חצות(סיפור ערפדים)- פרק שלישי :+))

פרק שלישי-

לאחר למדם וורד הציגה אותי ביפני הערפדים האחרים היא הייתה חייבת לרוץ.
"פגישה קצרה עם אם הבית הנוספת של המקום." היא חייכה ונעלמה דרך דלתות העץ.
כשעזבה חזרו הערפדים לשיחותיהם אבל שאר היצורים העל טבעיים השתתקו, הביטו בי במבטים חשדניים.
בלעתי את קורי בחוזקה והתיישבתי על הספסל במקום היחיד שפנוי, כשעשיתי זאת יכולתי לראות שעל השולחן נחו מספר רב של כדי זכוכית מלאים בנוזל אדום וסמיך.
הדחף החייתי השתלט עליי פעם נוספת אבל ידעתי שאני לא יכולה לאבד שליטה במקום הזה.
"אמ…" מלמלתי ונגעתי קלות בנערה שישבה לידי, היא ישבה בגבה עליי כך שיכולתי לראות רק את שיערה המתולתל והנפוח ואת הקפוצ'ון שלה, שהיה גדול עליה בקמה מידות. "תסלחי לי, תוכלי בבקשה להעביר לי את הכד הזה ולומר לי איפה אני יכולה להשיג כוס או משהו." דיברתי בשקט וקיוותי שהיא יכולה לשמועה את דברי מבעד לרעש ששרר בחדר.
הנערה הסתובבה ואני השתנקתי כי במקום לראות פנים של נערה ראיתי למעשה נער שנרה גדול ממני שנה או שנתיים.
"סליחה?" הוא שאל והגים גבה עבה לכיווני.
"ה-הכד…" גימגמתי, ידעתי שבנוסף לעיניי שהתחילו להאדים גם צוורי ולחיי מאדימות מבושה.
הנער הושיט את ידו אל הכד וחייך חיוך מבין, הוא נתן לי אותו ולאחר מכן הופף הידיו בתנועה משונה.
כמו מעשה קסם הופיע לנגד עיניי כוס זכוכית ונחתה בכלילות על השולחן מולי.
לאחר רגע של תמיהה הרמני את מבטי אל הנער. הוא חייך וכמעט גיחך.
"זה קסם זימון פשוט, לומדים אותו בשיעורים הרושונים בשיעור לחשים." הוא ראה שאני לא מגיבה לכן לקח את הכד ומזג לתוכו דם עבורי.
לקחתי את הכוס ושתיתי א .הנוזל באיטיות, מנסה לשלוט בעצמי.
"דרך אגב, השם שלי הוא דריי." הוא חייך חיול מלא שיניים לבנות ושני ניבים בולטים מעט.
"גאיה." אמרתי קצרות.
אז זה סוג כזה של בית ספר, הבנתי, אבל למה אני נמצאת כאן? אני לא רוצה להיות במקום הזה. צרח קול במוחי.
כל חיי ברחתי בדיוק מהדברים האלה, תמיד קיוותי לחיות חיים שלמים של בדידות, בלי אנושיים או על טבעים, ועכשיו אני כאן, מוקפת מכל עבר ביצורים שלוטשים בי מבטים סקרניים.
"זה נכון שהיית מכוסרת הכרה במשך שבוע?" קול ילדותי החזיר אותי אל חדר האוכל.
הבטתי אל מעבר לכתפו של דריי וראיתי נערה קטנה בעלת שיער שחור וארוך שאסוף לזנב סוף עינייה נצצו בשובבות בחום עם גוונים אדמדמים.
"הייתי בדרך לשיעור שינוי צורה למתקדמים וראיתי כמה אנשיי צוות סוכבים אותך למסדרון הלבן באלונקה." היא אמרה כאילו מדובר בנושא סתמי ביותר.
הנהנתי באיטיות למרות שלא באמת הבנתי למה אני עונה לה.
"רדי ממנה אנאליז." אמר דריי והזעיף את פניו לכיוונה.
היא צחקקה משכה בכתפיה ופנתה לשוחח עם ערפדית שישבה בצידה השני.
"תסלחי לה, גאיה, היא רק בת 1200, היא דיי חסרת טקט." הוא חייך וסומק כיסה את פניו.
"1200?" צייצתי. איך יכול להיות שהילדה הזו כל כך מבוגרת?!
"אני בן 1800, ככה זה תורידי את האפסים וככה אנחנו נראים." הוא דיקלם וצחקק כאילו על בדיחה פרטית. "בת כמה את?" שאל אחרי שהבין שאני לא צוחקת כמוהו.
"שש עשרה." עניתי.
הוא הביט בי לרגע, המום לגמרי.
"ברוכה הבאה למאגן." הוא מלמל והביט בכוס משקה אדום שנחה לפניו.