sapir13
שבת שלום ^-^

ילדי העורבים האחרונים – חלק י'

sapir13 29/08/2014 706 צפיות 2 תגובות
שבת שלום ^-^

בזמן שריקו ליווה אותה הביתה ראשה של אלי היה עמוס במחשבות, בעיקר על השיחה שלה עם הזקן.

"מה את חושבת, אליה?" שאל אותה, משתמש בשם שבו חברותיה היו קוראות לה. היא שילבה את אצבעותיה וניסתה להדביק את קצב הליכתו. הוא הלך דיי מהר יחסית לאדם זקן. "אני לא יודעת. זה כאילו מצד אחד כל מה שאמרת צועק שזה בעצם מיומנות שאנחנו לא יכולים לרכוש אלא רק להיוולד איתה, אבל מצד שני, אם הנפש שלנו חזקה יותר מכל דבר, אנחנו יכולים לעורר את היכולת הזאת בתוכנו." היא קצת היססה לפקפק בדבריו של הזקן, אך היתה לה תחושה חזקה שהיא צודקת.
"אבל…" היא המשיכה. "כולם מדברים על זה ונשמע שהם יודעים מהי המיומנות הזאת." היא נעצרה במקומה והזקן נעצר שנייה אחריה. הוא הביט בה ובפעם הראשונה באותו יום היא ראתה את המבט בעיניו. הן היו מלאות סקרנות וחוכמה, רק חיקו לשמוע את מה שיש לה לומר.
"מה היא בדיוק?"
קול צחוק קצר בקע בפיו והוא הושיט את ידו לעברה. הרוח החמה שליוותה אותם עד עכשיו התקררה מעט והיא עטפה את גופה בזרועותיה, מנסה לשמור על חום גופה.
היא יכלה להישבע שעיניו בהקו כשהוא אמר לה, "קחי את ידי. הגיע הזמן שגם את תשמעי את הסיפור."

הוא הוביל אותה דרך היער עד שנעצרו קרוב לביתה, ליד המפל האינסופי. כל הדרך הוא סיפר לה סיפור העתיק על עורב ועל אדם אנושי. האיש הציל את חייו של העורב אך הוא כבר היה זקן מאוד,
ולא נשאר לו דבר לחיות עבורו, אז הוא החליט להעניק לאיש את כוחו כמחוות תודה.
לפני מותו העורב ביקש ממנו לשמור את ליבו טהור תמיד, אחרת כוחו של העורב שנמצא בתוכו ייהרס, והוא מצידו אמר שהוא לעולם לא יישכח את הבטחתו.
הוא היה החצי-אנוש חצי-עורב הראשון.
"… וזהו החוש השביעי שלנו, אליה." סיים הזקן את דבריו וליטף את זקנו בתנועה מהורהרת בזמן שכנפיו רפרפו מעט.
היא היתה מבולבלת. "החוש השביעי?" שאלה אותו. "חשבתי שיש לנו רק שש חושים."
"זה כמו… איך לומר? יש לנו את ששת החושים האחרים- ראיה, שמיעה, מישוש, טעם וריח והחוש השישי, האינטואיציה- אך לנו, בתור ילדי העורב, יש גם חוש שביעי, שהוא המיוחד והמסוכן באותה העת." הוא אמר את המילים מין מסתוריות כזאת, כאילו אם לא כך אז ערכן של המילים יפחת.
"ברגע שאת תהיי מוכנה מספיק את תהיי מסוגלת להשתמש בכוח הזה שלך. היכולת להפוך לעורב אולי תציל אותך בזמן אמת, אך לכל דבר יש השלכות. גם לשימוש בחושים." הזקן הביט בה במבט שלא הצליחה לפרש.
"אם כוונותייך אינם טהורות, החוש יכול להתהפך ולגרום לך לאבד את דעתך. הוא יכול להביא אותך למוות בטוח מבלי ידיעה.
כיוון שכוחותיו של העורב לא ניתנו רק לאיש הראשון אלא גם עברו הלאה, הבטחתו חלה גם עלינו. כל אחד שירצה להשתמש בכוחו יהיה חייב לשמור על ליבו טהור."
"מה… מה קורה לאדם שהכוח מתהפך עליו? אני מתכוונת, אני ידעת שהוא יכול למות, אבל האם הוא יכול לצאת מזה?" הוא החזיק אבן לבנה והקפיץ אותה כמה פעמים לפני שהשליך אותה אל זרם המפל בתנועה קלילה. "קול. מישהו שהוא מכיר. מישהו שהוא סומך עליו מספיק." הזקן נעלם לרגע והופיע בתחילת השביל. היא מצמצה. "אבל מספיק לדבר על זה עכשיו. למה ריינו לא נמצא?"
"ריינו? מי זה ריינו?"
הוא החזיק את מקלו והברדס מגלימתו כיסה את פניו. "ריינו ריקו." הוא נעלם שוב והופיעה לצידה. "אני יודע שאתם בקשר-"
"הוא נמצא במרפאה," היא קטעה את דבריו במבוכה. "אני בכל מקרה צריכה ללכת לראות אותו עכשיו…" היא החלה להתקדם וששמעה את קולו של הזקן לוחש, "להתראות, אליה" ונעלם.


תגובות (2)

אההההה אני כל כך אוהב את הסיפור הזה!את כותבת כל כך יפה !
שבוע טוב :)

31/08/2014 07:48

אני עכשיו קראתי את כל הפרקים ומחכה כבר להמשך!

03/09/2014 13:00
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך