-המגירה של דיפ-
לא מאוד מעניין אבל סבבה :) אשמח לדעת מה אתם חושבים על הקאמבק ^^

חצות(סיפור ערפדים(קאמבק)- פרק שישי :)

-המגירה של דיפ- 14/05/2016 669 צפיות תגובה אחת
לא מאוד מעניין אבל סבבה :) אשמח לדעת מה אתם חושבים על הקאמבק ^^

אוקיי לפני הפרק אני רוצה להגיד שממש התגעגעתי לאתר, לא הייתי פה הרבה זזמן וזה ממש כיף לחזור^^
מקודם קראתי את הפרקים הקודמים של הסיפור הזה והגעתי למסקנה שממש בא לי להמשיך אותו. אם לא קראתם את הסיפור פעם ובא לכם עכשיו, הפרקים הקודמים נמצאים בפרופיל שלי(סביר להניח שהם כתיבים פחות טוב מהפרק הזה כי עבר הרבה זמן ודיי השתפרתי בכתיבה מאז ^^) אבל הם ההתחלה וזה חשוב, בכל מקרה אולי אני יעשה גם קאמבק של כמה כוח יש ללב שבור… נראה כבר בכל מקרה קריאה מהנה :)))

פרק שישי-

"גאיה!" שמעתי את שימי במרחק, היה כל כך מוזר לשמוע משהו קורה לי, זה לא קרה כל כך הרבה זמן.
ראשי הופנה אל המקום במהירות על ועיניי התמקדו בדמות קטנה שנחה בצילו של אחד העצים הרחוקים יותר. זה היה דריי, הוא ישב תחת אחת העצים והחזיק בידו משהו שלא יכולתי לראות מה הוא היה.
נאנחתי, אחרי החלום שחלמתי לא התחשק לי להיות לבד ונראה היה שדריי מכיר את המקום הזה, אולי הוא יודע איפה היציאה.
התקדמתי לכיוונו, מנסה לשמור על חייך. בשמיים השמש כבר התחלה לעלות, אבל העצים סביב היו כל כך סבוכים שקרני השמש בכלל לא נגעו בקרקע, או בזרועותיי או הגיעו לעיניי.
כשהתקרבתי יותר אל המקום בו ישב דריי יכולתי לראות מה הוא מחזיק, חתיכת עץ וסכין ברזל.
השתנקתי מעט ונרתעתי לאחור, זה לא שפחדתי העץ, זו סתם קלישאה, אבל הסכין הרתיע אותי, מאז מה שקרה להוריי כליי נשק, מכל סוג שהוא, פשוט גורמים לניבים שלי לקפוץ החוצה ולשיערותיי לשמור, בדיוק כמו שקרה עכשיו.
"הכל בסדר?" שאל דריי ברכות, הוא הביט למקום שעליו היה ממוקד מבטי, אני מניחה שנראיתי כמו חתול שמשהו דחק לפינה אבל זו ההשפעה שיש לדברים כאלה עליי, זה בלתי נשלט.
כשהבין מה הבעיה הוא התרומם למצב עמידה והשליך את הסכין רחוק ככול האפשר מאיתנו. נשמתי עמוק, ממלאת את ריאותיי באוויר הנקי שסביבי ונותנת לו להרגיע אותי.
"תודה…" מלמלתי והתיישבתי על האדמה.
"זה בסדר, להרבה יצורים כאן יש פוביה כזאת מחפצים חדים ו… כל זה." ענה בחיוך והתיישב לידי משעין את גבו על העץ.
"אז…" ניסיתי לחשוב על משהו אחר, להעביר את הנושא בצורה האלגנטית ביותר. "מה הסיפור של המקום הזה, זאת אומרת הבנתי שיש פה שיעורים כמו אוניברסיטה אבל… מה הסיפור?" שאלתי וניסיתי לשמור על נימה קלילה.
"במקום הזה אולי יש שיעורים כמו אוניברסיטה אבל הוא יותר דומה למקלט," ענה בלי היסוס. "יש פה שמירה סופר כבדה כדי להגן על מי שנמצא פה מפני המלחמה שמתחוללת בחוץ, כאן אנחנו בטוחים." וגם לכודים, חשבתי לעצמי.
"ואיך הגעת לכאן?" שאלתי ברכות, מנסה לא הכביד עליו.
"למען האמת זה סיפור די עצוב," הוא השפיל את מבטו אל האדמה ודיבר בשקט, הצטערתי לפתע שפתחתי את הנושא. " הגעתי יחד עם אנאליז, המשפחות של שנינו היו חברות טובות ו… הם מתו יחד במלחמה. אני והיא היחידים שניצלנו," המשיך. רוח נשבה ופראה את שיערו השופע, ניערה את העלים שהשמיעו צליל מרגיע. "הגענו למקום הזה אחרי כמה שנים של שיטוט ברחובות. זה הבית שלנו מאז." הוא הרים את מבטו וחייך אליי חיוך עצוב.
סרקתי את דמותו, שיערו העשיר והנפוח היה אומנם חום אבל נראה היה שכל תלתל שלו צבוע בגוון אחר של חום, לקם בהירים יותר וחלקם כהים יותר. עיניו היו חומות גם הן, אבל היו בהן שבבים של זהב ואדום, הן היו מרהיבות.
"אני מצטערת, לא הייתי צריכה לשאול…" מלמלתי בשקט.
"זה בסדר, טוב לדבר על זה מידי פעם." היא השיב בחיוך.
כעט בחנתי גם בחתיכת העץ שנחה לצידו על האדמה. "מה זה?" שאלתי והצבעתי עלי, היה נראה כאילו הוא ישר אותה בעזרת הסכין לפני שהגעתי, היא הייתה חלקה כמעט לגמרי וצורתה הייתה כמו של טיפה גדולה.
"לא משהו מיוחד," הוא חייך במבוכה והרים את טיפת העץ שלו. "זה מעביר לי את הזמן כשכולם ישנים." הבנתי למה הוא מתכוון.
אולי יתד עץ שהורג ערפדים הוא קלישאה אבל הסיפור על ערפדים שישנים ביום ופעילים בלילה הוא נכון לגמרי, זה לא שאור היום מזיק לנו או משהו, מדובר פה בעניין של נוחות.
"למה אתה לא-" קטעתי את עצמי, אני שואלת יותר מידי שאלות.
"את מתכוונת למה אני לא ישן עכשיו?" שאל דריי בהבנה. "זה בסדר לגמרי," חייך. "לפעמים אני לא מצליח להירדם בשעות היום, בגלל סיוטים או דברים כאלה, זה גם משהו שדי נפוץ פה." התחשק לי לחבק אותו באותו הרגע, מעולם לא הרגשתי ככה עם אף אחד, כאילו דרך המילים שאמר על עצמו הרגשתי שהוא באמת מבין אותי, יודע מה אני מרגישה.
"אני מבינה אותך." השבתי והנחתי את ידי על זרועו.
"אוקיי, במעבר חד של הנושא," הוא חייך חיוך רחב ונימת קולו השתנתה בשלוש מאות שישים מעלות לפחות. "כבר היית בחמות היד השנייה שיש פה?" שאל.
הנדתי את ראשי בשלילה.
"זו הזדמנות מצוינת לקחת אותך לשם." הוא קם על רגליו וניער את מכנסיו.
דריי הושיט את ידו אליי ועזר לי לקום, הוא שילב את זרועו בזרועי ושנינו התחלו ללכת לכיוון המבנה ממנו באתי.


תגובות (1)

תמשיכיי

14/05/2016 13:01
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך