק לשמוע את הקול אשר החליש אותו, הרג את האקדמיים. כבר בגיל שנה הוא בגודל של ענק רגיל, בשנה הזאת הוא למד לקרוא רק דבר אחד.

"אני חלול, כואב לי, אבל אני כאן, כי הדממה יצרה אותי ורק הדממה תהרוג אותי".

הוא חי במקדש לבד עד גיל חמש כשהוא בגודל של ענק וחצי, בגיל הזה רנוב הגיע לחקור את המקדש ואת המקרה של האקדמיים שנעלמו. כאשר הגיע לשם מצא ענק שישב בבקתה הקטנה של האקדמיים וחזר על אותו משפט "אני חלול, כואב לי, אבל אני כאן, כי הדממה יצרה אותי ורק הדממה תהרוג אותי" ללא סוף, הוא החזיק בדבר היחיד האנושי בו כאילו אין סוף, אבל בכל פעם שראה בן אנוש, הרג אותו.

כאשר נכנס רנוב למקדש הענק תקף אותו, אבל רנוב התחמק, הסיר את הצמיד שלו והענק נפל. אז, רנוב אמר לענק "מה שמך?" הענק חזר על אותו משפט כל הזמן.

רנוב שם על הענק את הצמיד כדי שישאר עם הקולות ובינתיים קרא את הכתבים של האקדמיים.

"אני רואה ששמך הוא דילוניס"
רנוב ידע על המפלצות, הוא הסיק שהוא מפלצת אבל הוא לא בגודל של ענק ולא של מפלצת
אלא משהו בין לבין.

אז, חיבר את הכל.

"אתה נדיר" רנוב חייך ואמר "אמך סבלה ואתה אפילו סובל יותר כרגע, יש לך שני צדדים הנלחמים אחד בשני, הבנתי, אני מצטער על כל הכאב שנגרם לך בחייך".

הוא הוריד את הצמיד ממנו ודילוניס תקף ועצר בדיוק לפני שהאגרוף שלו פגע ברנוב.

"אתה מרגיש את זה, זה כוח, אני שולט בך. אתה מרגיש את השקט? זה מה שכולם מרגישים, לא מלחמה בפנים"
דילוניס קפא במקום, רנוב לקח כיסא, עמד עליו והסתכל לו בתוך העיניים. "תנשום, אני עומד להילחם בשבילך".

רנוב קפא במקום אך עיניו הפכו להיות לבנות לחלוטין
ואז, לאט לאט, עיניו חזרו לצבען הרגיל. "אני לא הרגתי את המפלצת לחלוטין, כלאתי את הנפש שלה. אל תפחד, אבל יש לך משהו מיוחד עכשיו, אתה מדבר בשפתן של המפלצות".

רנוב חי עם דילוניס שנה, לימד אותו על העולם ולדבר בשפת בני האדם.

במהלך הלימודים, רנוב ניסה ללמד את דילוניס את היכולות של המפלצות: היכולת לנשום במים ו"פצצת אטום". היכולת של לנשום במים הייתה קלה, מעט שיעורי שחייה ולדילוניס היתה את היכולת. פצצת אטום היה בלאגן אך לבסוף רנוב הסביר לדילוניס משהו שרק מספר מועט של אנשים יודע.

"כול יצור מורכב משלושה אלמנטים חוץ מאנשי הצבע אשר בנויים מארבעה. שלושת האלמנטים האלו הם גוף, נפש והשליטה בינהם. לכול אחד יש כמות מסויימת, לך ולאנשי הארץ יש יכולת הרבה יותר חזקה על גופכם, אך רובכם לא משתמשים בה עד הסוף. עכשיו אני עומד לעשות משהו, אני עומד לחבר אצלך את הנפש של המפלצת שלך לכולך. תהייה כמו פעם, תהיה בתוכך מלחמה כמו פעם, אבל עכשיו הצד האנושי יותר חזק. אז, אולי אוכל להבין איך עושים פצצת אטום, אחרי שתעשה אחת לבד כי השחרור של הנפש והמלחמה בעצמו אמור לגרום למפלצת להיות אגרסיבית".

רנוב הקפיא את דילוניס במקום, לקח כיסא, עמד עליו והסתכל לו בעיניים.

המלחמה חזרה בראשו והיתה מטורפת, אבל צד אחד חזק יותר, האנושי.

לפתע, רנוב עף מהכיסא והעצים סביב המקדש נפלו.

רנוב קם ורץ חזרה אל המפלצת "תשמח, אני הבנתי!"
"אני עומד הפעם להרוג את הנפש של המפלצת אז תהייה מוכן ותחזיק בצד האנושי שלך הכי חזק"
רנוב נכנס לבקתה לקחת כיסא שאינו שבור, עלה עליו והסתכל לו בעיניים.

המלחמה הפסיקה ורנוב חזר
"הבנתי, הבנתי, הבנתי! אני כל כך שמח"
"תקשיב, בגלל שיש לך שליטה חזקה על הגוף אתה יכול "למשוך" את הגוף מהנפש אך השליטה תחזיר אותו מיד, הדבר הזה גורם להדיפה חיצונית או במילים אחרות 'פצצת אטום'" .
מאז, אנשי ארץ הגוף נלחמו במפלצות וניצחו. ערים התחילו להיבנות והכל בעזרת דילוניס אשר לימד את הענקים על המפלצות. הכוח "פצצת אטום" נלמד רק בקרב חלק מאוד מועט של הענקים בגלל כוחה של היכולת.

דילוניס מת לאחר שיצא עם רנוב לחקור איתו את מקדש הנבואה