סתם מישהי
ניסיתי לכתוב סיפור בהמשכים. אבל באמת שזה נורא נורא קשה לי. בכל מקרה אם לא אצליח להמשיך אני מקווה לא לאכזב אף אחד. אבל תאמינו לי שאנסה לכתוב עוד פרקים.

יצורים על טבעיים בעולם – פרק 1 (ניסיון)

סתם מישהי 27/08/2014 765 צפיות אין תגובות
ניסיתי לכתוב סיפור בהמשכים. אבל באמת שזה נורא נורא קשה לי. בכל מקרה אם לא אצליח להמשיך אני מקווה לא לאכזב אף אחד. אבל תאמינו לי שאנסה לכתוב עוד פרקים.

"אוי לא, לא לא לא! זה לא קורה לי!" מלמלה אנה והחזיקה את הראש בין רגליים.
"תרגעי אנה זה הטבע שלך" ניסה יניב להרגיע אותה, אך ללא הצלחה.
"יניב אני נשכתי אותו הוא יהפוך להיות כמוני עכשיו! הכל בגללי!" דמעות התחילו להצטבר בעיניה. "די די בבקשה אל תבכי" אמר לה יניב ותלש טישו ממעטפת גופו.
"די יניב איזה כיף לך שאתה מומיה אתה לא מזיק לאף אחד אף פעם" אמרה לו אנה בעודה מנגבת את דמעותיה. "כן בטח, בכל מקרה אנה זה לא כזה נורא הוא ממש ייהנה להיות ערפד" אמר לה יניב. יניב תמיד חשב שלהיות ערפד זה כיף ומגניב. הוא ממש לא אהב את עצמו. ואנה הבינה אותו. הוא עטוף כולו טישו צהבהב רקוב ולהתלבש זה נורא קשה כשאתה רק שלד. אבל אנה ראתה אותו מבעד לשלד הזה. את העיניים החומות הבהירות שלו החצי עצומות. את השיער השחור המתולתל שלו. אבל עדיין, רק היא יכלה. "אני הרסתי לו את החיים יניב, אתה לא מבין??" התעצבנה עליו אנה וקמה ממקומה. "בסדר אנה בסדר אני מבין אותך, אל תכעסי את יודעת שאני—" הוא עצר בעצמו. "שאני אעזור לך לפתור את המצב" השלים את המשפט. יניב תמיד אהב את אנה מאז שהם היו חברים. הוא לא הצליח לגלות לה כי הוא פחד שהיא תדחה אותו. מה יש לה לעשות עם מישהו מכוער כמוני, הוא חשב לעצמו. נכון שהוא כן נראה טוב אבל אנה נראתה טוב ממנו בהרבה. היה לה שיער שטני ועיניים אדומות, זה אופייני לערפדים. כשהיא מסתובבת בין בני האדם היא שמה עדשות כחולות. וגם איתן היא נראית טוב אבל יניב אוהב אותה כמו שהיא. עם העיניים האדומות שנראות כאילו הן יכולות לשרוף אותך אבל הן גם תמיד מבינות וחמות ומקשיבות."יניב אני הרסתי לו את החיים רק כי הייתי צמאה!" היא צעקה עליו למרות שלא היה אשם בכלל. "אנה את מבינה שאת לא כמו בני האדם. את לא יכולה לשאוב מים מהכונרת ולשתות אותם כי את שותה דם" הוא הסביר לה. "כנרת יניב, אומרים כנרת רואה מה קורה שאתה מבריז משהשיעורים?" תיקנה אותו אנה. "מתי תביני שאנחנו לא בני אדם? אנחנו לא בנויים ללימודים! מתי תפסיקי לנסות להיות בת אדם כי את לא, את ערפדית!"
הרים יניב את קולו. ושכח שהם על ספסל בפארק הציבורי. כל האנשים בהו בהם.
"כן, זה היה מעולה יניב נתאמן עוד קצת וככה בטוח נתקבל למגמת תאטרון!" אמרה אנה בקול גבוה ובהתלהבות מזויפת כדי שכולם יוכלו לשמוע אותה וזה עבד. כולם חזרו למעשיהם.
"טוב אנה עזבי, זאת בעיה של האנושי לא שלנו בואי פשוט נשכח ממנו"
"אתה כזה מטומטם יניב" התעצבנה עליו אנה והלכה לכיוון ביתה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך