השער 1: פלישה פרק 7 מסוק מתערב בקרב על טבעי? ממש לא מומלץ
(אביעד) השוטרים לקחו אותי אליהם לתחנה ואני חשבתי לעצמי שגם המקום הזה יוחרב במתקפה של שדה/ בת אדם. כמה אני שונא שזה נכון. בכל מקרה המנהל חשב שאני קצת מטורף כשסיפרתי לו מה קרה(בלי להזכיר את הקול המאיים וכל מה שקשור אליו)."אתה מצפה ממני להאמין שזה נכון?" הוא שאל."הפיצוץ לא נגרם ממטען חבלה. חבלן משטרתי בדק את האזור ולא מצאו שום חלקי מתכת". הדלת נפתחה ואיש אחר נכנס ושמט בידי המנהל חלק מתכתי שזיהיתי ששיך למקרן."אז אולי זה כן נכון אבל עדיין לא הסברת איך שרדת את הפיצוץ"."אני בעצמי לא יודע" אמרתי."חבל שלא היו שם מצלמות או משהו אחרת היינו יכולים לקחת את הקלטות ולבדוק"."הייתה האמת מצלמה אחת אבל קשה להאמין שהיא שרדה פיצוץ בסדר גודל כזה" אמרתי."טוב" הוא אמר."אין לי הרבה אופציות לגבי זה אבל תצטרך להישאר בתחנה. מישהו רוצה לפגוש אותך" הוא קם והלך לעבר הדלת. הוא פתח אותה ויצא מהחדר. אני הוצאתי את האייפון שלי(למרבה המזל הוא היה בכיס אז לא נגרם לו שום נזק חוץ מכתמי פיח קטנים) וחיברתי אותו לשקע הטענה בסמוך למחשב של המנהל. אחרי כמה דקות שמעתי את הדלת נפתחת. גבר ואישה עמדו בפתח יחד עם מנהל התחנה. זיהיתי את שניהם."מר וגברת וודלוביץ" נאנחתי. הם היו דודים שלי מהצד של אבא. הם דווקא היו אחלה אבל הבן שלהם לעומת זאת… .כנראה שגברת וודלוביץ זהיתה את המבט."הוא לא בבית אם מה שאתה רוצה לשאול". תהיתי מאיפה היא יודעת שהתכוונתי לשאול את זה."לא זה. פשוט-" את דבריי קטעה צרחה שלא ממש שמחתי לשמוע."מה זה היה?" שאל מר וודלוביץ. פתאום נזרק לתוך החדר משהו שנראה כמו גלגל עין של מישהו וישר הבנתי מה קרה. יצאתי מהחדר במהירות וראיתי מרחץ דמים באדיבות זואי. בזמן שעבר מאז שהגעתי לתחנה הגוף שלה השתנה לגמרי. עכשיו הוא הזכיר יותר גוף של שדה מאשר גוף של בת אדם. היא כרתה לשוטר אחד את הראש וחנקה שוטר אחר."אני רואה שאתה כאן" היא אמרה והניחה לגופת השוטר לצנוח על הרצפה."אני צריכה לדבר איתך" היא נשמעה ממש מבוהלת. שמתי לב שבזמן שהיא תקפה את השוטרים העיינים שלה היו בצבע אדום ועכשיו הם חזרו למצב הנורמלי שלהם. צעדתי צעד קדימה ואז הרגשתי במר וודלוביץ תופס לי ביד."מי את?" הוא שאל אותה. הערכתי את זה שהוא וגברת וודלוביץ לא ברחו בצרחות. כנראה הוא ראה כמה דברים משונים במהלך חייו."אין זמן להסביר. אני צריכה לדבר עם אביעד בדחיפות"."אם היא צריכה לדבר אז-" השתתקתי שוב כי העיינים שלה חזרו לצבע אדום. היא הסתערה על הדודים שלי ולי ממש לא התחשק לראות גם אותם מתים אז תפסתי לה בכנף אחת והעפתי אותה אל מחוץ לתחנת המשטרה."כדאי שתיסעו מכאן עכשיו" אמרתי."אבל מה איתך. באנו כדי לאסוף אותך" שאלה גברת וודלוביץ."אני אסביר הכל אחר כך" אמרתי והתקדמתי לעבר זואי. היא קמה והסתערה עליי עוד פעם והפעם תפסה בחולצה שלי והתחילה להתרומם באוויר."