העולם מבעד למראה – חלק מפרק 1

אני קמה בבוקר לצלילו הצורם של השעון המעורר שלי. בטח הייתם מצפים שזה יהיה בסגנון 'זה היום הראשון של הלימודים ואני לא רוצה לאחר' או משהו קלישאתי כזה. אז זהו. שממש לא. עכשיו זה סתם עוד יום רגיל בשבילי. אני יודעת מה הולך להיות, אני יודעת מה הולך לקרות מנסיון של שנים. שנה חדשה, מקומות חדשים, אני לבד בסוף הכיתה ואף אחד לא יושב לידי. מדי פעם יש תלמיד חדש שאולי מנסה להיות ידידותי אליי אבל מיד מסבירים לו את החוקים במשחק הזה. אני קמה מהמיטה בחוסר רצון ומתקדמת לסלון כדי לנשנש משהו. אין אף אחד בבית, כנראה שההורים שלי יצאו מוקדם או משהו כזה חשבתי לעצמי ויצאתי מהבית לכיוון בית הספר. הגעתי מעט זמן לפני שהתחיל השיעור. צעדתי לעבר המקום הקבוע שלי והתיישבתי בדיוק דקה לפני שהתחיל השיעור. המורה נכנסה לכיתה בצעדים נוקשים. טאק-טאק טאק-טאק. השובל שלה היה ירוק. יכולתי לנחש מה היא חושבת מרו שההילה שלה הייתה ברורה. היא לא רצתה להיות פה. כמה דקות אחרי שהיא נכנסה נכנס נער לכיתה, לא הכרתי אותו אז הנחתי שהוא חדש. הוא היה נער די נאה (לפי השובל הורוד-העז שהדיפו בנות הכיתה ברגע שהוא נכנס) היה לו שיער שחור ועיניים יפות וגדולות, אחת כחולה בוהקת והשנייה בצבע ירוק עז. המורה לא נראתה שמחה במיוחד למראה הנער המאחר, ובחוסר רצון קמה והורתה לו לשבת בסוף הכיתה – כלומר לידי.השובל שלו היה כחול. הוא צעד בנינוחות לעברי והתיישב. השיעור עבר בשתיקה מביכה.
בהפסקה שבין השיעורים הנער החדש פנה אלי, "היי" ההילה שלו שינתה צבע מכחול לתכלת, אני לא בטוחה מה זה אומר
–
–
–
–

אני לא מצליחה להמשיך!!! זה ככ מתסכל אותי!! אני ממש אשמח לכל עזרה, במייל בתגובות או סתם ב'צור קשר' הקטןטן הזה שיש בפרופיל