הקדמה

ברייס היקר,
לא עניתי לך במכתביך מסיבה שאפשר להסביר אותה במשבט בלבד, או בסיפור שלם.
נעדרתי מהבית שבוע, כך נודע לי, מספיק כדי להדאיג אותך ואת הורינו…
למרות שבעצם לא הייתי בבית חודשים ארוכים, מלאי סכנות, אתגרים וכמובן שתשוקות חדשות וחברים חדשים.
אני לא נחטפתי, לא איבדתי דרכי, ההפך הוא הנכון; מצאתי את דרכי וחברים שיעזרו לי לא לאבד אותה כמו הגמדים והנרלים.
אתה העקשן שבינינו ומשפחתנו, לכן אתה תמשיך להאמין אך ורק לעקרונותיך ואמונותיך.
אבל אתה היחיד שמבין אותי כל כך. האח היחיד שלי.
אני בטוחה שגם אם לא תאמין למכתב זה אתה תקרא אותו בנאמנות.
זכור ברייס, הדרך אל האור היא דרך היער, יש שם אור וחושך כאחד העוזרים להתמודד עם סכנות וקשיים בדרך. אל תחצה את החושך לבדך ברייס… לא תמצא דבר.

אוהבת, אחותך,
לזלי אליסון.

(אשלח לך את כל קורותיי השבוע… טוב בעצם זה לא שבוע כלל אבל כך הורינו מכנים את הזמן בו לא הייתי בבית.)