כדאי שנדבר מחוץ לעיר" היא אמרה."תחזיק חזק" היא התחילה לעוף כל כך מהר עד שכעבור כמה שניות כבר היינו רחוקים מהעיר בכמה קילומטרים. היא הורידה אותי ואז נתחה בעצמה."תני לי לנחש. יש לך רק כמה דקות" אמרתי."זה לא חשוב עכשיו. מה שחשוב הוא זה" היא פשוט שלפה מחלל האוויר סכין ונתנה אותו לי." הדיבוק ישתלט עליי עוד מעט. אתה חייב להרוג אותי לפני שזה קורה"."דבר ראשון: איזה סוג של דיבוק ודבר שני: את מטורפת לגמרי?" מחיתי."אני יודעת שזה קורה בלי הסבר אבל-" היא נסוגה ואחזה בראשה. היא צעקה צעקה כה רמה עד שעץ אחד קרס כמה מטרים ממני. כסיתי את אוזניי. כאשר הצעקה חלפה העיינים של זואי היו עוד פעם אדומות."היית צריך להקשיב לחברתך" אמר אותו קול שהיה במקרן. הפעם הוא דיבר ממנה."עכשיו תמות" זואי שלפה חרב אבל אז נשמע קול טרטור ומסוק צבאי הופיע."היכנע עכשיו!" קול מאגפון נשמע."בני תמותה מטופשים" הקול צעק וזואי זימנה כדור אש וזרקה אותו על המסוק. המסוק הצליח להתחמק בקושי."מספיק עם זה" צעקתי ופתאום לבשתי את השריון שהיה לי בקרב נגד טרקס וזוג חרבות לבנות."זה נהיה מעניין". הקול אמר."למה שלא נשווה את המצב" זואי קרסה בכאב והתחילה לשנות צורה עד שלא נותר שריד מגופה האנושי. שריון שחור כיסה את כל גופה ועין אחת יחידה ביצבצה מהראש שלה. ביו שני העיינים הרגילות."עכשיו תמות!" היא אמרה בול כאשר המסוק ירה שני טילים והם התפוצצו עלינו. כשהצלחתי לצאת מאזור הפיצוץ גיליתי שזואי פשוט עפה לעבר המסוק ותלשה לו את הלהבים. היא הששליכה אותם לעברי ואני התכופפתי והלהבים עברו מעליי."תילחמי בו" צעקתי לעברה."אני חושש שהיא לא יכולה לשמוע אותך יקירי. באשר אליך" זואי/הקול נעץ בי מבט רצחני "אני אסיים אותך כאן ועכשיו" זואי הסתערה עליי ואני הנפתי את חרבי. במקום להניף את חרבה היא חלפה על פניי והתנגשה בעץ."מה ל-" הקול התחיל להגיד אבל זואי החטיפה לעצמה. הקול ממש הופתע ואני ניצלתי את ההזדמנות וזרקתי בדייקנות קטלנית את הסכין שהיא נתנה לי. הסכין ננעץ בעין השלישית שלה והיא פלטה צעקה ושיחררה גל הלם שגרם למעגל של עצים סביבנו לקרוס. כשהאבק התפזר התקרבתי לעברה. הגוף שלה החל לחזור לצורתה הרגילה והסכין שהייתה נעוצה בעין השלישית התפוגגה עם העין. הבחנתי באורות של מסוקים די רחוק מהאזור שבו היינו והבנתי שהם מחפשים את המסוק שהתרסק."כרגע עדיף שלא ימצאו אותנו" חשבתי לעצמי ולא רציתי לחזור לסביבת בני אדם ולסכן אותם בהתקפות של שדים שינסו להרוג אותי (ועל הדרך יהרסו כל מה שנקרה בדרכם). הטבעת התחילה לזהור ולפני שהספקתי להבין מה קורה מצאתי את עצמי עם הגופה של זואי בפרמידה של הזקן. הזקן עצמו נראה קצת מופתע."כמעט השתגרתי לשם בעצמי לעזור לך" אמר הזקן."אתה אומר את זה כאילו זה לא משהו שאתה עושה בדרך כלל" אמרתי."זה לא חשוב כרגע. אתה יכול לעשות משהו בקשר אליה?"."אני אראה מה אני יכול לעשות. בוא איתי"
תגובות (0)